כבר עשרות שנים משתמשים באקדמיה בתירוץ הזה של "הרבה המצאות נבעו ממחקר בסיסי שנעשה מתוך סקרנות, בלי לחפש מטרות מעשיות", וכך פרופסורים מייצרים כמויות עתק של מחקרים מיותרים שאחוז מזערי מתוכם מקדמים את האנושות לאנשהו. השקעות כסף באקדמיה בארץ לא מקדמות את התעשייה בארץ, אלא מקדמות פרופסורים שהמחקרים שלהם מתפרסמים בכתבי עת בינ"ל ותורמים למדינת ישראל כמו שהם תורמים לכל מדינה אחרת. ההצעה הנוכחית אולי תשנה מעט את המצב הזה, ותתן לפרופסורים תמריץ גדול יותר לעבוד עם התעשייה המקומית.

דוגמה נוספת לבזבוז כספי של משלם המיסים. אם מרצה רוצה לעשות מחקר עם התעשייה הוא יעשה זאת בכל מקרה. הבעיה היא כי לרוב הפרופסורים אין מושג איך התעשייה עובדת, כי הוא מעולם לא עבד בתעשייה. מבנה המחקר באקדמיה גם לא מתאימים לדרישות התעשייה. מה שחסר בארץ הוא מכוני מחקר עצמאים , אשר אמור לסגור את הפער הזה. אבל האקדמיה לא רוצה ארגונים כאלה כאן, כי האקדמיה לא רוצה לחלוק כסף עם ארגונים אחרים. התוכניות של המדען הראשי אשר הוזכרו כאן (מגנ"ט) הם בזבוז מוחלט של כסף (כמו רוב התוכניות של המדען הראשי).