מאמר מצוין. יובל לניהול המאבק!!

אתה בהחלט צודק בכך שעל העם להתעקש על סעיפי התקציב שצריך לקצץ למען המטרות שהוא נאבק למענן. אבל אינך צודק כשאתה אומר שהיעדר מדינת הרווחה אינו הבעיה. מספיק להסתכל בנתונים שמתארים את שהתרחש בשנים האחרונות: בין השאר, מיסוי רגרסיבי (שפוגע בחלשים) במקום פרוגרסיבי (שמטיל נטל בהתאם לגובה השכר) - באמצעות העלאת המיסים העקיפים. לדוגמה, בשנתיים האחרונות התייקרו תעריפי המים לצרכן הפרטי בכ-40-50 אחוז (!!). בנוסף לכך, הממשלות האחרונות - במיוחד בקדנציות של ביבי כראש ממשלה או כשר אוצר אבל לא רק בממשלות הללו - שחקו את מדינת הרווחה על-ידי הפרטת השירותים שהמדינה מחויבת לספק לאזרחיה. כך למשל, התקציב הריאלי לאספקת סל השירותים הציבורי נשחק בכ-40% (!!!) מאז סוף התשעים. המימון הפרטי בתחום החינוך מגיע כבר לכ-25 אחוז - לעומת 10 אחוז בלבד באירופה. ואפשר להוסיף לכך עוד ועוד נתונים. לדוגמה: בעשור האחרון, תקציב הסיוע בדיור של משרד השיכון קוצץ ב-56 אחוז (!!). המסקנה היא זו: הדרישה למדינת רווחה היא דרישה צודקת, שבסה"כ מבקשת לבטל את כל הצעדים הללו משום שהם פוגעים במעמד הביניים ובשכות החלשות. זו דרישה להפוך את ישראל לחברה שוויונית יותר. זה כלל לא סותר את דבריך, על הצורך להתעקש על סעיפי התקציב שצריך לקצץ. ולכך אפשר להוסיף מקורות מימון נוספים שביבי מפחד מהם בגלל הניאו-ליברליזם החזירי שלו, אבל הם בהחלט ראויים ונחוצים. לדוגמה: הטלת מס ירושות. או לדוגמה: העלאת מס החברות. ועוד ועוד...

מעמד הביניים היה עסוק מאוד בלעבוד ולגמור את החודש ואם היה לו רגע לעצמו הוא ניצל אותו בטיולים לחו"ל, בקניות בקניונים, בלאכול במסעדות יקרות או כל מה שיגרום לו להרגיש שהוא לא רק "חמור" עבודה אלא שהוא שווה משהו. הוא לרגע לא עצר להבין שהוא בעצם נמצא במעגל סגור וכל מה שעד עכשיו ניסה אם זה השגת עוד תואר אקדמאי, אם זה עבודה קשה יותר או כניסה לעולם שוק ההון לא עוזרים לו לצאת ממנו. והנה זה סופסוף קורה, הוא התחיל להבין שיש כאן בעיה אך עדיין לא יודע,לא יכול להגדיר מה היא וממה היא נובעת. תקוותי היא שמעמד הביניים לא יאבד את הדרך החדשה שהתחיל בכל מיני סיסמאות פוליטיות או חברתיות לא ברורות.