טכנית, אני גר בצפון ישראל, בגליל המערבי. מעשית, לפעמים אני מרגיש כאילו אני בדרום לבנון: אין תחבורה ציבורית, תשתיות התקשורת איטיות ומיושנות, החשמל לא משהו (מזל שיש ביישוב גנרטור), המים מלאים באבנית ולכלוך, הכבישים מלאים במהמורות, המשטרה באזור לא מתפקדת, משטרת התנועה בטח שלא מתפקדת וכיו"ב. למזלנו, אנחנו בגליל המערבי ולא בגליל העליון: יש רכבת עד נהריה (לפעמים, כשאין תקלות, שרפות או עבודות תשתית), יש חופי ים נהדרים ומצליחים לעצור כל מיני ניסיונות השתלטות עליהם, אין זיהום אויר, מחירי היקרות והפירות זולים, יש מספיק תחרות בין הרשתות הגדולות וביניהן לבין חנויות מקומיות ולכן המחירים של רוב המוצרים סבירים, ומערכת החינוך פה טובה מאוד. בית חולים מלבן בנהריה נחשב לטוב בכל הצפון ובנוסף הוא גם (יחסית) לא צפוף. בגליל המערבי, בגולן, בעמק הירדן ובאצבע הגליל המצב גרוע יותר. בנגב המצב גרוע עוד יותר. אם הממשלה כל-כך מעונינת לפתח את הפריפריה, אז הממשלה צריכה לצאת מקיסריה ומגדלי אקירוב, ולבוא לפריפריה לסיורי שטח, ולא רק לצימרים מאובטחים.