אני לא בברנג'ה ולא מקורב, ראיתי היום הבעת דעה (באתר מתחרה ), ותוך דקה (2 חיפושים בגוגל) מצאתי כתבה מפורטת, (באנגלית) כולל תמונה..., ועם התיחסות הוגנת, שדווקא שומרת בצורה סבירה על זהות הנפגעת. באמת נראה מגוחך (ענין צו איסור הפירסום) ובמקרה זה, גם ניצול ציני של האפשרות שהחוק התיר למקרים שונים בתכלית!

אני עוסק בתוכנה, תחום ממש רחוק מתקשורת או עיתונות או רכילאות ואני יודע במי מדובר ז"א שכמוני יש בוודאי עוד אלפים אז זו לא "חבורה" זה כבר ציבור גדול...

בזכותכם הבלוגוספירה תמשיך לפרוח ולבסוף תהיה כלי התקשורת האמין ביותר.

http://freedomofsearch.blogspot.com/2011/04/blog-post_27.html

לא הבנתי, אתה כועס כי אף אחד לא ידע אותך? אתה לא בברנז'ה? או שמא כן בברנז'ה ורק מגן על חבר? (ואני חשבתי שעיתונאי לעיתונאי זאב!?) מספיק להיות מנוי בכמה אתרי בלוגים בשביל לדעת את הכל בזמן אמת........ צווי איסור פרסום הם מיותרים לחלוטין, מה שכן, על העיתונאים להקדיש תמיד גם כמה דקות לכבות דליקות (אם יש סיבה)ולא רק להדליק אותם...... הפעמים היחידות שכן צריך צו כזה הוא במקרה של פרסום שיפגע בחקירה.

אם מחפשים אדם שוב, או רמי הויברגר - מקבלים שאריות של פרשיות שבהן הם נאשמו ובסוף התיק נגדם נסגר מחוסר אשמה. במקרה של החשוד המדובר, שמו עדיין נקי יחסית בגוגל. גם זה יתרון / סיבה להוציא צווי איסור פרסום. תחקיר בגוגל יעזור אולי לגלות את הפרשה, אבל שמו של החשוד לא מופיע כחשוד באתרים הגדולים, ולכן הוא עדיין לא מופיע כנחקר או כחשוד באונס

את המסתתר מאחורי הפרשה יודעים כבר מאות אלפים, ולא רק מאות. הם לא קראו עליה ב"כלכליסט" ולא ב-ynet, אבל קראו עליה באתרים פופולריים אחרים.

רמזים לרוב...

מה לעזאזל הכתבה הזאת אמורה להיות?