ברגע שדחו את טרכטנברג, רק נתניהו נשאר לדחוף ליישום המסקנות. ברור שיותר מטרכטנברג לא יתקבל. והאמת?! מי שמסתכל באופן בוגר במציאות - לא באופן ילדותי - בכייני, מבין שבמצב הכלכלי העולמי, ואפילו במצבה של ישראל היום - עוד לפני שנפגעה באופן קשה מההאטה העולמית, לא קל ליישם גם את מסקנות טרכטנברג. מדובר בשינוי של עשרות מיליארדי שקלים, כולל קיצוץ של 3 מיליארד מתקציב הביטחון; ואפשר לראות המלחמה עליו כבר עכשיו. כבר נשמעים קולות מעבר לשר הביטחון שלא לגעת בתקציב הביטחון (כמו אברי גלעד - לא בדיוק נציג משרד הביטחון) במציאות האזורית הבעייתית. אז מה עשו ראשי המחאה?! דחו בבוז את טרכטנברג, ואת התוצאה ראינו מהר מאוד: בפעם הראשונה שהנושא הובא לאישור הממשלה - הוא נדחה, ורק לאחר לחצים ההצבעה עליו עברה בשבוע שאחרי. מדוע- כי השרים הבינו שאין שום לחץ לאשר את טרכטנברג - כאשר נציגי המחאה עצמם מזלזלים בדוח. זה שמסקנות הדוח כן מגיעות לאישור הממשלה והכנסת (כמו אתמול) - קורה דווקא בזכות ההתעקשות של מי שכמה מ"ראשי המחאה" תקפו אותו - ראש הממשלה. היה טוב אם כל הדיונים בנושא היו מנוהלים באופן יותר רציני ובוגר...

ולא לגופו של ענין. דפני, שמואלי ושאר הם לא הענין. יוקר המחיה, מיסים הזויים - מס נסועה לעתיד לבוא, התנהגות ראשי השלטון, חברי הכנסת, הזילזול באזרח וראיתו כפרה חולבת, התנהגות חברות הענק. זה הענין ואין בילתו.

המחאה ביטאה את מצוקת מעמד הביניים , לכן יצאו כל כך הרבה אנשים לרחוב , מארגני המחאה ניכשלו ברגע שהחלו להתנהג כאינטרסנטים ופוליטקאים קטנים. המצוקה עדיין קיימת , הממשלה מתעלמת מאזרחי המדינה יש תחושה של מדינת דיקטטורה, הציבור לא מעניין את נתניהו ואנו האזרחים שוב מתכופפים שותקים ולא עושים דבר. חשוב להעיר את המחאה שוב ובעוצמה חזקה יותר הרי שום דבר לא השתנה מהקיץ ואנו הולכים ובוססים בביצה של פוליטקאים צרי אופקים הדואגים רק לבוחרים שלהם. קומו התעוררו הגיע הזמן לזעוק שוב. אסור להרדם אולי יצא מזה משהו

דפנה ('דפני' כלשון התקשורת המחבקת), התחילה מחאה צודקת: נגד מחירי דיור בלתי נסבלים, עד כדי עושקים. מהר מאד, שיכרון הכוח והיותה טירונית פרועה שהשתלחה במנהיגים, גרמו לה להתבדר ולאסוף אל חיק המחאה את כל החלכאים והנדכאים בעם. הללווו??? אלה שייכים למחאה אחרת: נכים שייכים למחאת הנכים, נזקקי קורת גג מתוקף היותם נתמכי סעד, אמהות עם עגלות שמפנטזות על חינוך חינם מגיל אפס. טוב שלא ביקשו על הדרך גם חתונה בחינם. בקיצור, התחילה ופישלה. איך אמרו חז"ל ? תפסת מרובה - לא תפסת.

חיפשו איזה ג'וב נחמד, אולי נהג צמוד, לשכה בבחירות הבאות. מה תעשה ליף, תשוב לגור אצל ההורים ולעבוד במלצרות? מה שמולי יעשה? יהפוך למתרגל? הרבה יותר קל להמשיך לנפח את המחאה למרות שועדת טרכטנברג די עשתה את שלה והיה ברור שהמחאה גוועת. העם זקוק למנהיגים צעירים שיעשו שינוי, הוא רק הבין אחרי שליף עשתה דילים עם אלי ישי והרופאים שהמנהיגות הנוכחית חסרת כיוון ודרך.

דפני, שמולי והאחרים ביטאו מצוקה אמיתית - אבל עשו טעויות של טירוני תקשורות וחבל

בצער רב אני אומר את זה הערתם את העם(כל הכבוד),קבלתם גיבוי מלה(לא בצדק),הממשלה הקשיבה(לא הייתהברירה)אתם הייתם חלשים אבל ברמות.לא מאשים,לא כולם יודעים לנאום.היה נכון אם הייתם מצואים מנהיג ולוקחים צעד אחורה.אבל לעמוד בחזית פשוטגמרה את המחאהשלנו(לא שלכם)אתם לקחתם משהו שנוצר במשךעשרות שנים , ופספסתם עבורנו הזדמנות אמיתית לעשות צדק במדינה המקולקלת שלנו.אתם צרכים להרגיש רע עם עצמכם לא כי אין לכם יכולת להנהיג מאבק,כי אתם לא הסתפקתם בלהתחיל את המחאה רציתם להוביל אותה! ועכשיו בגלל שאתם כל כך חזקים בתנועת ידיים תנסו לדמיין איזה תנועה אני עושה לכם!

אכן כך, היה אפשר לדבר עוד על מחירי הדלק ואולי על דמי הניהול הגבוהים וזוהו. לדעתי פיספסנו הזדמנות לשינוי אמיתי.

נטענו טענות נכונות - בעיקר בהתחלה - והן שמשכו את הציבור (כמובן, בדחיפה חזקה מאוד של התקשורת שלא איפשרה כמעט לקולות אחרים להישמע). אך הטענות הלכו ונשמעו בהגזמה ובווליום חזק מדי, בטונים בוטים מדי, ובהאשמות שלא לעניין כלפי הממשלה הנוכחית. בסוף אנשים החלו להתפכח - והמחאה נשארה מחאתו של השמאל בלבד, וגם לא כולו. לגבי התקשורת - הכיסוי היה לא רק חסר פרופורציות, אלא גם מוטה ומסולף. עד היום ניתן לשמוע מגישים בגל"צ (כן, תחנת הרדיו הצבאית...) מנסים לעורר שוב את המחאה - מבלי להתייחס לאפשרות שחלקים רבים אינם מסכימים לה (והייתי עדין פה).

המחאה התחילה כמחאת דיור שזו הבעיה האקוטית והמכבידה ביותר ב3 השנים האחרונות.לאמ'כ היא התפזרה לעוד ועוד תחומים ומאחר ולא היתה ממוקדת איבדה במשך הזמן את אימון הציבור שנוכח לראות שאין כלל שיפור והשפעה בנושא העיקרי המעיק על רוב משקי הבית והוא בועת הנדלן שנוצרה כאן יוקר הדיור והשכירות.

מידי פעם כל תחום מתחומי החיים זקוק לאיפוס או לאוברול. הדבר חיוני לצורך הטעון תיקון.

אם היה מנהיג היה מציב יעדים ומשיג אותם במקום להתקשקש עם פולטיקאים ומצביעים פוטנציאלים