תחשבו שהייתם יודעים שלרואי חשבון, עורכי דין , רופאים וכו' יש הגבלה לא רישמית לגיל 45 ואחרי הגיל הזה לא ירצו אותם בעבודה ויורידו להם את התנאים במקרה הטוב. מה אתם הייתם עושים? הייתם הולכים למקצוע כזה כאשר גיל הפנסיה הוא 67 ואת מסיימים את הקרירה בתחום 22 שנה קודם? אם הייתם יודעים שהעבודה שוחקת מאוד, קשה , לא יציבה כך שאפילו בחברות הגדולות ביותר דוגמת מיקרוסופט, HP, NICE , אמדקוס וכו' מפטרים עובדים כל רבעון שני וסוגרים מחלקות ומורידים משכורות ואנשים מעבדים את היציבות שהייתה פעם בשוק העבודה אתה לא יכול לקחת משכנתא כי אתה לא ידוע עם עוד שנה תעבוד בתחום הזה יש כמה אנשים שמקימיים סטארט אפ ועושים מיליונים אבל רוב האוכלוסיה משלמת מיסים גבוהיים , סובלת מחוסר יציבות ולחץ נוראי בעבודה, כל הטכנולוגיות משתנות משנה לשנה ואין יציבות אז איזה סיבה יש לבן אדם שפוי לעבוד בהיי טק היום? אם היה תחום עם יציבות ותנאים כמו בהיי טק ועבודה של 8-9 שעות לכל היותר ביממה ללא צורך למידה על חשבון העבודה אז הייתי אולי הולך לתחום בנוסף כל מי שבהייטק היום עושה תואר שני וזה עדיין לא עוזר, אי אפשר שיהיו 10 מנהלים בני 45+ על כל מתכנת אחד. במערכת הביטחון יוצאים לפנסיה בגיל 43. בהייטק יוצאים בגיל 45 אבל לא מקבלים פנסיה במשך 22 שנים נוספות והרבה אנשים שמצטיירים כאנשים עשירים בתחום מפסידים את המשכנתא על הדירה שצנועה שהם רכשו לפני 5 שנים. יציבות רחוקה מהתחום ולכן תתרחקו ממנו!

חשבת שאולי בר אילן לא נחשבת בתחום? אני סיימתי את לימודיי בבר אילן בתחום אחר לפני 7 שנים, אז בכלל לא הייתה שם פקולטה להנדסת חשמל. יכול להיות שזה התחום שהאוניברסיטה לא נחשבת טובה ואיכותית? אני בטוח שאם היית מסיים את אותו תואר בתל אביב או בטכניון המצב היה נראה אחרת.

זה כל כך נכון. אני לומד באוניברסיטה עכשיו, אבל לפני כן למדתי קורסי ניהול רשת במכללה. בלי נסיון אף אחד לא רוצה לדבר איתך, גם לתפקידים הכי דוחים שיש (כל מיני שירות טלפוני מגעיל) עושים לך מלא מבחנים ובסוף פוסלים כי אתה overqualified. עכשיו אני בהיי טק (תמיכה בכירה, אבל עדיין תמיכה וזה מעצבן). מהנסיון שלי בחברה למדתי כמה דברים - הכי חשוב זה דחיפה ראשונה. הקומבינה שתכניס אותך לתחום. אחרי זה אם אתה לא אידיוט - תסתדר לבד, אבל בלי הקומבינה הראשונית, אין סיכוי. ועוד דבר אחד - הצבא קובע את גורלך בצורה מוגזמת. יש לנו כאן כמה צעירונים שכל היתרון שלהם - התעסקו בצבא בנושאים הייטקיים. ואז אתה מסודר לכל החיים. בזמן שאני מכספי למדתי קורסים וממשיך עכשיו לתואר, יש כמה שהתקמבנו יפה בצבא, התעסקו באבטחת מידע ובגיל 25 כבר לא זקוקים לא לתואר ולא לנסיון, כבר יש להם שכר שאני רק חולם להגע אליו אחרי הלימודים. בקיצור - פשוט מייאש. ממש בא לי לעזוב את מדינת הקומבינה הזאת.

בד"כ אלו שנשארים שעות מרובות עושים זאת כי "ככה נהוג" וזו ממש התנהגות פסולה מעיקרה שצריכים להוקיע אותה מקרבנו. אין שום סיבה ש-9 שעות עבודה לא יספיקו למילוי כל המטלות של אותו יום, ואם יש דברים לא דחופים שיכולים לחכות ליום המחרת אז הם צריכים לחכות. ואני לא מדבר על איזשהו משהו דחוף או מין סוג של משבר שאז באמת צריכים להשאר עד אמצע הלילה, ואכן במצב כזה ישארו כולם כי יש לכך סיבה! אני מדבר על זה שנשארים סתם מתוך הרגל. לכל אחד יש משפחה וחברים ודברים שהוא רוצה לעשות בשעות הפנאי. בואו יחד נרגיל את המעסיקים שבאים בשעה 8 בבוקר ויוצאים מהמשרד לא אחרי 15:00 בערב.

עבדתי 8 שנים בהייטק כמנהל מכירות. כל יום כמעט חזרתי הביתה בשמונה בערב...סחוט ומרוט. לפני שנתיים אמרתי "די"! יצאתי לדרך עצמאית בתחום ושנה לגמרי (עולם הפנאי) הקמתי עסק עצמאי. היום אני אדון לעצמי, אף אחד לא יפטר אותי, אני לא צריך ללקק לאף בוס את התחת, ואני מרוויח יותר מכפול. מוכר...לוקח את הכסף לכיס. רמת החייל זה הבלוף הכי גדול בחלום ששמו "עובד הייטק ישראלי". 90 אחוז הם עבדים.

שם קורס של מכון לא יכול להפתיח אם הוא לא מצא עבודה למה שקורס כן יתן

אני אמא ורוצה גם לעבוד וגם לגדל את הילדים. אני יכולה לעבוד 85-95% משרה (תלוי במרחק של העבודה מהגנים), אבל כבר שנה אני לא מוצאת עבודה. עד לפני 7 שנים עבדתי במשרה מלאה. אח"כ במשך 6 שנים עבדתי 75-90% משרה וההספק שלי לא נפל ממתכנתים אחרים שעבדו 150%, לא בכמות הקוד ולא באיכות שלו. הנסיון עושה את שלו. עד לפני שלוש שנים, כל פעם שחיפשתי עבודה מצאתי תוך פחות מחודש. את המקום האחרון לקח לי 4 חודשים למצוא, ועכשיו כבר שנה שאני לא מצליחה להגיע לראיונות. יש אפליה של גיל ומין ואין שום הליכה לקראת אמהות.

אם לא מקבלים אותך תתחיל לייצר ניסיון. יש מספר תחומים שניתן בלי שום תקציב מיוחד לצבור בהם ניסיון שניתן להציג: 1. בניית אתרים 2. אפליקציות סלולר - תפתח משהו קטן שמעניין אותך - תוכל להציג את בראיון עבודה - פורטפוליו. יהיה הרבה יותר קל לקבל אותך למשרת תכנות. אחרי שתעשה את זה, יש לך הרבה יותר סיכוי ופלוס אדיר של אוטודידקט. מה לעשות באוניברסיטה לא לומדים כלום. עוד אופציה - קח קורס של מכון תכנות שמבטיח עבודה למסיימים. בהצלחה.

הבטחון האמיתי שכולנו מחפשים - בסופו של דבר לא נמדד בכסף (או זהב) . כי כל אחד רוצה את הפינה שלו, שמשם שואב כוחות לחיים... חוזרים לימים הטובים שרצינו לעבוד כדי לחיות ולא ההיפך!! וזה בדיוק מה שמשקפת המחאה מעל הכל - ואת זה נשיג רק אם נתאחד!! הוכחנו לעצמנו, שמעל הכל, אי אפשר לבד. :)

המצב בתחום החומרה הוא שאם אתה מסיים את הלימודים ללא ניסיון,מאוד קשה להיכנס לתחום.אני סיימתי באוניברסיטת תל אביב עם ממוצע גבוה ומחפש המון זמן עבודה.

הכי טוב להיות מובטל, לקבל מהמדינה, כסף, דירה תלושים לבגדים,אוכל, ועוד... אפשר גם לבוא לביטוח לאומי פעם בשבוע קצת שיכור ואז אפשר לקבל גם תלושים לאלכוהול. הכי טוב בארץ זה לא לעשות כלום... כי בזמן שעובד ההיטק יקרע את התחת מ 7 בבוקר עד 10 בלילה אני אהנה עם הילדים בבית בים או כל מקום אחר. עבודה זה לחלשי אופי

אפשר להרוויח מפה עד הודעה חדשה אך אם לא צורכים בצורה נבונה ונכנעים לפרסומות למיניהן רק על כך אפשר לזרוק לריק אלפי שקלים

אז מה אם עשיתי איזה אקזיט? זה יהפוך אותי ליותר מאושר? לא. הרי כולנו בתוך תוכנו רוצים לצאת קצת מהמרוץ המטורף אחרי כסף, כבוד ושליטה. מה אני אם לא תוצר של הסביבה בה אני חי? אם הסביבה משדרת לי ערכים מסוימים, זה מה שאני אחפש להשיג. רק שינוי בסולם הערכים יוביל לשינוי חברתי. כבוד הדדי, ערבות וחיבור בין אנשים.

חשבתי בעובדים אלה מה שמעניין אותם זה כסף.והנה הפתעה יש עוד גורמים שמשפעים על אושרם ..מכאן אני לומד שאפשר להגיע ליצירת שוק תעסוקה צודק שלא רק ערך הכסף שולט אלא גם עניין בעבודה ביטחון סוציאלי יחסי אנוש וסולידריות ועוד.

נמאס לגור במדינה כשאנו נושאים על הגב את כל המגזרים שלא עובדים. ועכשיו כל הפופוליסטים מחפשים לחסל את ה"עשירים" שכירים מוכשרים עם משכורות גבוהות. אתם לא מבינים איך מרגיש אדם שרוב עמלו הולך למס. ופה יש מילואים, בועת נדלן, והכל כל כך יקר. ישנה תחרות על כשרון בעולם, והמוכשרים לא חוזרים. ולכל אילו שיאחלו לנו "לעזוב" אני אומר - תשארו עם הערבים והחרדים ותמשיכו לשלם מיסים שרק יעלו כי ה"עשירים"יעלמו. ותחפשו מי שיעשה מילואים שלושים שנים. האקזיט היחידי - מהמדינה שמופעלת על ידי אנרכיסטים וחרדים.

אין כמו איזו יציאה טובה.

אנשי ההיטק לאחר כמה שנות אופוריה מיחלים לתנאים של אנשי קבע .

כבר ארבע שנים מאז שסיימתי את לימודיי באוני' בר אילן (הנדסת חשמל), ועבודה - אין. מה יש? עשרות ראיונות, כמה וכמה ימי מבחנים מרוכזים (פילת, אדם מילוא), המון שאלות בסגנון: "מה הציפור שאתה הכי אוהב?" "מי גיבורי התרבות שלך?" "באיזה מקום בעולם הכי היית רוצה להיות כרגע?" "מי אתה אוהב יותר, אבא\אמא\דודה מצד אבא". השלמות של סדרות חשבוניות, שאלות פסיכומטריות, תיאורים של תיקונים למטריות, ואיזה מישרות הציעו לי... טכנאי תיקון מדפסות, טכנאי התקנת מדפסות טכנאי מכונות ליתוגרפיה שולח SMS במונית בפולין (חברת מארוול), בודק מידת הולכה בחוטי נחושת מיובאים. בודק פתיחת חלונות (מישרה ללא תוכנה כללן)(עבודה שאמרו לי במופגן, שאני אמור להחליף איזה דיסלקט אחד שאמור לצאת ללימודים אקדמאיים (חברת אומניסיס). וכמובן - רדקום. חברה שבשביל עבודה אחת, בחנה עשרות על גבי עשרות מועמדים!!! תאמינו לי, טעיתי בבחירות שלי בחיים. אם אחרי 4 שנים אינטנסיביות בהן אתה קורע את התחת, לומד, נבחן, מכין עבודות, באמת שמנסה לעשות הכי טוב שאתה יכול, ובסוף מציעים לך למדוד מוליכות של חוטים, כנראה טעיתי בענק. אל תבינו אותי לא נכון. לא שהתקבלתי וויתרתי. פשוט לא קיבלו אותי. אין לי את נתוני ההייטקיסט השחצן שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת. לא קסמתי לילדה בת 22 ממשאבי אנוש, שפירשה את ההתנהגות שלי בתור לא ראוייה להיות בודק תוכנה זוטר. (ותודה רבה לאוניברסיטת בר אילן. אני את הלקח שלי דואג להעביר לכל הסובבים אותי, ולא חסרים כאלו שהתעניינו).

בהיי-טק אין בטחון תעסוקתי. נקודה. במשבר האחרון ראינו גם חברות גדולות ומבוססות מפטרות עובדים, בד"כ לא בגלל קשיים כלכליים אלא סתם כהזדמנות להעיף עובדים מנוסים ולהעסיק צעירים בשכר נמוך יותר. תשאלו עובדי היי-טק מעל גיל 40, ותגלו שרבים מהם מצטערים שבחרו בתחום שאין בו בטחון תעסוקתי, ושהפיטורים ובעקבותם האבטלה מגיעים בגיל צעיר יחסית (כך שבחישוב על פני כל שנות העבודה, השכר בהיי-טק לא גבוה מאשר בתחומים אחרים כי לעובדים לא בכירים מעל גיל 45-50 כמעט בלתי אפשרי למצוא עבודה).