כי יש מישהו שדואג לצרכים הבסיסיים שלו אבל אם כולנו היינו ככה ממש לא היינו מאושרים והאמת שאני אישית הייתי מוכן לחיות עם קורטקס פגוע ולהיות מאושר אם כי אין לי אומץ לעשות את זה בטוח מתי שהוא יתחילו אנשיםלעשות להן "ניתוחי אושר" שכאלה

זה הולך בערך כך: 1.משכיבים את החולה הפסיכיאטרי על מיטה קשורה, 2. לוקחים מסרגה ארוכה ותוקעים אותה בחלק העליון של העין ישר לתוך המוח 3. "בוחשים קצת" את המסרגה וזהו זה. מעכשיו החולה נמצא במה שקרוי "גן עדן" זה מצב מאוד דומה למה שמתואר בכתבה. חפשו בגוגל על לובוטומיה

האם לא רצוןי לפגוע יזום בקורטקס הקדם מצחי לחולי דיכאון החוששים מהעתיד? או לכאלו שחולים במחלה סופנית חלילה?

אני מאושר, חי טוב ולא אכפת לי מה יהיה העתיד שלי...