לגבי הצעותיך, צריך להגיד כמה דברים: א. ישראל מדינה קטנטנה ולכן אין בה באמת "פריפריה" במובן הגאוגרפי, 90% מהאוכלוסייה מתגוררת בין בתי החולים השלישוניים רמב"ם וסורוקה. מי שבוחר לגור בחוות בודדים בנגב לא יכול לצפות לאותה רמת שירותים כמו בת"א, זה לעולם לא יקרה. כל עוד הרפואה הפרטית תישאר חוקית בישראל (ובפרט חוקית העבודה הפרטית במקביל לעבודה הציבורית) אז תמיד הערים העשירות תמשוכנה יותר רופאים, וחשוב להבין שזו לא בעיה תקציבית אלא בעיה חוקית/פוליטית, לא משנה כמה כסף תשפוך על אופקים עדיין לא תוכל להתחרות עם עשירי צפון תל אביב. ב. את הסוגיה של גובה ההשתתפות העצמית יש לבחון בזהירות. הרי ברורה לכולנו הסכנה שבאי השתתפות עצמית בכלל, וגם בהשתתפות עצמית של 10 אגורות נגיד, זה מעודד תופעות שליליות רבות ובכלל לא ברור שזה כדאי מבחינת בריאות הציבור. מצד שני גם ברור שהשתתפות גבוהה מדי עלולה גם לסכן חיים. השאלה איפה עובר הגבול תלויה גם בהגדרת הפרמטרים של הגבול. ג. סיעוד בחינם לכל עולה הון תועפות. הרי אם עלות טיפול סיעודי באדם אחד הייתה מיליון ש"ח בחודש אז היינו אומרים שעם כל הצער והכאב בלתי אפשרי לממן כזה דבר. השאלה איפה עובר הגבול, ב-100,000 או ב-10,000? זו שאלה פוליטית שאני לא יודע מה עמדת רוב הציבור בעניינה. ד. החלקים הרלוונטיים העיקריים בביטוחים המשלמים קשורים לרפואה פרטית. הרעיון של תגמול דיפרנציאלי של רופאים לפי מידת הביקוש להם הוא לא רעיון רע, בעקרון זה רעיון שמעודד מצוינות ותחרותיות בקרב הרופאים במקום קפיאה על השמרים. יחד עם זאת במודל של תוספת משמעותית של שכר מעבר לשכר הגבוה גם ככה של הרופאים (שהוגדל מאוד לפני שנתיים ואוטוטו שוב יוגדל בהרבה) היא נטל תקציבי גדול והביטוחים המשלימים ממומנים רק ע"י כ-70% מהאוכלוסייה. לכן אני חושב שהרעיון של בחירת רופאים ותגמול דיפרנציאלי במסגרת הציבורית הוא רעיון מצוין, אך יש ליישמו במסגרת התקציבית הקיימת ולא ע"י הגדלתה, וזה כמובן קשה ליישום עקב יחסי עבודה.

ראשית רוצה לשבח את מגיב 6 - כתבה רצינית אמורה לבצע השוואה הגיונית ובעיקר לקחת : - אוכלוסייה צעירה בישראל - קשיש צורך שירותי בריאות פי 4 מצעיר. בממוצע אדם צורך בשנתו האחרונה כחצי משירורתי הבריאות (כספי) בכל שנות חייו. - במייד התפוקות הבולטים - תמותת תינוקות ותחלת חיים אנחנו טובים מאוד. אבל יש מה מה לשפר בעיקר בתחום השיוויון: - אפלייה מתקנת לפריפריה בהקצאת משאבי בריאות - כיום זאת הסיבה היחידה שאינני עובר לצפון . בצימרים הם מצויינים אבל אם צריך בית חולים - אלוהים ירחם.... - הגדלה ההוצאה עממשלתית ע"ח הפרטית: - צמצום (לא ביטול השתתפות עצמית) - למשל במכבי עדיין גובים מהמבוטח על ביקור רופא משפחה. - רפואת שיניים לתוך הסל - רק המרכיב של המניעה (בדיקות פעמיים בשנה) ובתעריף מפוקח. - ביטוח סיעודי חובה וחינם. - הכנסת הביטוח המושלם לסל הבסיסי

א. ההרכב הדמוגרפי ב-OECD הוא הרבה יותר מבוגר, והקשישים הם עיקר המשתמשים במערכת הבריאות. לכן במדינה צעירה יותר כמו ישראל אנחנו נצפה לשימוש נמוך יותר במערכת הבריאות ולהוצאה נמוכה יותר. זה אומר שאם נחלק את הנתון באחוז הקשישים מעל גיל 65 אז נקבל שבישראל ההוצאה הלאומית לבריאות על קשיש כאחוז מהתמ"ג גבוהה יותר מב-OECD. ב. העובדה שישראל נמצאת במקום ה-8 בעולם בתוחלת החיים וה-17 בתמותת תינוקות, לפני רוב מדינות ה-OECD, מדברת בעד עצמה, ואומרת שבשורה התחתונה שירותי הבריאות בישראל גם טובים יותר וגם זולים יותר מהממוצע ב-OECD. בבריאות מה שחשוב זה מבחן התוצאה במדדי הבריאות ולא כמה כסף שפכת (הדוגמה הבולטת היא ארה"ב שאחוז ההוצאה שלה על בריאות הגבוה ב-OECD ומדדי הבריאות הגרועים ביותר). לסיכום, לא רק שהמצב לא רע, הוא למעשה טוב, ולא ישראל צריכה לחקות את ה-OECD אלא ה-OECD צריך לחקות את ישראל בתחום הבריאות.

אני מקבל תלוש של שכר מינימום כדי לשמור על זכויות בקופת חולים. קוראים לזה צדק חברתי. ותודה אישית לרה"ולשר האוצר.

שיעור ההוצאה על ביטחון בישראל גבוה בהרבה. ברור אם כן, שזה בא על חשבון כל שאר הסעיפים.

כמה באמת עולה לנו הבריאות ? אם אתה סובל מאוד וצריך חוות דעת מומחה מהר, במקום תור בעוד חודשיים בקופ״ח, מה תעשה ?? אתה בא לפרופסור, משלם. 1300 (אלף ושלוש מאות שקל חדש בלבד) אתה תקבל החזר עד 500 שח מן הקופה. תירצה התייעצות אחרי יומיים עם אותו פרופסור שכבר התחיל לטפל בך ? תן עוד 1000 שקל, זאת הנחה שהוא נותן ל-6 חודשים (יפה מצידו), ואם אתה לא יכול לשלם ?? תיסבול ותישתוק. אם אחיה עוד 6 חודשים, אתלונן עליו.