גלריה גבעון היא לא רק מוסד תרבותי אלה בית מסחר שמתפקידו ליצר הרבה כסף בהתאם למעמדו בשוק האמנות(בהחלט מעמד מוביל ואמנים נהדרים) - אבל יש כאן בעיה מסויימת בתי המכירות יצרו שוק נוסף שמשבש לגלריות את כל העבודה ובמיוחד לגלריה גבעון, כך שבסופו של דבר העניין הוא כסף וכמה שיותר כסף. להגיד שכל אמן שווה מאה אלף דולר זה קל אך האם זה עומד במבחן השוק?

תהיינה הדעות אשר תהיינה, והטעם כל אחד טעמו ואהבותיו, חלקכם אוהבים חלקכם נוטרים כי העובדות סביב האמנות לא תמיד גלויות, והפוליטיקה פעילה שם כמעט כמו המכחול והצבע. (אני עסוקה בקידום ציור ועל אמנות החפצים המבלבלת בערכיה איני מדברת פה כלל) . יש בארץ אנשים שאוהבים ציור ואין זה משנה אם למדו או לא למדו באקדמיות. כולם צריכים להתעורר ולהבין שיש לנו משאב לאומי שופע של ציור ישראלי וצילום ישראלי טוב ומעניין. כיום יש עובדה אחת ברורה, שהציירים והצלמים נושאים על כתפיהם את עולם האמנות החזותית עבור הציבור. גלרייה גבעון כבר לא מרוויחה כמו פעם? גם אנחנו הציירים איננו מבינים מדוע נולדנו עם יכולת נתינה ענקית ושופעת שכזו ומדוע רוב הציבור עוד לא הפנים שחשוב וכדאי להשקיע בציור ישראלי במקום ברפרודוקציות זולות. הסוגיה סבוכה. אבל אני מאמינה שקריאה חוזרת ונשנית לציבור לקנות ציורים ישראלי ולא בהכרח מגלריות. לכו ישירות לסטודיו האמנים! ועזרו להם לקיים את התרבות החזותית הישראלית, שאכן כן, היא משאב, וכמו נדל"ן אין לנו ידיעה על השפעות גורם עליון עליו , אבל יש בו אופק של תקווה. גם באמנות הישראלית, ואני מסכימה עם נעמי גבעון יש אופק של תקווה להשקעה כספית מניבה. אבל הכי אהבתי לראות בכתוב רעיון שאני תוהה עליו זה זמן רב. התמלוגים לאמנים, כמו שאמרה: "הסיפור עם בראון גם העלה אצלי מחדש את הרעיון לקדם חוק שקיים באירופה ובכמה מדינות בארצות הברית, שמאפשר לאמנים לקבל שיעור מסוים מהמחיר שישיגו העבודות שלהם במכירות פומביות. כך גם האמן יזכה ליהנות מההשקעה". מדוע ציירים היוצרים ציורים שמזמן אינם חפצים עוברים לסוחר כמו כדים או נעליים או חולצות, אלא פריטים חד פעמיים עליהם לא פעם משקיעים זמן ואהבה רבים, מדוע שלא ייהנו, בחוק ובדין , מתמלוגים בעת עליית המחיר שלהם? לו היה כן ,אני משוכנעת שגם האמנים היו מוצאים עוד דרך להתעורר ולקדם את הציור שלהם יחד עם הקונים לרווחת כולם והיה לנו שוק יצירתי לוא יהי, נעמי גבעון אני קוראת לך ליצור עימי קשר ולנסות להעביר את החוק הזה בכדי לשנות משהו בעולם האמנות הישראלי.

אכן מדובר באחת הנשים המובילות של עולם האמנות, אחת המבינה באמת את המתרחש בחדרי חדרים. כמו כן, מדורב באחת הגלריות המובילות בישראל. בעולם האמנות אין על כך ויכוח. אני מסכים עם הגברת, שהוצאת אוסף אמנות של איש יקר כמו גבי בראון למכירה בהיקף כזה. פשוט פוגעת בתעשייה כולה, זה נובע מהלחץ של משפחתו של בראון לקחת כסף הביתה ומהר, וחבל שהם בחרו בדרך זה, מה גם שחבל שלא תרמו מספר עבודות לעין חרוד. לטעמי כך היה צריך לנהוג. אני לא דואג לגלריה גבעון, ולכל המלעיזים, אני מציע להציץ באוסף שיש לגלריה, מדובר באחד האוספים המרשימים שנראו במחזותינו, ולא הרבה הצליחו להציץ בו. ממליץ בחום, ,

אחד הדברים המשעממים ביותר שניתן לומר על עבודת אמנות זה כמה היא עולה. העובדה שיש אנשים רבים שמתרגשים מרשימת מחירים היא הסיבה שכתבה כזו מופיעה בעתון כלכלי, שיש בו ככל הנראה רשימות הרבה יותר מרגשות. העובדה שרשימת מחירים ודיבור על אמנות כסחורה גוררת כל כך הרבה תגובות, בעוד שאין כמעט התייחסות אחרת לאמנות באמצעי התקשורת בישראל, היא עדות ליחס השטחי של התקשורת ושל ציבור מסוים בעקבותיה לשדה האמנות ולנכונות להבין אותו אך ורק במובנים של שוק.

ערימה של צדקנות והעמדת פנים מטופשת. נעמי גבעון היא סוחרת אמנות ונמצאת גבוה בשרשרת המזון. היא עושה ספקולציות כמו כולם בדיוק, וכל מי שהיא יוצאת נגדו בכתבה פרנס אותה יפה יפה לאורך השנים. אם גברת גבעון כל כך חוששת מעתיד אמניה, שתשנה את חלוקת האחוזים בינה ובין אמני הגלריה. המקרה של ענן צוקרמן, אמן צעיר שפרץ החוצה מהר וחזק כמעט ישר לזרועותייה של גלריה גבעון הוא דוגמא טובה להתנהלות החובבנית והדו פרצופית שלה. בתחילה המחירים שלו היו שפויים והתאסף סביבו קהל נאמן ואיכותי של אספנים. מיד לאחר תחילת העבודה המשותפת שלו עם הגלריה האמירו המחירים בצורה הסטרית ולא פרופורציונאלית. כתוצאה מכך בתקופה של שנתיים הוחרבה הקריירה שלו. כל זאת תחת עיינה הפקוחה והמגוננת של גלריה גבעון.

גבעון גלריה זקנה ומיושנת. כבר לא מחדשת שנים כלום. לא מתקרבת לשם.

היא סוחרת אומנות כמו כל הסוחרים, ולא איזה יפת נפש, אומנות מזמן הפכה למוצר עוד במאה הקודמת, כל בעלי הגלריות הם למעשה סוחרים, עם אג'נדה בלי אג'נדה, זה מסחר, וזה בסדר גמור להתייחס לזה כך.

יושבים בערך 100 אנשים ומרימים מחירים כמו מניות,אין כל קשר לאומנות,אלא רק לחמדנות.

הזלזול באמנות/תרבות של אנשים בישראל, והיחס המזלזל כלפי אמנים, מראים לאיזו תהום רדודה ושטחית התדרדרה החברה הישראלית. לא הכל בחיים זה הייטק או בטחון. ישנם אנשים שלא מסוגלים בלי ליצור אמנות, כמו שיש כאלו שלא מסוגלים בלי לצרוך אותה (וזה לא משנה אם זה מוזיקה, קולנוע, תיאטרון או ספרות). זה שתקציב התרבות של ישראל נמוך פי 3 מזה של מדינות כמו מצריים וירדן, זו בכייה לדורות. אי אפשר להגיד שיש תרבות ישראלית ראויה כשאת רוב העם מעניינות בעיקר תוכניות ריאליטי ומוזיקת מזרחפופ רדודה. וזה בעיקר באשמת מקבלי ההחלטות, אלו שקבעו שהקהל כאן לא מספיק בשל/בוגר/אינטיליגנטי כדי לקבל תכנים ראויים. 

לגבעון האב היתה יכולת נדירה לזהות איכות והיתה לו גם ערמומיות של סוחר. מאז מותו, ראיתי שם כמה תערוכות טובות, ואחרות מעוררות תמיהה. בכל אופן, בלי המשפחה הזאת חיי היו פחות מעניינים.

כמו בכל שוק לרבות ובמיוחד שוק ההון- הדרך היחידה להתמודד עם ספקולנטים היא להסתמך על מידע אמין מקור אובייקטיבי!!!!

בתחתית יש כמובן את האמן, הוא הרי נולד כדי לסבול אחרת איך תבוא המוזה. בפסגה יש הקונה הסופי, שמאפסן את היצירה איפה שמאפסן והיא רק אחת מדרכיו לשמר את אושרו ומעמדו עד שיוחלפו בצורת שימור אחרת. ובאמצע יש את האנשים הקטנים שדואגים לנפח את בטחונו של השוק בסוג זה או אחר של יצירה ויוצריה כל השאר רק בד וצבע ודמיון נדיר או למכירה של יוצר זה או אחר. "אוצר" יכול להיות מי שיסדר תערוכה מטעם המוזאון או מי שמופעל ע"י עמן מתוקשר כדי להגיע לתערוכות או מי שאוסף יצירות עבור בעל ממון. כמי שיש במשפחתו אמנים ושמסתובב במאורות ההיטק וקשוב לתהפוכות הבורסה אומר רק זאת - גם שם אותו דבר.

אמן צילום לא מוכר אמר לי פעם "אם היה לי כסף לא למצלמה טובה ויקרה, לא חלל להציג את העבודותיי, לא למסגרת יקרה לצילומיי אילה לדקה מזמנו/ה של בעל השפעה, היתי המאושר באדם" כמה אמנים כאלה מסתובבים "בציון" בימנו אנו ללא גישה לחשיפה ראויה לאמנותם? כל זה במקביל קורה עם חזירות ובכינות מעושה של "אליטות האמנות", האם ירים אחד מהם את עיניו משק הכסף ולהביט סביבעל הפוטנציאל הפזור "בציון"? בס"ד

בסך הכל אני לא מבין איך לוקחים 50 אחוז ולא יוצאים עם רווח, ואם יוצאים בלי רווח אז איך זה שבונים חללי תצוגה חדשים עם רצפות אפוקסי יקרות ושירותי הייטק. סיגלית לנדאו גם עם גלריה שותפה בצרפת היא אמנית שכל גלריה היתה לוקחת והיתה חיה ממנה. הרי לצד כל וידאו שיוצג במוזיאונים יהיו עבודות קטנות שאפשר למכור כמזכרות ב2000-5000 דולר לכל נבוריש בעל סלון ממוצע. שלא תבינו לא נכון היא אמנית מעולה, אבל היא בדיוק כמו מה שרואים סרט היציאה דרך חנות המזכרות. אנרגיות שמתורגמות להייפ שמתורגם לכסף. תמשיכו לפרסם עוד כתבות ברמה הזו. תודה ושבת שלום

מלחמות היהודים אין מנצח ואין מפסיד לעשירים תמיד יהיה ולעניים תמיד יחסר . העשירים תמיד נתנו ותמיד יקנו ויובילו את כללי המשחק בשוק החיים. וגלריות לאומנות והעניים ויפי הנפש תמיד רק ידברו. ולא יוכלו להשפיע. נא לא לשכוח (תמיד יש שווים ויש שווים יותר!) בתוך עמנו אנו חיים ודואגים לשמר רק שלוש מילים עם משמעות "פה-זה-ככה" . הפירוש: פה במדינת ישראל זה ככה וכל מה שקורה בין לטוב או לרע בין האומנים לגלריות ומוזיאונים המנהל האומנותי בין האוצר לאספן האומנות ולא מתרגזים... וגם כל דבר שקורה בארץ ישראל שלנו בכל נושא כולל ,פוליטיקה לשמאל או לימין וגם חיי היום יום שלנו כאזרחים פרטיים . "בלי תרבות אין אומנות ולהיפך"

שמחפש לתחמן ויגיד "אמנות זה קשקושים" "אני מהנדס" או " האמנים פרזיטים". בד"כ מדובר באנשים שגם להם יש תמונה או שתיים בבית, קראו ספר לפחות פעם בחייהם, וראו סרט קולנוע לפחות פעם בחייהם. אבל מכיוון שמישהו שעוסק בתחום שונה מהם גם מבקש להתפרנס, אוהו איך שהם יעלו על בריקדות כדי להשמיץ... לנושא הכתבה: לגמרי לא ברור לי מדוע הגב' גבעון מבקשת להבדיל בין אספנים שיש להם ידע אינטלקטואלי באמנות או ידע אקדמי, לבין אלה שלא. האם אדם המשקיע ממיטב כספו אינו זכאי להנות מן היופי שביצירה רק כי לא הציג את תעודותיו בגלריה? (אני בעל תואר שני בסיפרות ועדיין זה מקומם) זה מזכיר לי את המורות לסיפרות בתיכון שניסו לקבוע עבור התלמידים מה לחשוב במקום איך לחשוב על היצירות שקראו.

פעם היו כתבות כאלה במוסף האארץ. לא עוד... מוסף כלכליסט הוא היום מה שהיה פעם מוסף הארץ כשהיה במיטבו בימי עורכים כמו אהוד אשרי.

ועל כן כאמנית יוצרת אינני מוכרת בישראל מחיר עבודותי אינו בר מיקוח

באמנות כמו באמנות הכל פתוח, ומצד אחד צודקת גברת גבעון וטוענת כי לא מקדמים את האמנות בארץ ומצד שני טוענת כי את השוק מנהלים ספקולנטים....אני מציע שנאהב את האמנות וניתן חופש ללבינו להחליט מתי זאת אמנות ומתי זאת פרנסה והאם ניתן שלב בין שני הדברים ובכך להגדיל את שוק האמנות בישראל ולתת חשיפה לאמנות בכדי שתחדור לכל בית ובכל חלל.

קם אדם יום אחד וחשב לעצמו... איך עושים טונה של כסף מכלום? חשב.. וחשב... וחשב... ופתאום נפלה עליו התשובה. לקחת אובייקט כלשהו, לא חשוב מה, ולספר עליו סיפור טוב. משהו עם פלפל. זה יכול להיות שמח, עצוב, מרגש, מסעיר ועוד... העיקר שיערב כמה שיותר רגשות כדי ליצור הזדהות ל- "יצירה" אצל כמה שיותר קונים פוטנציאליים. בסופו של דבר, מה מחפש אדם שקונה "יצירה"? במאה ה- 21? כי דברים יפים ומעניינים יש בכל כיוון שמסתכלים. אז מה הוא מחפש אם כך? כיוון שאנחנו חיים בעולם חומרי במיוחד, העשירים מצאו דרך מיוחדת, אלגנטית ואריסטוקרטית מאוד להגיד לכל מי שהם מכירים "חה חה חה תראו כמה שאני עשיר" מבלי להראות את הנתונים של העו"ש שלהם. הם פשוט קונים "יצירות" שכל אחד אחר פשוט לא יכול להרשות לעצמו לרכוש ובכך יוצרים בידול תדמיתי חיצוני. ולכן, אמנות זה המצאת המאה. אלה שיכולים להרשות לעצמם קונים כי "צריך לקנות" כדי לעמוד בסטנדרט של היותם במעמד כלכלי גבוה, ואלו שלא יכולים להרשות לעצמם קונים כי הסיפור מאחורי היצירה "ממש טוב". רוצים לדעת מה אני חושב על אמנות? הכל בולשיט בסופו של דבר. אמנות זה משהו אישי וזה יכול גם להיות בדיחה ישנה של מסטיק בזוקה ברחוב שמצאתי.

אומנות ישראלית היא בועה שהאלפיון העליון מתחזק במין משחק כיסאות שכזה - מי הפראייר שייתקע עם יצירות בשווי מיליוני דולרים כשהבועה תתפוצץ.

הסתובבתי בצבע טרי האחרון , וחשכו עיני, נו באמת גב' גבעון זוהי אמנות. כל זב חוטם שסיים איזה מכללה,מדרשה ויודע למשוך קו ישר בצבע תכלת נחשב כבר לגאון? וכן אני מהתחום, תלמיד של גרשוני,רפי גרבוז - בשנות ה-80 , אז היה המצב הרבה יותר טוב. גלריות יוקרתיות אוספות לתוכם אמנים עם סימן שאלה להצדקת אמנותם , ומפעילה תותחי יחסי ציבור , זו לא הגישה. אהרון עוזרי - אמן מוכשר ומוערך, תגידי מה זה העמוד פח הזה עם הניאונים , בחייאת זה לשים זין , כי הוא יודע שמה שהוא לא יצור , הוא יכנס לתעורכה.

תודה על הכנות בכתבה בודדים נותנים כזו אמת פנימית בן אם מסכימים עם כל מה שנאמר בהצלחה לנעמי ולמצוקות הגלריות המסחריות דרך אגב לדעתי אנשים לא מבינים אבל כל המסחר היום עובר בהדרגה לאינטרנט :-) לא למכירות הפומביות ולא לשום מקום אחר וזה רק הולך ויגדל בעתיד מגלים אמן דרך תערוכות ,,, מחפשים אותו באינטרנט ורוכשים אותו בשליש מחיר ממחירו בשוק לאורך זמן זו השקעה משתלמת מה שעשה האינטרנט לעולם הדיסקים והמוסיקה , לעיתונות הכתובה שנמחקת ועוברת לרשת כך גם עושה האינטרנט לעולם האמנות והגלריות שעתיד להיות רק במה לתצוגה והרוכשים מגיעים ישירות לסטודיו וחוסכים עמלות עתק

כתבה מעולה המגלה במקצת את המסתורין העוטף את עולם האמנות. ללא האנשים כמו נעמי גבעון ודומיה, יצירות האמנות היו מעלות עובש ומתפוררות במרתפים.

מזעזע לגלות שכך מנהלת גלריה חשובה משפיעה את מהלכיה בשוק האמנות בישראל. האמנות בישראל זולה בלי שום פרופורציה לעולם. הגברת גבעון מודעת לזה היטב וגם מזכירה את זה בכתבה כמה פעמים. עדיין היא מורידה את מחירי העבודות של האמנים שהיא מנהלת מתחת למחירים שהם ניסחרים בהם במכירות פומביות. נראה שיש כאן כוונת מכוון צינית לשמור את רמת המחירים נמוכה כדי להמשיך ולשלוט באמנים.. לרכוש אמנות בזול, ולהחניף לאספנים. לא פלא שפשטה רגל וברור מדוע כיום היא ניסמכת על אמנית שהצליחה בחו"ל, שם בנו אותה גלריות מקצועיות שמבינות שמטרתם היא העלאת מחירי האמנים שהם מנהלות, ולא הורדתם. מעניין אם את העבודות של לנדאו היא מוכרת מתחת למחיר שקבעה לה הגלריה בפריז. זה נישמע רע.

i am sure that if ami would have still be with us you wouldn't have said what you said

גלריה גבעון היתה תמיד מקור לא אכזב לאמנות טובה.

יהיו אנשים שבצדק יגידו - לי אין כלום והגברת מדברת על אמנות, על מיליונרים, על זה שהיא אומרת שהיא אפשר להרויח ובזמן זה בונה בית בנווה צדק. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מכך שיש לגברת אמת פנימית, תשוקה, ואף יותר מכל התמדה (משהו שחסר לרובנו), ואכן עשתה ויתורים משמעותיים, ואם נסתכל על הכתבה ועל הגברת בתוך הקונטקסט שהיא חיה ולא ישר נכניס את עצמנו פנימה, אפשר לראות הרבה יופי, הרבה טוב ואפילו לאחל לה שתמשיך להיות כמו שהיא.