יש שני פתרונות לעקיפה: 1. שימוש ב-DNS אלטרנטיבי שעליו אין לממשלת ארה"ב יכולת שליטה (נעשה לדוגמה ע"י בלוקאייד, blockaid.me). 2. פלאגין שלמעשה עושה את אותו הדבר, רק לוקאלית (שווה ערך לשינוי קובץ ה-hosts במחשב שלך). שניהם יעבדו מצוין עם virtual hosts. דרך אגב, פלאגין יכול לגשת ישירות ל-IP והכל יעבוד מצוין כל עוד ישלח header בשם HOST עם הערך הנכון (מכיוון ששרת הווב לא יכול לדעת אם טרחת לפענח את הכתובת, הוא משתמש אך ורק ב-header כדי להחזיר לך את התוכן "הנכון").

הסיבה העיקרית שהמציאו את ה־host הוירטואלי (שמאפשר מספר בלתי מוגבל של אתרים בעלי שם דומיין שונה על אותו IP) היא מחסור במספרי IP. אפשר לפתור את זה אם עוברים ל־IPV6, אבל זה קורה אפעס בעצלתיים. אז הדפדפן שלך יעביר לשרת את ה־IP ולא את שם הדומיין, יצהל "מיפ מיפ"... ולא יגיע לשום מקום כי ה־host הוירטואלי מזוהה לפי שם.

כרום קורס מהר מידי (חמישים חלונות פתוחים? הרגתם אותו!) בפייר פוקס אני פשוט לא סוגר חלונות, גם 300 חלונות פתוחים לא מזיזים לו. אתרים כבדים? רק פייר פוקס, שאר הדפדפנים פשוט קורסים (בניסוי של אתר שפותח XAML כל הדפדפנים קרסו בסביבות 10 M, השועל פתח גם 50 ללא בעיה-וכבר לא היה טעם להמשיך בניסוי כי השועל היה המנצח בהפרש ענק כלכך). קורא קצת YNET וכלכליסט-יש לך מבחר של דפדפנים-גולש כבד שרוצה פרטיות והרבה מעבר לגלישה בסיסית-יש רק בחירה אחת.

צפון קוריאה מתאימה יותר להגדרה הזאת לתושבים. (למרות שלמי שנכנס לשם, החוויה דווקא מעניינת, המדינה יפה, האנשים כולל אנשי הבטחון שמסתובבים לידך כל הזמן נחמדים, והדברים שרואים שם ברחוב לא רואים בשום מקום אחר בעולם, רק צריך להתרגל לזה שבתור תייר מערבי אתה מוגבל מאוד ומואזן מאוד, והליך קבלת הויזה בסין או ברוסיה הוא מפרך ולא נחמד.)