אבל זה בגלל שאני לא מדבר הרבה ולא מחייך הרבה. אבל זה לא אומר שאני מתלונן כל הזמן ושופך על אחרים את הצרות שלי. אני גם תמיד תמיד עושה את העבודה ואין אחד שמרגיש לא בנוח לבוא ולהעיר לי אם טעיתי.

אך זה בדיוק הענין, לסווג בני- אדם, לשפוט אותם ולקטלגם הינו הדבר המאוס ביותר. ואת ה"ידע" הזה מתכוונת הכתבה להנחיל לנו. אך בינינו, כל מקרה צריך להישפט לגופו, ללא הכללות ותיוגים. גם מי שיש לו "פה גדול", או אחד שנחשד כ"מלשן בוגד", או סתם מאן דהוא עם איזו "סריטה", אפשרי מאד שיהיו דוקא חיובים בתחומים אחרים, ובתנאים ומצבים מסוימים, יתפקדו היטב, יוכיחו כשרון ויכולת ויהיו חיונים לסביבתם. כלומר, עדיף במסגרת העבודה, פיקוח ויעוץ חברתי מקצועי של מישהו מוסמך, היכול לתת מענה הולם לבעיות ספציפיות. זה פשוט משתלם לכל הנוגעים. ושיואיל כל אחד מאיתנו לעסוק בתחום הסמכתו בלבד.

איך תקטלגו עובד שעוסק בהדבקת כינויים לחבריו לעבודה.

אני לא אכתוב יותר איך אמור להראות סדר יום של עבודה בהייטק. וסדר לוז של צוות. גם מכיוון שלכל אחד יש את עולם המושגים שלו. ושימוש במושגים לא מוכרים עלולים להפחיד. וגם מעצם העובדה שעצם זה שאני בכלל מדבר על הנושא זה כמו הודאה בעקיפין שאני לא יודע איך נראה סדר יום בהייטק, ולכן זה מביא לתוצאה הפוכה, וזה מרגיז מאוד. אני גם יודע שהלחצים וחוסר שקט שילכו ויתגברו הם לא נובעים מחוסר אימון אישי בי. אלה מרמת הסיכון וסכומי הכסף שמונחים בהימור. ומהלחץ שנובע מהצורך להבטיח תפוקה מכסימלית מהמשאבים כדי לעמוד ביעדים לפי לוח זמנים. אחרת הכסף פשוט מתאייד ללא תוצאות . מבחנתי הכי חכם זה להיות שקט, לשתף פעולה מתוך הבנת הסיטואציה. לא לזרוק לחלל האוויר מונחים בומבסטים. לבנות את לוח הזמנים האישי והצוותי חכם. ולנצל היטב את פרקי הזמן שמכנסים את כולם כדי להביא דעה אישית, וזה הכל !!!!!

מקרה אמיתי. בנאדם שמסתובב עם המוןןן שקיות שלך תדע מה יש בהם. מביא חצי בית איתו לעבודה. בגדים שכנראה הוצאו מפח האשפה הקרוב (הריח בהתאם). חייב כל בוקר למשש לכם את הבגדים כדי לבדוק ממה הם עשויים, כמה עלו ואיפה קניתם. חייב לבדוק ממה עשוי כל מאכל ומאכל שמישהו אוכל במשרד. שוב: ממה עשוי, כמה עולה, איפה נקנה והאם המרכיבים בריאותיים. כמובן חייב *לגעת* לכם באוכל כדי להיות בטוח. מתערב בעבודה של המזכירה (מתי יגיע השדכן שהזמנתי? X עשר פעמים בשעתיים), המנקה וכל מי שמסביבו, אבל אף פעם לא מסיים את הפרוייקט שלו. כשלא מקבל תשובה על הדקה (נגיד המזכירה בדיוק בטלפון, פוצח במריבה ורץ להתלונן). נכון, זה לא המקרה הקלאסי של אלה ששוטפים ידיים יותר מדי, זה סוג קצת פחות מוכר, ולטעמי האישי, הרבה יותר הרסני. כי בהתחלה לפחות הוא נראה כאחד האדם, ועשה הרבה נזק תדמיתי לעובדים סביבו, עד שקלטו שהוא הבעיה.

מקום העבודה איננו מועדון חברים. על מנהל העבודה לכנס אחת לשבוע את צות העובדים ולהבהיר להם היטב את המסר שלו: מדיניות ברורה על איחורים לעבודה, שיתוף פעולה של כל העובדים אצלו, פניה ישירה /מידית אליו או אל מי שהוסמך על ידו של כל עובד ועובדת אם יש צורך בכך, עקרונות משמעת , דיון חופשי ופתוח עם כל העובדים בו כל אחד ואחת ישאל/תישאל לגבי בעיות, הצעות , הערות וידון נושא אחד מרכזי הקשור לכל הסגל. ולסיום : השאירו את כל בעיותיכם/ן ותכונותיכן /ם האנטי-חברתיות בביתכם/ן טרם יציאתכם למקום עבודתכם/ן.

אם יש מנהל שיודע לתפעל כל אחד במידת מקסימום כך שהוא לא יסתובב משועמם או מתוסכל, וגם יודע איך לנהל את לוח הזמנים של המקום, כך שכולם יראו שיש סדר, ויש כוון ברור לאיפה הולכים. אז כל התופעות שמוזכרות לא נעלמות לחלוטין אבל הם מטושטשים לפחות ב80% מהסיבה הפשוטה שאנשים הם עסוקים, מסופקים ולא עובדים במצב של "חוסר וודאות", שהוא האויב מספר אחד של אחד ואחד מהעובדים יותר מהתכונות שמצויינות לעיל.

הם לא מסוכנים, אלא סתם מעצבנים. וכמה שזה לא יהיה לטובתם הם תמיד יגידו "לא, אבל...."

אני מפטר פוליטיקאים, ולא משנה לי כמה הם טובים בעבודה. הם לרוב גרועים מאד בעבודה ומעולים בפוליטיקה. מי שמרעיל לי את האוירה, מוצא עצמו בחוץ.

צביעות

זה אפילו לא צריך להיות תלונות על מקום העבודה. מספיק להגיע למשרד בבוקר עם חיוך וישר לשמוע על איך הם לא ישנו בלילה, כמה הם עייפים, כמה הם מחכים כבר לארוחת צהריים, ואחרי ארוחת הצהריים לשמוע אותם מתבכיינים על זה שהם מתים משעמום ורוצים כבר שהיום יסתיים. והכל יוצא באוטומט, כאילו הם לא חושבים על זה בכלל. אחרי כמה חודשים נשברתי וביקשתי לעבור משרד. מאז החיים יפים הרבה יותר.

עבודה

כל אחד חוטא לפעמים באחת מ-9 הדוגמאות המוזכרות בכתבה. ההמלצות שלי לגבי מקום עבודה: 1. עדיף להיות חבר של כולם ולא לפסול אותם בגלל פגמים כאלה ואחרים. אף אחד לא מושלם ולשמור על יחסי חברות לא עולה כסף. 2. תסתכלו קצת פחות על ההתנהגות של האחרים ותתמקדו יותר בהתנהגות שלכם. פשוט אל תהיו אחד מ-9 הטיפוסים המוזכרים.

הפה הגדול שלך , ומערכת קלוקלת של הסקנת מסקנות , הם האויבים הגרועים ביותר של עצמך . וכל השאר שמוזכרים כאן הם רק סביבת הבקטריות שהם יכולים להזיק לך במידה ואתה לא מנהל אותם נכון , ובמידה וכן אז הם רק לווינים חגים לידך .

זה שיודע לקשקש,אבל בפועל כשזה מגיע ללעשות משהו הוא לא יודע כלום.