ישתנה גם עולם הערכים של הטייקונים : מרצון לשליטה ומקסום רווחים על חשבון הציבור /צרכנים , לערכים חדשים שיתרמו לרווחת החברה.. יבוא יום והם יקבלו הערכה מהחברה לא בגלל כמות הכסף שלהם אלא רק לפי כמה הם תרמו לחברה ולסביבה. הטייקונים יהיו מסופקים ואנחנו רק נרוויח מהכישורים שלהם ויכולת יצור הון .

מתברר שרק מעטים זוכים לתקבול שהם מצפים ממנו מהבוס הכל יכול (=הסיפור על המשפט בחברת אמפל הוא דוגמא לכך...). ואם אין גינוי על התנהגות לא ראויה,אז למה שאנשים לא ימשיכו בדרכם???... כולנו מעדיפים להיות קרובים ל"ווינרים" מאשר ל"לוזרים" (=ולכן גם ,לכאורה, התיקשורת מעודדת את "ראשי הפשע"...מאשר את האזרח הקטן).

רעיון חשוב" לכתבתו של אייל וינטר ראוי להזכיר שתמריצים חברתיים למנהלים ובעלי הון קיימים ופועלים בדרכים שונות ובמידה שונה בכל הזמנים במדינות וחברות שונות. תמריצים כאלה ודומיהם מעודדים ומאפשרים תרומות בממדים גדולים מאד למטרות חברתיות דרושות ומועילות , אך גם מוגזמות ומופרחות, בחברות ומדינות רבות ושונות. הדגם הטיפוסי הוא של יזם או שליט נמרץ ותקיף המקים ובונה אימפריה של שליטה ועושר, המחפש לקראת סוף דרכו להקים לכבודו וזכרו מפעלים חברתיים או תרבותיים מונומנטלים שינציחו את שמו. לדוגמה: רוקפלר, קרנג'י, רוטשילד, ביל גייטס, ועוד מאות רבות של תורמים ונדבנים פחות מפורסמים, תמריצים דומים בעיקרון פעלו על המלכים והשליטים במהלך ההיסטוריה. הגבירים התורמים הנדיבים מונצחים על גבי שלטי זכרון והנצחה בכל בת חולית ובית כנסת בישראל ובחו"ל. אני משער שיחצנות מוצלחת יכול עוד להגדיל את המודעות החברתית של תורמים פוטנציאליים. אמנם, יחצנות כזאת תצטרך להתגבר על ניגודים מובנים בין סמני ההצלחה העסקית לבין סמני ההצלחה החברתית בפעילות הכלכלית או החברתית של כל בעלים או מנהל של מפעל, חברה או ארגון.

הדרך לשינוי: 1. פעולות הממשלה והמחוקק: בעיקר הידוק רגולציה כנגד ריכוזיות והעלאת מיסים לעשירים ע"ח הפחות עשירים. האגנדה הכלכלית של מפלגות תעמוד למבחן הבוחר. 2. יצירת גוף חוץ מוסדי הפועל דרך אמצעי התיקשורת ההמוניים אשר תפקידו לדרג את הקיימות החברתית של חברות ותאגידים. למשל שכר הבכירים כנגד שכר הזוטרים ועוד. החשש מחרם צרכנים יהיה מניע גורלי בהתנהלות ההנהגות הכלכליות. מי שייזום מהלך כזה וייגבה אותו בפנל של כלכלנים ואנשי חברה בעלי שם, וכאשר המודל יתפשט לעולם כולו, ייזכה בפרס נובל.

אבל עדיין יש לי השגה על הטענה שלפני 20-30 שנה התרבות העסקית היתה הוגנת יותר. היא לא היתה יותר הוגנת פשוט העיתונות חשפה פחות שחיתויות והמגזר העסקי היה יותר קטן. זו לא ההגינות של האנשים שהשתנתה זו החשיפה. ובאופן כללי ככל שהמדינה יותר מתערבת בכלכלה כך התמריץ לשחד איזשהו פקיד או פוליטיקאי בשביל הטבות יותר גדול. כשאין התערבות ממשלתית בכלכלה אין שחיתות.