כמה מילים על הוריך שתמכו בי ועזרו לי בשעות משבר וגם בשעות שמחה.אזכיר שמהבית באבן גבירול יצאנו אני והלן לחתונה שלנו באוטו המשפחתי הקטן של אביך...קצרה היריעה מלתאר את רוחב ליבם של הוריך שתמכו ויעצו לי תמיד.אולי יום אחד אספר לך על כך...תמיד אזכור את המראה האציל של הוריך,אביך המנומס והלבוש בקפידה תמיד, ג'נטלמן אמיתי שלא אחת שמחתי לבקר אותו בחברת הרכב שם עבד ואת המראה האציל ורוחב ליבה של רינה שעמדה תמיד לימיני כשכל העולם אפשר להגיד נלחם נגדי . אזכור אותם לעולם.

אמא שלי אמרה לי כן ,סע תראה ותבין מקרוב מי האנשים ומה הם עשו. ואני נסעתי הייתי תלמיד כיתה יא בתיכון בן 17. מאז אני עוסק בנושא. היום אני מורה שמוביל משלחות לפולין מלמד היסטוריה ומסביר לכל מי שרוצה לשמוע על העם הגרמני ומה שהם עשו לנו היהודים את כל זוועות מיידנק, טרבלינקה ואוושויץ .... לדעתי צריך לנסוע אבל תמיד לזכור ולא לסלוח.

"היא לימדה אותי דבר חשוב: לשמור על ראש פתוח ולא להתקבע בשנאות העבר."

אמא זה אמא אפילו אם היא פולניה והאמא שלו כנראה יכלה ללמד גם את כל שאר הפולניות שיעור לא קטן

האב דואג להווה, האימא דואגת לעתיד.

אני מודה להם.