שחקן הגנה וריבאונדר בחסד, שלא קיבל את המשכורת שהגיעה לו עד שמדונה הסבירה לו איך לשווק את עצמו, וראו זה פלא, כמה צביעות שיער ושמלות כלה והמשכורת שלו הפכה לבין הגבוהות בליגה...

רוב השוערים מתגלים כפוטנציאל עוד בעודם אלמוניים ועוברים למועדונים גדולים די בזול. ראו את ז'וליו סזר ברזילאי. בעיניי בין השוערים הטובים, חלק משמעותי מזכיית אינטר בכל התארים האפשריים בשנת 2010 (הכוללים גביע עולם למועדונים וליגת האלופות) חתומים עליו. ומאיפה הוא הגיע? היה שוער שלישי בקיובו ורונה - קבוצת דרג ב' באיטליה. הגיע לאינטר בכלום כסף והדיח את טולדו המצוין מההרכב, שבעצמו באותה תקופה היה נחשב לטופ של הטופ בשוערות העולמית. וסיפורים כאלה לא חסרים. רוב השוערים משחקים בקבוצה אחת לאורך זמן ולא מחליפים מועדונים כל שנתיים כמו רונלדו (גם פורטוגזי וגם ברזילאי). הימים של לציו ואינטר הפזרנים הסתיימו. לא קונים יותר שוערים כמו פליוקה ופרוצי (שהיו מדהימים) בעשרות מיליונים. ואם כן - כמו שעשו יובנטוס או צ'לסי, אז דואגים לשמור עליהם טוב טוב. נ.ב. שכחתם לציין ששוער או שמשחק רוב רובם של משחקי הקבוצה או יושב על ספסל ומחמם את התחת. זה גם שני צדדים של המטבע.

כול השוערים צריכים להיות ברמה כזאת או אחרת משוגעים לסכן את עצמך(לקפוץ לתוך הרגליים,שהכדור יפגע בך לאו דווקא באזורים שמוגנים היטב וכו') כדי להציל את השער,זו עבודה שלא כל אחד מוכן לעשות אם אינני טועה,אל תשכח שגם רפי מהספורטאים הצעירים בשלהי הקריירה עשה הסבה לתפקיד החלוץ ואף הגיע לנבחרת ישראל.......

קסיאס, קאהן, ואלדס, בופון, ואן דר סאר, שמייקל, צ'ך וגם אובארוב, אניימה, אבי רן, דווידוביץ המוקדם, חודורוב, לוין, ויסוקר. כולם עשו קבוצות שוות לקבוצות גדולות

יכול להיות שהם באמת מרוויחים פחות, אבל אם הסיכוי של כל שחקן, לא משנה מה העמדה שלו, להיות בין המרוויחים הגדולים הוא שווה, היינו מצפים ל 9 שוערים ברשימת 100 הכדורגלנים המרוויחים. יש פחות, ויכול להיות שבאמת יש הטייה נגדם, אבל לא כל כך בטוח...

מעניין כמה הוא שווה...

כתבה טובה מאוד אבל כמה נקודות מעניינות אותי. דבר ראשון, לדעתי זה בלי קשר לאמריקה ובלי קשר לחברות מסחריות, עוד כשהכדורגל היה בתולי בהרבה, זכרו אנשים כמו ג'ף הרסט יותר מאלכס סטפני. לצורך העניין כולם מכירים את מארדונה, פלה, בסט, לפחות שמעו עליהם אם לא ראו אותם, אבל את השוער הסובייטי האגדי לב ישין מעט מאוד מכירים היום, ולכולנו יש הורים או סבים שגדלו בתקופה של הדמויות האלה ושמענו מהם על כדורגל. דבר שני שתמיד עניין אותי, נקוב פה למשל סכום ששולם עבור פאליוקה, בופון, פרוצ'י, צ'ך ובארטז שכולם הועברו לפני שהיה קיים מטבע בשם יורו, מעניין אותי לדעת, כי אם משווים את הסכום ששולם עבורם במטבע ששולם עבורם לפי השוואה בין מה שיש היום, הרי שזה לא הוגן. 5 שקלים בשנת 1995 היו שווים הרבה יותר מאשר היום, 5 פאונד ב-1994 היו שווים הרבה רבה הרבה יותר מהיום. אם ההשוואה לא נעשית יחסית לשווי המטבע בו בוצעה העסקה, אז גם טוני קיי, שחקן עבר של אברטון ואחד החלוצים הפורים של שנות ה-50 שהרוויח 90 פאונד בשבוע, כביכול הרוויח סכום נמוך. אבל ה-90 פאונד בשבוע האלו הספיקו לו בשביל להיות עשיר מאוד ולחיות חיים של מותרות שביחס לתקופה הם לא הרבה פחות מהחיים של המותרות שיש לשחקנים של היום. היום 90 פאונד בשבוע לא יספיקו לשכר מינימום בישראל, שלא לדבר על שכר מינימום שם...

מס 1 צודק במה שהוא אומר ובנוסף יש: שוער גדול ככל שיהיה תמיד יחטוף גולים ואין לו סיכוי לעצור בעיטות מסוימות ואילו שחקן שדה בינוני ככל שיהיה יכול לתת בעיטה מעולה שהשוער לא יוכל לעצור ושוער תלוי בהגנה שלו ואם ההגנה עושה חור לרוב לשוער אין מה לעשות

הכדורגל מביא לאקסטזות ששום דבר אחר בעולם, לא דתות ולא מהפכות, לא מסוגלות להביא. ולאהבה חסר המימד הקולקטיבי. עם כל הכבוד לכדורגל היפה והטכני, התפרצות האקסטזה באה לא אחרי מסירה גאונית ולא בעקבות עצירה נהדרת. האקסטזה מתפרצת דווקא כשיש שער. משחק שנגמר 0-0 הוא ביזיון ויקבל למחרת כותרות מתוסכלות בעיתונים. לעומת זאת תיקו 4-4 יוגדר כשמחק אלוהי וכולם ידברו עליו ויזכרו אותו שנים. והשוער... תפקידו לקלקל את החגיגה. אפשר להתפעל מביצועיו, אפשר להולל אותו על מעשים יוצאים מן הכלל וספקטקולאריים. אבל תפקידו לקטוע את הסיכוי לאורגזמה הכללית. נכון שהוא קוטע את האורגזמה הכללית של היריבה, אבל עדיין. הוא האיש הרע של הכדורגל. לא השופט, שמסוגל לעצבן עד טירוף. תפקידו של השוער אינו לשמח את האוהד, אלא לשעמם ולתסכל את אוהד היריבה. תפקיד חשוב. אבל תפקיד שהולך נגד זרמים האנרגטיים הנפשיים של יקום הכדורגל.