העברות שצויונו בדו"ח, התקיימו. אגרקסקו, לא הצליחה לשלם לחקלאיה מחיר לק"ג כמו ששילמו המתחרים ולכן נהגה בסוף עונת השיווק לשלם לחקלאים "הפרשים" כדי לצמצם את פער. מאחר ולא היו באמת עודפים לחלוקה, נרשמו תשלומי ה"הפרשים" כמקדמות=הלוואות לחקלאים. המדינה לא הייתה מעורבת והחקלאים לא ידעו ש"סובסדו" המדינה, מאז שנפתח היצוא לתחרות בשנת 1999, נזהרה מלתמוך באגרקסקו או בחקלאיה. למדינה אין קשר להסתבכות החברה. היא הייתה מיעוט לא משפיע בדירקטוריון. זכותו של בעל מניות בחברה בע"מ להימנע מתשלום חובותיה. בגלל זה היא חברה בע"מ. המלווים, בנקים ומנהלי קרנות, היו צריכים להבטיח את כספיהם ע"י שיעבוד נכסים וקבלת ערבות מהבעלים. הבנקים דאגו לשיעבודים. למנהלי הקרנות לא היו ביטחונות מלבד המחשבה שאגרקסקו חברה ממשלתית. והיא לא. היו צריכים לבדוק.

צריך לחקור איך יכול להיות שמגדלים חתמו על חוזה, קיבלו כספים כמיקדמה, אבל יכולים להפר חוזה בכל שלב- ללא החזרת הכספים שקיבלו......פ ל י ל י !!!!

במקום להפנים את הנזקים עם כל הצער שבדבר מחצינים אותם. חברה שלא עומדת בחובותיה צריכה לפשוט רגל -SIMPLE. להציל אותה על חשבון אי קיום חובות רק מעודד התנהגות שוק פסולה. נוחי, תשובה, ובן דב כולם למדו היטב מהצלחתו של לבייב ומחכים כבר לספר אותנו . הם גם מרהיבים עוז לאיים שאם בעלי האג"ח לא יסכימו לקיצוץ הם יישארו בלי כלום.