כשעשיתי עבודה על JIT (שיטת יצור ומלאי יפנית), גיליתי שגם ביפן אין ממש קוביות שכאלו אלא חללים גדולים. המטרה היא לעקוב אחרי העובדים ואם משפילים עובד (בריונות לצורך שליטה) אז כולם רואים ומתיישרים. בכל מקרה ,זה ביפן.

אני מדבר על זה כבר כמה שנים טובות. בישראל רעיון הקיוביקל נכשל כישלון חרוץ. אפקטיביות העבודה יורדת פלאים, פרטיות העובדים נגזלה ומובילה לצמצום שעות העבודה במשרד. למשל כדי לבצע שיחת טלפון הם יצאו מהמשרד לעשרים דקות במקום לדבר חצי דקה ולהמשיך בעבודה). ראיתי קיוביקלים בגרמניה, אוסטריה, רוסיה, סין וארצות הברית ושם זה עובד בצורה נפלאה כי שם השקט הוא חלק מהתרבות. צריך להכיר בחולשות התרבות אם מקום העבודה רוצה לשפר את התוצאות. חדרים של 3-4 אנשים הם פיתרון מושלם ולא בהכרח דורש יותר מקום פיסי (מניסיון) או עלות (גבס עם בידוד בין החדרים). כמו כן יש חיסכון עצום בעלויות השוטפות של המיזוג והחשמל (בחדרים מתגי אור כאשר בקיוביקל האור נשאר דולק עד מאוחר בלילה למרות שרוב העובדים כבר הלכו הבייתה).

עבודה לבד בחדר או עם קבוצה קטנה של אנשים מגבירה את הריכוז ומעלה תפוקה ב-30%.

כול החברה שהגיבו כאן הם דוגמא מובהקת לאנשים שיש לפה פה גדול ושאין להם שמץ של מושג על מה הם מדברים. עבדתי בכול סוגי סביבות העובדה - חדרים, קיוביקים ועכשיו אני עובד בסביבה פתוחה. כאשר מדובר בעבודת פיתוח שמצריכה יצירתיות ושיתוף פעולה בתוך הצוות, הסביבה הפתוחה היא הדבר כי טוב שיש. גם אני הייתי נגד עד שניסיתי ושיניתי את דעתי לחלוטין. אמנם יש פגיעה בפרטיות, אבל אם במקום העבודה יודעים לייצר גם זמן וגם מקומות חלופיים לעניינים פרטים, אז זוהי בעיה שולית.

ולא, אני לא מדבר על עצלנים כרונים, כאלו שלא רוצים לעבוד או לא מוכנים לתרום. אלא על הציניות של העידן הנוכחי. ועל מי שמצא עבודה, אבל עדיין לא מצא את עצמו. העובד כמשאב. של מישהו. והרעיון של מי שבראש השרשרת- איך לעשות את הדגים 'יעילים' ו-'מאושרים' יותר, כדי שיתנו יותר תוצרת. סליחה, זה 99% עבודה צינית בעינים. ואגב, פעמים רבות גם מי שממציא את העבודה בעינים הזו לא ממש מאושר ממה שהוא עושה. לא יעזור איך נעטוף את זה, כל זמן שאנחנו עבדים למשכורת שנכנסת לנו לבנק כל חודש- חבל על הזמן. בשביל הביטחון (גם כן ביטחון, אלעכ) אנחנו מוכרים את עצמנו ואת הקרובים לנו לשטן. אשרי האנשים שנהנים מהעבודה שהם עושים וקמים אליה מאושרים כל בוקר. יש כאלו. לא מספיק. חלקם אפילו עובדים בקוביות הללו או במה שהן יהפכו לו. אבל מי שלא מאושר- זה לא משהו שסידור החדר מחדש יכול לפתור. מקסימום להקל קצת, עד ההתקף הבא. ובלי קשר- הקיוביקלס הללו צריכים להיכחד מהעולם. מההתחלה זה היה רעיון דרעק. השאלה היא מה יבוא במקום, ובכמה יעלה עוד מפלס הציניות. עבדים היינו.... וזה רק נהיה יותר גרוע, גם אם מעכשיו יראה יותר יפה.

אף אחד לא יוכל לעבוד. היום לפחות יש חדרים ואפשר להתנתק מהפושטק אבל באולם פתוח "הדיבורים" יגמרו את העבודה תוך שעה. זה גם אומר שיהיו פי-2 הפסקות לריכולים מחוץ לאולם, כל תאוריות העבודה שעושות עשרות אלפי ש"ח למנהלים אירגוניים יקרסו כי לא יהיה את טווח האימייל לעקב או לשנות את ה workflow. מצד שני האפסים יתבלטו כאפסים אז אי אפשר לדעת.

מ

כאחד שעובד בקוד פתוח אני חייב לחלוק עליך. קוד פתוח זו אסטרטגיה עיסקית כמו כל אסטרטגיה אחרי. אף אחד לא מכריח את המתכנתים שעוזרים לקהילה בחינם לעשות את זה, הם עושים את זה להאדרת שמם בלבד. יש הרבה כסף בקוד הפתוח אחרת לא היו כל כך הרבה חברות שמתעסקות בזה.

במשך שנים עבדתי במשרד סגור. לא הייתה לי בעיה לקיים שיחות עם לקוחות ועמיתים בחו״ל, להתרכז בעבודה וכשצריך גם לסגור את הדלת. מזה כשנה אני חולק חלל עבודה משותף עם עם 7 עובדים. הרעש מוציא את החשק לעבוד. רוב היום יושבים עם אוזניות באוזניים כדי לא לשמוע את הדיבורים של האחרים. שלא לדבר על כך שסטטוס חשבון הבנק גלוי לכל מי שעובר לידך, ואין טיפה פרטיות. לדעתי התפוקה רק יורדת בתנאי עבודה כאלו. העיקר שחוסכים בנדל״ן.

במשך שנים עבדתי במשרד סגור. לא הייתה לי בעיה לקיים שיחות עם לקוחות ועמיתים בחו״ל, להתרכז בעבודה וכשצריך גם לסגור את הדלת. מזה כשנה אני חולק חלל עבודה משותף עם עם 7 עובדים. הרעש מוציא את החשק לעבוד. רוב היום יושבים עם אוזניות באוזניים כדי לא לשמוע את הדיבורים של האחרים. שלא לדבר על כך שסטטוס חשבון הבנק גלוי לכל מי שעובר לידך, ואין טיפה פרטיות. לדעתי התפוקה רק יורדת בתנאי עבודה כאלו. העיקר שחוסכים בנדל״ן.

יצא לי לעבוד במקום עבודה ללא מחשב קבוע. המחשבים איטיים לאללה, כי על כל מחשב מותקנות העדפות של משתמשים רבים. אין לך את הנוחות של להתחיל לעבוד עם הסידורים שקבעת לעצמך: אתה מעדיף תיקיות מסויימות על הדסק-טופ? קיצורי דרך? ממשק בצורה מסויימת? הכל צריך להגדיר מחדש. אאוטלוק? צריך להגדיר מחדש. והוא מתעדכן כל פעם מחדש. מוריד את התפוקה ומגדיל את תחושת האפסיות של העובד, שאפילו מקום משלו אין לו. מילא, אם כולם היו עובדים עם לפטופים.

כל עובד משלם עבור קיוביקל או חדר, או כשותף בחדר. הסכום הוא עשרות עד מאות דולרים בחודש! כמובן שאין משכורת, כל ההכנסה מבוססת על קומיסיון, ברור שהמשרד שוחט אותך גם בקומיסיון, הם לוקחים חצי ומעלה...

שלא לדבר על זה שאין מצב להפליץ. נורא !

למשל, במתפרות. יושבות תופרות בטורים ארוכים, זו מאחורי זו, בלי קירות, בלי קיוביקלים, ומפיקות עבודה. וחסר להן שירימו את הרגל מהדוושה של מכונת התפירה. עוד צעד בהפיכת סביבת העבודה ההי-טקית ל־sweat shop.

אין אפשרות להתרכז, אי אפשר לנהל שיחות ותמיד יש את הטמבל התורן שידבר בצעקות. שלא נדבר על זה שכל מי שעובר צריך להציץ לך על השולחן. חדרים סגורים זה הכוון.

בסוגי עבודה שונים יש לעיתים צורך להתרכז ורעש חיצוני פשוט לא מאפשר את זה אם אתה נותן שרות / עובד עבודה שלא מצריכה ריכוז מיוחד זה בסדר אבל בפיתוח דברים מורכבים שדורשים חדשנות - ומה לעשות לעיתים פיתוחים מתמטיים / הבנת דקויות OPEN SPACE פשוט לא אפקטיבי מנסיון לעיתים אני מצליח לבצע את רוב העבודה בשעה-שעתיים בבוקר שבהם עדיין יש שקט ושאר השעות רק דברים סטנדרטיים / מכאניים שלא דורשים ריכוז

להיות 9-10 שעות כל יום בלי טיפת פרטיות זה נורא.

עברנו שיפוץ של שנתיים. בואו תחקרו איך השתנינו בעקבות הסרת הקירות וטיפוח המרחבים המשותפים!! או מהקוביה במשרד או מהבית

אחרי כמה שנים מסתבר שזה לא היה כזה להיט. אבל לא נורא. העיקר שיש ממה להתלהב. כולנו מתפרנסים מהבאז בדרך זו או אחרת. עד שעוברים לבאז הבא. לגבי עם או בלי קיוביקל: בשביל כל השטויות האלה המציאו אוזניות. ככה אפשר להתנתק קצת מכל הבלאגן ולעבוד באמת.

גם זה קיים - קוד פתוח. עבודת פיתוח בחינם.

ונייר דבק. זה נראה רע אבל בוא נראה אותם מפרקים את זה. מצידנו יבוא משקיע יגיד מכוער ילך

לא ראיתי קיוביקל כבר יותר מ 15 שנה! מזה גוגל חשבו על זה קודם? איזה קישקוש באמת....

בהתחלה היו חדרים. אבל זה נתן יחס עובדים לשטח לא כ"כ מוצלח. חוץ מזה שהם יכלו לעשות ככל העולה על רוחם בעבודה. ניסינו להתמודד עם הבעיה השניה באמצעות דלתות/קירות שקופים, אבל הם סובבו את המחשב כך שלא ראינו מה הם עושים. אז עברנו לקיוביקלז. שזה לא רק העלה את מס' העובדים למ"ר, זה גם אפשר לרגל אחריהם ביתר נוחות. בכל כיוון אליו כיוון צג המחשב, יכולנו להתגנב מאחוריהם. רק שהם התלוננו כמה קשה לעבוד ברעש, וכל הזמן רבו על הטמפ' של המזגן. ככה זה כשיש נשים וגברים באותו חלל. אז עכשיו המצאנו את החללים הפתוחים. מתלוננים על חצי קיר?! נראה אתכם עכשיו. איפה תתחבאו? נותן יחס עובדים למ"ר יותר טוב, אבל עדיין לא מושלם. אפשר יותר טוב - אפשר בכלל בלי שטח עבודה. על משקל "מסחר ללא מלאי" המצאנו את "עבודה ללא שטח עבודה" - תעבדו מכל מקום (אחר). זה חוסך ארנונה, זה חוסך חשמל, וזה נותן תפוקה של 24 שעות ביממה - אין לכם כל סיבה לדחות עבודה למחר, או ליום א', או לאחרי החג, כשנגיע לעבודה. עכשיו נשארה הבעיה האחרונה והקשה מכולם - איך נצליח לקבל מכם עבודה בלי לשלם לכם משכורת........

הרעיונות האלה קיימים כבר יותר מעשר שנים, אבל הם כמובן לא תופסים כי הם מטופשים! מרחב פתוח = פלאברה במקום עבודה, פיקוח מנהלים, חוסר פרטיות, תחושת "בורג קטן" ועוד, כפי שציינו המגיבים האחרים. סידורי "מלון" = אף פעם לא תמצא את מי שאתה מחפש, ובכלל בשביל מה להגיע לעבודה כי אפשר לעשות בדיוק אותו הדבר מהבית. שימו לב שכל המצוטטים במאמר הם אנשי נדל"ן.

אבל יום אחד כמעט פיטרו אותי כשיצאו פיתות משולשות מהתנור

זה הרבה דברים, קשה להגיד שלעבוד במרחב מפעלי "מעודד" את היצירתיות...

כמו שבהייטק אמרו בשנות הבועה שהחברה זה כמו המשפחה שלך. לא קונה את הבולשיט הזה שמגיע מארה"ב.

הכתבה לא עוסקת בשאלה: כיצד שומרים על האיזון בין פרטיותו של העובד לעצם היותו במרחב משותף...