גלוי נאות אני מכיר את יום טוב מהצנחנים. חייל מ"כ וקצין מצטיין אדם עם לב ענק שמדבר בגובה העניים ! לכל הטוקבקיסטים השליליים .מר סמיה לא היה מהמפקדים המפונקים הוא שיכל חברים לנשק .ועד היום ביום הזיכרון הוא עובר בין בתי העלמין מהצפון עד לדרום משתתף בערבי יזכור לרבים מחבריו וכל זאת שהוא כבר 10 שנים מחוץ לצהל !את המפגש עם האזרחות עבר בהצלחה אחרי לא מעט כיוות והיום לאחר השתפשפות הוא אחד המנהלים המוצלחים בקבוצת האחים עופר! אז תפסיקו להתלונן ותתחילו לפרגן !אזרחים קנאיים !!

ועוד יותר שאת כול הטוב שאחיו הגדול ורעיתו עשו בשבילו כמו לתמרן את עם הכסף שהרויח בצבא אם זה להשקיע בבית בותיקים ולאחר מכן לרכוש מגרש בפולג את זה הוא שכח כמה חבל אני מאחל לו רק טב והצלחה מרובה שיהיה בריא והמבין יבין.

אישית אף פעם לא פגשתי את יום טוב אך הסיפורים ששמעתי בבית של סבא היו על הילד מהשכונה הסמוכה כאשר חוזר מביה"ס היסודי היה עוצר בבית של סבא מכין שיעורים ומטפל לו בגינה ובניקיון החצר כל זאת מתוך אהבה לעזור ולתת בלי שאיש ביקש ממנו, כשקיבל מסבא שוקולד "צדה" ובקבוק "טמפו" יום טוב היה מרגיש חוסר נוחות, כבר בילדותו סבא היה המעריץ של יום טוב ולנו היה היה אומר אתם עוד תשמעו עליו. ישר כוח איש יקר.

נהניתי לקרוא :)

ללא קשר לאדון הקצין שעליו מדובר. אלא באופן כללי - יש לי מה לאמר: כולה קצינים בצבא. מתעסקים רב הזמן בניירולוגיה. ואז מתקבלים למשרות של מנכ"לים במפעל טכני למשל, ואפילו לא מסוגלים לפתור משוואה בשני נעלמים... הטענה עבורי, שכדי להיות מנהל בכיר, אתה צריך לחוש את המפעל בידיים קודם. להכיר את העבודה בשטח, בתחלס, להבין מהם יכולותיו של העובד, זמני עבודה וכו' ולא לקפוץ למשרת ניהול עם דרישות "אני מבקש שעד מחר זה יעשה", "זה כולה 2 דקות לעשות את זה", "אני סומך עליך שתדע לעשות את זה"- ובמילים אחרות- "אין לי מושג, אני רק המנהל פה, עם משכורת מנופחת, ושלט נחמד על הדלת, אבל אין לי מושג איך אתה עושה את זה, ובשביל זה שרפת 4 שנים באקדמיה..." שכל הקצינים בדימוס, עם משכורת פנסיה מהצבא שבכלל לא מגיע להם, כי כבר לא עובדים שם, יתחילו באזרחות לעבוד כמו כל אחד שנקרא ע"פ ההגדרה לעסוק ב"עבודות אחרי צבא". סטייל עבודה מועדפת....