הרי עם כל הכבוד להגדלת שעות הלימוד במקצועות ספציפיים, מה כבר הילדים זוכרים לכשהם גודלים???? כבר נערך מחקר שהוכיח שאנו זוכרים כ - 6 אחוז (משהו כזה) מתוך החומר שאנו לומדים...וזאת בהנחה שאנו עוסקים בזה בחיי היום יום אז למה להעמיס? כבר לא עדיף לייצר חינוך מתאים לילדים אבל כזה שנותן יותר דוגמאות גם מהחיים, לשלב משחקי חברה ...על חשבון הלימודים, קליפים מעניינים, ובכלל ללמד את הילדים על העולם הסובב אותם ולא עוד ספרות ותרגילים שעד היום איננו זוכרים את רובם????

חוט שחייב לקשר ולגרום להצלחת התוכנית היא ערבות בין ההורים המורים והתלמידים.התוצאה תהיה שתהיה לנו מערכת חינוך למופת .

הבעיה אינה מחסור בכסף אלא השיטה כולה: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=2040378 בלינק תמצאו גם את ניתוח המצב הקיים וגם הצעה לפתרון.

שיטת ההוראה. הילדים שחיים בעולם אינטר דיסיפלינארי ואשר גדלים לתרבות בה הגירויים באים בכל הערוצים (שמע, ויזואליה, תנועה ותחושה פיזית..) ובעוצמות שלא היו פעם, נכנסים לכיתה בה מציעים להם להפעיל ערוץ אחד בלבד: שמע בשיטת מורה-לוח-גיר, ובשיטה דיסיפלינארית של המהפיכה התעשייתית (מתמטיקה, ספרות, תנ"ך, לשון, הסטוריה..) כאילו אין קשר בין הדברים, ומעל כל זה מקדשים את שיטת הצינים: הבגרות. כך שגם השיח הבית ספרי הוא ציונים בלבד. אבדו הערכים אבדה המטרה של גירוי לסקרנות וליצירתיות... בקיצור: בית הספר הוא עולם קר ומנוכר בו לתלמידים אין כל השפעה על הנעשה איתם וגם החומר המוגש להם מוגש באופן מדכא עניין ויצירתיות. הפתרון: הוראה אינטרדסיפלינרית, פרויקטאלית, למידת חקר ובחירה בה האני של התלמיד בא לידי ביטוי. ומי צריך בגרות? את מי זה משרת? היום זה אינו משרת אף אחד מלבד האוניברסיטאות וגם זה באופן חלקי ביותר. ומי אמר שמערכת החינוטך הציבורי צריכה לתת את השירות הזה לאוניברסיטאות? וגם זה רק ל 25-35% מהתלמידים שנזקקים לתעודת הבגרות על מנת להציגה באקדמיה. השאר לא צריכים ולא יצטרכו תעודה כזו. בקיצור: דרושה מהפיכה ולא שינויים. ועד אז הציבור מצביע ברגליים: 10 15 בתי ספר פרטיים נפתחים מידי שניה. והקצב הזה עוד יגבר.