לצערי, כמעט כל הילדים שנשארים לשנה נוספת בגן אלה בעלי ליקויים משמעותיים שהוריהם (ולפעמים גם הצוות המקצועי) מעדיפים לטמון את הראש בחול כמו בת יענה ולהגיד ש"הילד רק לא בשל" וצריך עוד שנה בגן במקום לומר את האמת שהלילד יש קשיים-ליקויים והוא צריך להיות מטופל וללמוד בכיתה א קטנה או עם עזרה ובמקרים פחות נפוצים - ללמוד בחינוך מיוחד. כמובן, יש גם את הילדים שזו לא הבעיה שלהם אלא הבעיה של ההורים שלהם - חרדות בית ספר, דאגות ובעיות של ההורים שמושלכות על הילד...."אז באמת איך הוא יסתדר בכיתה א' עם כל המורים הכועסים והילדים האלימים והוא כ"כ קטן בלה בלה בלה..." כמובן, זה גם רע מאוד למערכת, כי כמו שנאמר בכתבה זה עולה ה-מ-ו-ן כסף! ואין שום סיבה שזה יעלה כי הרי רוב ההישארוית לא מוצדקות וצריך פשוט לבקש מההורים לממן את שנת ההישארות בעצמם!!! ממש כך! זה גם גורם להעלאת מספר התלמידים בכל שכבה בכמעט 20% - כל ילד שנשאר נמצא במערכת החינוך שנה יותר, והכיתות גדלות. כמובן, הכול על חשבון הילדים ה"נורמליים" שנולדו להורים "נורמליים" שלא חשבו על שטויות כמו הישארות בגן - הילדים האלה מקבלים פחות פעילויות ומושקע בהם פחות כסף כי פשוט נשאר פחות והכול בגלל הילדים שנשארו. גם אי אפשר להתעלם מהנזק הרגשי המצטבר של הצעד הזה. אולי בקרוב גם משרד החינוך יצטרך לממן טיפולים פסיכולוגיים לילדים המסכנים שההורים שלהם בחרו לא להעלות אותם לכיתה א'. אח"כ, כמובן, הם גם יבקשו אבחונים - כי הרי מי שמורגל לעשות לילד שלו חיים קלים (ולכן גם השאיר אותו בגן), מה יעשה כשיגיעו הבגרויות? ויש גם את אלה שמראש לא היו צריכים להישאר ו"חוסר הבשלות" שלהם היה בעצם ליקוי (שלא טופל בזמן). שורה תחתונה - למאבחנים הדידקטים ולמורות הטיפוליות והמתקנות יש הכי הרבה עבודה. מדינת חלם זה כאן.