והפרנציפ פשוט מאוד: תוכן. טאבלטים מיועדים בראש ובראשונה לצריכת תוכן. אפשר לאמר שזה דבר טוב (למי שיוצר תוכן) ואפשר לאמר שזה עידוד לצריכת יתר - אבל זהו המצב. טאבלטים טובים גם למשחקים (ההמהווים בעצם תוכן לצריכה), לגלישה באינטרנט, לאי-מייל. הם יכולים לשמש גם לעבודה ממשית בצורה מוגבלת - בעיקר לפתיחת מסמכים וקריאת תכנים, הרבה פחות ליצירת מסמכים או תוכן. טאבלטים אינם מיועדים לעבודה "אמיתית" או ליצירת תוכן. יש היום שתי חברות שיש להן הרבה תוכן: אמאזון ואפל. אבל הן לא מתחרות באותו נתח שוק ממש. אמאזון מתרכזת רק בתוכן, והקינדל שלה פחות טוב לדברים אחרים. אבל הוא זול, ולאמאזון יש הרבה מאוד תוכן, ולכן הוא יצליח. אמאזון יעשו הרבה כסף מצריכת התוכן, ופחות (אם בכלל) ממהמכשיר עצמו. לאפל יש גם הרבה תוכן, אבל היא מכוונת לשוק פרימיום יקר יותר. לכן, המכשיר שלה חזק יותר ומסוגל לעשות דברים נוספים מעבר לצריכת תוכן. אפל מרוויחה יותר מהמכשיר עצמו, ופחות מהתוכן. רק מי שיצליח לקשור את המכשיר שלו לתשתית של תוכן יצליח.