היום הכול שוק חופשי. בשנות ה-70 המדינה בנתה לזכאים דירות. הקבלן לא היה יזם אלא המבצע בלבד, והוא היה מתמודד למכרז ולא היה שוק חופשי. המדינה אמרה לקבלן – במגרש הזה אפשר לבנות 1000 יחידות דירות, תציע מחיר אבל התנאי שלי שבתוך ה-1000 יחידות דיור יהיו 200 יחידות במחיר נמוך. מי שנתן את ההצעה הכי טובה זכה, וגם הציבור זכה בדירות במחיר מיוחד. לא היה כמעט יישוב אחד שלא בנו בו דירות לזכאים ולזוגות צעירים. אבל במסגרת הרפורמות והשוק החופשי הממשלה כבר לא עושה זאת, ולכן המחירים עולים. וזו אשמת כל הממשלות שכבר לא בונות דירות לחיילים משוחררים ולא הולכות לקראת החלשים. אם המדינה תיקח יוזמה ולא תעביר את הקרקעות רק למי שמשלם הכי הרבה, אלא תפקח על כך שבפרויקטים שהם בונים יהיו דירות לזכאים, כגון חיילים משוחררים – מחירי הדירות ירדו.

אם הבנתי נכון את דבריה מכתבה זו (ומכתבת הצד אודות ישראל), פרופ' אדמתי טוענת שאם הבנקים בארה"ב היו דורשים ממקבלי המשכנתאות להביא הון עצמי של 30%-40% (כמו בישראל), אולי היה אפשר למנוע את הקריסה של 2008. אומנם אני מבין שהמינוף הבנקאי חריג ויש לעצור את ההתנהלות הנפשעת הזו (גם בישראל); אבל ללא מינוף, אנשים כמוני, שלא יכולים להביא הון עצמי של 30%40% למשכנתא - לעולם לא יוכלו לרכוש דירה. אז מה בכל זאת עושים?

אם אינו יכול לעמוד בהתחייבותו - שיפשוט רגל. בעלי האג"ח ימנו כונס נכסים ויפרעו מנכסיו של הלווה. אם פרופ' אדמתי יוצאת נגד ההנחה של הבנקים הגדולים בעולם, שהציבור (הממשלות) ימנעו את נפילתם, למה היא לא יוצאת נגד הציפיה הזו מצד טייקונים שלווים כסף מהציבור ומצפים שהציבור יוותר על זכויותיו כדי למנוע את נפילתם?