נוכח שביתת הרופאים המתמשכת ראו חוזה משנת 1916, תרע"ו, בין ועד המושבה של פתח תקוה לבין ד"ר אליהו כהן, שנתמנה לרופא המושבה. החוזה מובא בזה עם קצת השמטות וקיצורי לשון. הד"ר אליהו כהן מתקבל כרופא המושבה מ-15 למאי תרע"ו (1916) עד 15 מאי תרע"ח 1918 במשכורת של 2500 פרנק עם בית לדירה. מחיר ביקור חולים הוא חצי בישליק בבית המרקחת, בישליק אחד וחצי בבית החולה ושני בישליקים בבית החולה משעה עשר אירופית בלילה עד הבוקר. אם יבקר בבית שבו יותר מחולה אחד – אז מחיר חולה אחד הוא כנ"ל ובעד יתר החולים חצי המחיר לכל אחד. אם המושבה תמצא לנחוץ להביא עוד רופא יקבל הד"ר כהן 2000 פרנק לשנה ומחיר ביקור יהיה: שבע עשיריות בבית המרקחת, בישליק וחצי בבית החולה ו-3 בישליק בבית החולה [?]. הרשות בידי הד"ר כהן לעזוב את המושבה יום אחד בשבוע, לנסוע בבוקר ולשוב בלילה באותו יום, אם אין חולים רציניים במושבה. מחיר קונסוליום בבית החולה – חצי מג'ידה. בלידה קשה שצריכה אופרציה, המחיר הוא מג'ידה אחת. אצל חולים עניים עפ"י פתקאות חברת "לינת הצדק", חצי מחיר. על ד"ר כהן לענות חינם למאה חולים עניים לחודש, אם יבואו לבית המרקחת או בביקור בביתם. ולעוד 50 חולים לחודש עם פתקאות בחצי המחיר הקבוע. על הרופא לשבת בבית המרקחת ולענות בכל יום בשעות שיקבע ועד המושבה בהסכמת הד"ר כהן. על הרופא לענות לחולים ערבים אם יביאו פתקא מבעליהם, במחיר בישליק אחד לביקור בבית המרקחת. על הרופא לא להתערב בכל עניני הפוליטיקה של המושבה ועל הוועד לא להכניס את הרופא לעניני הפוליטיקה של המושבה. ל ועד המושבה לתת דירה לד"ר כהן כיאות לד"ר, ובאם יהיה עוד רופא במושבה על הד"ר כהן לשלם חצי שכירות הדירה. אם הוועד לא יחדש את החוזה לשנה שלישית רשאי ד"ר כהן להישאר במושבה כרופא פרטי למשך שנה ובית המרקחת הציבורי יחויב לעשות את הרצפטים של ד"ר כהן במחיר הרצפטים של רופא המושבה. הרופא ישב יומיום בשעות קבועות בבית המרקחת, קיבל חולים וביקר חולים בבתיהם. מרותק לעבודה זכה רק ליום חופש אחד בשבוע וזה בתנאי שיסע בבוקר ויחזור באותו לילה ורק אם אין חולה רציני במושבה. היה עליו לטפל בכל משלמי המיסים במושבה שחלו וכן בקרוביהם כשיבואו למושבה ו"בכל עברי חולה היושב בסביבות המושבה" וגם בחולים ערבים שעבדו במושבה. לענות חינם למאה חולים עניים לחודש בבית המרקחת ובבית, ובחצי המחיר בעוד 50 חולים בעלי פתקאות מ"לינת הצדק". בנוסף שימש מיילד ואף "מרח עיניים" לתלמידי בית הספר. מעניין במיוחד הסעיף האוסר על הרופא להתערב בכל ענייני הפוליטיקה של המושבה ועל הוועד לא להכניס את הרופא לענייני הפוליטיקה." הדבר לא נכתב בכדי. פתח תקווה נודעה כ"מושבה האוכלת את רופאיה." בספרו "ימים של לענה ודבש" מספר אהוד בן עזר על הרופא המכובד של ועד המושבה, ד"ר יעקב ברנשטין-כהן שב"מלחמת הצעירים והזקנים" במושבה נטה לצד הצעירים ונאלץ להתפטר, בעיקר בגלל הידען אריה צבי סלור. במחצית המאה ה-19 קם בארץ מעמד של "ידענים" ("פעלשערס") שללא השכלה ברפואה או רוקחות טיפלו בחולים, רקחו תרופות ופתחו באין מפריע בתי מרקחת. רבים בישוב העדיפו אותם על הרופאים המודרניים "החופשים". עד שהתיישב בפתח תקווה ב-1908 היה סלור ידען בירושלים, ראש פינה ועוד. הוא ניחן בביטחון עצמי רב ובהשפעה על ה"פוליטיקה" ונאלצו למנותו לראש הרוקחים במושבה. יש להניח כי פעל כרופא גם מאחרי גבו של ד"ר כהן וכנראה גם גרם לנזק רפואי. אחר מלחמת העולם הראשונה התארגנו הרופאים והרוקחים בארץ למלחמת חורמה בידענים. סלור הוזהר כי עסקו פועל ללא רוקח ומהווה איום על הצבור. בגיל מבוגר יחסית למד רפואה בשוויץ וב-1930 חזר ארצה כרופא. ד"ר אליהו כהן, שנבחר לרופא המושבה אחרי ד"ר ברנשטין-כהן, היה בנו של ר' מיכל הכהן מעורכי עתון "הלבנון" ומבוני שכונת "נחלת שבעה". הוא היה כנראה יליד הארץ הראשון שלמד רפואה (בהיידלברג ובברלין) ונשאר בארץ כרופא. המינוי ב-1916 היה מינויו השני בפתח תקווה. לראשונה מונה לרופא המושבה ב-1908. לאחר מכן ניהל את בית החולים טולשינסקי -אטלינגר בצפת והיה הרופא הראשי של הברון רוטשילד במושבות הגליל. במלחמת העולם הראשונה גוייס אליהו כהן כרופא לצבא התורכי וישב בבאר שבע, ובסיום המלחמה מונה בשנית לרופא בידי הוועד של פתח תקוה לפי החוזה הנ"ל.

לא לתת לליכודניקים לברוח ..שישלמו על המעילות וגניבות... שהעם לא יהיה פראיר...לאחר שישלמו מי שיגיד שהוא ליכודניק להעמיד למישפט ...ליכוד זה דבר רע ביותר לעם ישראל

מי צריך לחטוף מכות ממטופלים ובני משפחותיהם? לפעמים זה רק "סתם" צעקות. למה לעבוד במחנק/ צפיפות במחלקות עמוסות על מעל לתקן? שיחפשו כולם את מי שיטפל בהם. אתם מספיק חכמים וחרוצים ותוכלו לעשות כל מה שרק תרצו. לשאר האנשים בשוק אין את הנתונים היבשים שיש לרופאים. במציאות שבה לממשלה אין שר בריאות מגיע שיהיו בתי חולים בלי רופאים.