זה שמחשבים את הבית של האזרחים כשווה מיליונים זה לא הופך את האזרח לעשיר יותר או לבעל רמת חיים גבוהה יותר. אולי אפילו ההפך הוא הנכון. כאשר ערך הדירות יורד כמו בארה"ב סעיף הדיור כולו יורד בחישוב חודשי ולכן מתפנה כסף ולא ההפך. כאשר פה בישראל מזנקים מחירי הדירות ללא קשר לשום דבר - האזרחים נאלצים לשלם עוד כסף לסעיף הדיור מבלי שיש להם מאיפה להביא את הכסף הזה. עכשיו נשאר לשאול: מצבו של מי יותר טוב? זה שאומרים עליו שמצבו יותר טוב או זה שאומרים עליו שמצבו יותר רע? מה אכפת לי מה אומרים על אזרחי המדינה?! אכפת לי מה בפועל. ובפועל אזרחי מדינת ישראל לא חיים יותר טוב מאזרחי ארה"ב. והשקר כמובן נמשך במדדים האחרים. המדד הראשי הוא האבטלה הפיקטיבית שמייחסים למדינת ישראל. ולכמות האנשים המועסקים במשרה מלאה (בישראל גם מי שעובד יום בחודש נחשב מועסק). בישראל הקפצת מחירי הדירות היוותה "מקבילה" של המדינה להדפסה של הכסף וכך בעצם נגרמה הרחבה כמותית כמו בארה"ב ואת נזקה של ההרחבה הכמותית נשלם בעתיד הקרוב על ידי קריסת בנקים מצד אחד או מאידך מגורים של אנשים ברחוב.

בשנים האחרונות.... אי אפשר לאורך זמן שכל המדינות יהיו בגירעונות תקציביים פרועים וייממנו את רמת החיים המטורפת שלנו עם חובות שתופחים. בסוף צריך לשלם וזה יקרה רק כשרמת החיים תרד.... באירופה לא בטוח שהפנימו בינתיים... אבל אני שמח לשמוע שמתחיל להיות ככה בארהב

לא פעם לאחר שינויים פרסונליים, מתהפך המצב לטובה. נקיטת צעדים דרסטיים ללא פחד, אפילו בהיפוך למגמה הכלכלה הקלסית, משנים את התמונה כולה. אחרת ארה"ב תמשיך לדשדש במקום, ללא תכלית.