תביעות ייצוגיות הפכו שם למכת מדינה ולכן נכון להמעיט בהן.

כלל ידוע הוא ששצד להליך משפטי צריך לפנות למשנהו לפני פתיחה בהליך משפטי, למעט הליכים בהם קיימת סיבה מיוחדת להמנעות מפניה בכתב טרם פתיחת הליך, כמו במקרים שבהם נדרשים סעדים זמניים להבטחת מניעת הברחת כספים וכו'. הנשיאה הנכבדת פשוט יישמה את הכללים. אגב, ראוי לציין, שהכללים לא רק פוגעים בתובע אלא עשויים למנוע ממנו הוצאות משפטיות נכבדות מכיוון שהם מאפשרים לו לדעת האם לצד השני יש עילה טובה להתנגדות לסעד הנדרש. ככלל, הצעת פשרה של מעסיק לעובד לא יכולה להיות מוגשת לבית הדין ולכן אינה יכולה לשמש כנגד העובד וללחוץ אותו להתפשר. פניה בכתב לפני פתיחת הליכים מועילה לתרבות המשפטית ולכן יש לברך על ההחלטה.

פוגעת גם במוסד התובענה הייצוגית וגם במעביד. מה שזה יגרום זה לאפשרות לסחטנות מצידו של העובד (המעביד ישלם לו דמי שתיקה). מעכשיו כל פניה למעביד תגובה באיום בהגשת תובענה ייצוגית. המעבידים יינזקו בדרך זו. מצד שני, העניין ייסגר כך והציבור לא ייצא נשכר (לא תוגש תובענה ייצוגית). רק התובע ועורך דינו ירוויחו ויווצר פתח לקומבינות על חשבון הציבור ללא פיקוח שיפוטי. איפה התועלת הציבורית בכך?! כולי תקווה שיוגש בג"צ. בית המשפט העליון כבר קבע בעניין אחר שאין צורך בפניה מוקדמת.

לפעמים נדרשת ביקורת שיפוטית על חוק, אך לצעד שכזה יש משמעות מרחיקת לכת. בדיוק כפי שהוסבר בכתבה - בחלק מהמקרים שינוי סעיף בחוק מעקר את כולו. לכן, למעט בג"ץ, וגם זאת רק במקרים מיוחדים וחריגים שצועקים לשמיים. עדיף שהשופטים יקבלו את החוק הקיים כנתון, ולא ימציאו בו אלמנטים נוספים. אם בחוק אין דרישה לגילוי מוקדם בכתב, הרי שאין צורך בכזו, וזה איננו מקומה של הנשיאה הנכבדה עד מאוד, להחליט אחרת !!!