את כל המורים צריך לתגמל היטב ע"מ שתהיה להם המוטיווציה לחנך וגם ללמד. מורה הוא אדם שמטרתו והוויתו לחנך וללמד. חלק חשוב מהתגמול שלו הוא ההערכה הניתנת ע"י מערכת החינוך וההורים. מי שאינו טוב במערכת, צריך לפטר. לכלהשאר מגיע לתגמל בשכר הוגן, בהתאם לצפיות של כולנו.

הערכת התלמידים מהימנה? לא מובילה לפופוליזם זול מצד המורה? אני חווה יותר ויותר בשנים האחרונות נסיונות מביכים של אנשים שמתקשים ליצור כימיה בסיסית עם התלמידים (עניין שדורש גמישות, רגישות, יכולת לשים את האגו בצד ועוד) מנסים לייצר אהדה מלאכותית דרך פופוליזם- הקלות במבחנים, בכללי בית הספר, שימוש מאולץ בסלנג עכשוי. ממש התחנפות לתלמידים. הערכת התלמידים כמדד בודד בעייתית אף היא.

בונוסים אפשר לתת על הגדלת ראש, על תרומה נוספת למערכת, על נוכחות מעבר לשעות הלימודים וכו'. הערכה, כדאי שתתבסס על הערכה עצמית, הערכת התלמידים והוריהם, הערכת קולגות ומנהלים. זה אמנם נשמעת כמו הערכה מייגעת, אבל לכל אדם ובוודאי איש מקצוע מגיעה הערכה מקיפה וכנה גם אם בסופה אין תוספת שכר או בונוס כספי.

הבעיה היא שהפירמידה נותרת שטוחה, הסיכוי להגיע לניהול, בעיקר כאשר מנהלים רבים מוצנחים אל תוך המערכת מבחוץ, נמוך מכדי שהוא לבדו יעורר מוטיבציה. בנוסף - מורה טוב אינו בהכרח מנהל טוב ולהפך. כמה מהמורות הכי טובות שאני מכירה מתרחקות מתפקידי ניהול וריכוז כמו מאש, הן רוצות להישאר עם הילדים בכיתה ולא להתעסק בביורוקרטיה ואדמיניסטרציה. אגב, תכנית הבונוסים של ארז וסער, שני אנשים שכל הבנה בחינוך רחוקה מהם כמרחק מזרח ממערב, היא בדיוק הדרך הנכונה לדכא את המורות המצוינות הללו ולהוריד את המוטיבציה שלהן.

ולשם כך צריך לשלם שכר הוגן.

אם מנהל בית ספר ירוויח כמו שכר גבוהה (25 אלף שקל בחודש ומעלה) אז כל המורים הצעירים יחלמו על להיות יום אחד מנהלים. כך שמורים ישקיעו בבית ספר ולא בשעורים פרטיים.

הוא הערכת תלמידים. התלמידים הם היחידים שיודעים מה באמת מתרחש בכתה, מה באמת המורה עושה בשיעורים, איך באמת נראים המבחנים שלו וכמה תשומת לב הוא באמת משקיע. אי אפשר לעבוד עליהם. וגם נחמדות והתחנפות לא עובדות עליהם (כמו שכל עובדות על מנהלים, למשל). התלמידים כל כך חכמים ויודעים היטב להעריך גם מורים קשוחים אשר מעניקים להם ערך. ולא רק את המתנחמידם. נסו ותיווכחו.

דרג את רמת ההשקעה של המורה מ1 עד 10 לקחת ממוצע ציונים של 3 שנים ולפי זה להעריך את המורה

מורה חייב להימדד גם על פי סבלנות וכבוד לתלמידים. כיום 'הצבת גבולות' הנו דבר מוערך, אבל עולה בהשפלה ותוקפנות קשה כלפי תלמידים. חייבים להתייחס גם לפרמטרים האלה

לתגמל מור

המורה הוא מחנך תלמידים והוא צריך להיות מצטיין בו "תמיד", בצורה הטובה ביותר, (הוא לא כמו מנכ"ל בחברה ,או בבנק , שמקבל בונוסים מידי שנה. אם החברה מצליחה.יותר או פחות,) אם המורים יקבלו בונוסים ציוני טובים של התלמידים, ז"א שגם ללא הבונוסין הם יכלו לעשות את עבודתם נאמנה,,,, יכולתי להבין אם היו קוראים לכך תוספת בשכר, אבל לא בונוס על הצלחה והצטיינות של המקצוע שהוא לימוד כמו שצריך להיות,

כולם יודעים מי הם, כולם מרגישים את זה, אך אין שום דרך להוכיח את זה!!! לגבי הפתרונות שהוצעו: 1. ציונים - נתנו כאן את הדוגמא של הזיופים וחוסר שיתוף פעולה, אוסיף ואומר כי גם הרכב התלמידים בכיתה, גם האמצעים העומדים לרשות בית הספר (ספריה עשירה, חוות מחשבים ותקציב לשיעורי עזר ותגבור) וגם מי שלימד בה קודם יכולים להשפיע די בקלות על מדד זה. 2- חוו"ד של מנהל - מנהל הוא אדם שמחבב אנשים מסויימים, ואילו את האחרים פחות. זכורה לי מורה מדהימה וישרה מלפני הרבה שנים (כזו ששינתה ללא מעט אנשים כולל אותי את נתיב חייהם), אשר לא בדיוק היתה לה כימיה עם המנהל שלה דאז (אדם מצויין, אך די פוליטיקאי). 3- רוצה לחזק את הכותב בכל הקשור לערכים: עם כל מיני מדדים להצלחה הצצים בטלויזיה בזמן האחרון - אף אחד לא שם דגש על השאלה הפשוטה הבאה: עד כמה אותו אדם "מצליח" נאמן לכל הערכים המוסריים בהם הוא מאמין? אם אדם הוא ראש מחלקה שבין היתר פגע באחרים ובעבודתם על מנת להתקדם בתפקיד הוא בחירה מוצלחת?? הוא הצלחה?

שמעתי השבוע שהולכים להעלות את שכר חברי הכנסת והשרים. אולי כדאי לשקול לעשות את מה שעשו למורים - מי שרוצה תוספת שכר יצטרך להישאר בכנסת שעות נוספות לפעילות פרטנית עם הבוחרים. מי שרוצה עוד כסף יצטרך להראות שהוא מצליח להעביר חוקים חדשים. למה יש לי הרגשה שמה שטוב בשביל המורים לא יהיה טוב בשביל השרים?

משמעות ההוראה והחינוך אינה רק לשפר את ציוני התלמיד, אלא להוות הכנה אמתית לעולם הגדול, ללמד חשיבה ביקורתית, ערכים, להוות השראה ולשפר מיומנויות שעוזרות בתחומים שונים בחיים. כרגע מערכת החינוך לא מאפשרת כמעט אף אחד אלה, ומפחיתה בערכם. תיכונים נמדדים כיום בציונים בלבד, כך מדורגים, והנה, כך מתוגמלים. תהליך של שינון חומר והקאתו במבחן אינו תהליך למידה אמתי. רפורמות שכר ותגמול על ציונים לא יועילו כאן ולא יובילו שינוי אמתי. כשמערכת החינוך בישראל תרצה להעניק לאנשים שבה, כן אנשים, לא ציונים מהלכים, הכנה אמתית לחיים, אפשרות לביטוי עצמי, וגם תשלב בכך הנאה, שהיא לא מילה גסה, היא תעשה זאת. קודם לכן עליה להיפטר ממערכת הפקידות המיושנת שמבזבזת את תקציב החינוך, העצום (בשנת 2011 הוא עומד על קרוב ל-35 מיליארד שקלים), ולהחליט שהיא מוכנה לשינוי אמתי.

לתת למנהל להחליט מי מקבל את הבונוס. כמו שהמנכ"ל תמיד יודע איזה עובד הוא המצטיין, כך גם המנהל.

אז אי אפשר להעריך מצוינות יותר? פשוט צריך קצת יותר להתאמץ, ולא להסתמך על מדד בודד. זה הכול.