אכן מאמר משובח, מאחר וכבר שבענו מהשירות הפרטי העושק חייבים למצוא פתרונות חלופיים. צריך רק לזכור שגם בשירות הציבורי יש פרות חולות ששואבות לנו את החיים, רק ששם כשתתגלה בעיה לא יהייה פשוט לטפל בה (ועדי עובדים, הסכמים קיבוציים, הסתדרות...)

וגם כשיש בעיות הפתרון הוא לתקן אותן מבפנים ולא להפריט לבעלי הון שרודפים אחרי הרווח.

כעובד מדינה שמנסה לתת שירות טוב לאזרח ,אני מגלה כי המנהלים והבכירים אינם עושים מאמץ לשפר את השירות ,חושבים רק על עצמם ואיך הם שורדים ומתקדמים , שירות טוב מעוניינים לתת העובדים הזוטרים המעטים שעדיין אכפת להם ולשכת השר , השר שדואג לקשריו הפוליטיים וליחסי הציבור שלו ומחזיק "צבא" של אנשי פניות ציבור ויחסי ציבור הלוחצים על המנהלים הזוטרים , יעבור עוד זמן רב לצערי עד לשינוי כפי שבא לידי ביטוי במאמר המלומד , הייתי משנה את שם המאמר לאיש השמן שמחליף את האיש הרזה , עכשיו יש לנו שני אנשים שמנים ותחשבו על זה !!

מה שקרה זה שהמגזר הפרטי (ולא כולו אלא רק החברות הגדולות) מיישר קו כלפי מטה עם המגזר הציבורי. שניהם מתחרים מי משתין עליך בקשת יותר גדולה. על כל שיפור של המגזר הציבורי אתה מקבל 20 קלקולים. בינתיים המגזר הציבורי הולך ומסתאב, מתמלא יותר ויותר בשחיתות, מנגנונים מנופחים ואטימות. ומה שהכי גרוע הוא שהמגזר הפרטי והציבורי חוברים יותר ויותר כדי לעזור אחד לשני. מה שנקרא בעברית קשר ההון - שלטון

פרופ' ברוך מבורך כותב כרגיל מחוץ לקופסא. עדיין לא הייתי אומר שהשירות הציבורי מעניק שירות כמו ששירות צריך להיות... רחוק מזה. אבל יש התחלה של דרך בכיוון, בין היתר תודות לפעילותו המבורכת של השר מיקי איתן. ואת העובדה שהחברות הפרטיות לא רואות את הלקוחות ממטר, כולנו מרגישים (מי שמצליח להגיע לשירות הלקוחות בפלאפון שירים את היד). גם זה מתוצרי הלוואי של העדר תחרות אמיתית.

הסקטור הציבורי הוא בין השאר משתלת ישראל שרק אתמול נזפה בקורבן דקירה שהוא מטריד וזה רק דוגמא אחת לאלפי החצ'קונים של האיש השמן. אבל ליד האיש השמן הציבורי יושב לו איש לא פחות שמן פרטי שיודע שאתה בכיס שלו כי האיש השמן הציבורי שכח שהוא צריך גם להשגיח על האיש השמן הפרטי ושניהם ממשיכים לחגוג על חשבוננו. לא ההפרטה ולא ההלאמה הם הפתרון. הפתרון הוא מנהיגות שפויה שיכולה לצמוח אך ורק אם מעמד הביניים ימשיך להתעקש ולא יוותר עד שהמדינה תחזור לידיים שלו.

יש מקום גם לסקטור ציבורי וגם לסקטור עסקי. צריך להיות תמהיל נכון ביניהם. הבעיה היא שתחומים רבים שהיו אמורים להיות נחלת הסקטור הציבורי בלבד - ובעיקר שירותים חברתיים וציבוריים, הועברו בכוח ע"י הממשלות לסקטור הפרטי או השלישי (עמותות) , תוך יצירת אשליית שווא של התייעלות. להלן כמה דוגמאות: חינוך בבתי הספר עובר למורים המועסקים כעובדי קבלן, חלק משירותי הבריאות מתקבל רק באופן פרטי, הפנסיה הועברה בכוח מגורמים מסודרים ויציבים יחסית לחברות ביטוח מופקרות ולהשקעות חסרות אחריות בבורסה , עבודות ופעילויות מרכזיות של כלכלנים, מהנדסים, עורכי דין, פסיכולוגים ומנהלים במשרדי הממשלה הועברו לחברות כוח אדם וחברות ניהול. אחת הדוגמאות המזעזעות היא תכנית ויסקונסין-אורות לתעסוקה, בה שירות מרכזי של טיפול בחסרי עבודה ובעלי מצוקות אישיות ובריאותיות עבר ל-4 קבלנים אזוריים ואפילו שירותי הפיקוח הרפואי נמסרו לחברה פרטית בשם פמ"י פרימיום. בדוגמה אחרת, מנהלת התחבורה הציבורית- נמסרה לחברה פרטית, דבר שלא יעלה על הדעת, ויש עוד כהנה וכהנה דוגמאות.