כתבה מעולה, שמסבירה את הקושי הרב שנראה בכדורגל העולמי העכשווי בפריצה של הגנות מצופפות על ידי קבוצות גדולות ששולטות בכדור לאורך רוב דקות המשחק. הבעייתיות בכתבה לדעתי, קיימת בהסתמכות על מודל שיטת המשחק של ברצלונה שכולל כמה שחקנים חודרי שטח ולא פליימיקר יחיד כפי שאפיין את הכדורגל העולמי במהלך שנות השמונים והתשעים עד לאליפות העולם בצרפת ב- 1998. העובדה שלברצלונה 3-4 שחקני עומק ("פותחנים") נעוצה בשיטת המשחק השונה של הקבוצה שמכילה פחות דגש על ניסיונות לפתוח את מערך היריב בכוח, אלא מהלכים משותפים שכוללים לחץ מסיבי על הכדור בשטח הקרוב לרחבת היריב, תנועת אגפים של המגינים, חילופי מקום מהירים של החלוצים ומשחק מסירות מהירות במרכז המגרש של הקשרים. עובדה זו, עומדת בסתירה לאופן בו הקבוצות החזקות של הפריימר ליג ואף ברחבי העולם (ניתן לראות את זה ברמת הנבחרות בטורניר קופה אמריקה האחרון בנבחרות ארגנטינה ובברזיל) שמותנה בניסיונות עקרים להנעת כדור במרכז המגרש והסתמכות על שחקן אחד או שניים שישברו את מערך היריב בכדור עומק מחוכם.

לפי הכתבה לדעתי מדובר בשחקן הטוב בישראל. הוא זוכה לכל הנתונים שהוזכרו ומוכיח כמה מזל צריך גם בחיים. מול הגנות החמאה בישראל הוא מראה את הכדורגל הטוב בקריירה שלו.

ממש נכון......טור אינטיליגנטי

תיאר במדויק את הנכות של הכדורגל האנגלי.