With all due respect. while you the facts are probably true (i did not go through investigating that) when you say "45% מהעובדים בארצות הברית עבדו ב־2010 מהבית כמעט כל יום" you are misleading the audience, the actual numbers from the very site you pointed out are "Based on the latest American Community Survey data, just over 2% of the U.S. employee workforce (2.8 million people, not including the self employed or unpaid volunteers) considers home their primary place of work."

אצלי העבודה בבית ובכלל החיים העצמאיים התחילו מחוסר ברירה. המחלקה בה עבדתי נסגרה ושמונה עובדים פוטרו. לא יכולתי למצוא עבודה כי בתחום הזה הפכתי להיות למה שנקרא Over Qualified. לאחר 5.5 שנות תמיכה, הדרכה ובדיקות בטא של התוכנות של אדובי, לא יכולתי למצוא מקום שיספק לי עבודה תואמת. מצאתי עצמי בפחד תעסוקתי. ואז התקשר הלקוח הראשון שרצה הדרכה. וכך זה התחיל. פתאום מצאתי עצמי מוקפת בעבודה, חזרתי לעמד ספרים ואני עובדת מהבית. לפעמים נוסעת להדרכות, מלמדת סימסטר במכון הטכנולוגי, אבל באופן עקרוני אני יושבת בבית. אני קמה כל בוקר, קפה, מקלחת וממש לא נשארת בפיג'מה. את זה למדתי מאימי היקרה, שהיא חולת טרשת נפוצה ומשותקת 100%, בת 80, שכל יום קמה, מתקלחת ומתלבשת. זה שהיא נשארת בבית לא אומר שהיא צריכה להשאר בפיג'מה. המחשבה על לחזור לעבוד במשרד גורמת לי לחנק מיידי. כמעט כל ערב מגיעים אלי חברים, חיי החברה שלי מלאים ונפלאים, ואת מה שקורא בעולם ואת התגובות של האנשים אני יכולה לקרוא אונליין. היום, עם הפייסבוק, אני גם יודעת מה החברים שלי עושים במשך היום. הדבר היחידי שאני משלמת עליו הרבה הוא המזגן בקיץ והחימום בחורף, אילו עולים לי הון תועפות. מבחינה חוקית נשארתי שכירה כי לא שווה להיות עצמאי במדינה שלנו. לכן לקחתי חברה שגובה ממני אחוז מסויים על ההכנסות, מוציאה לי חשבוניות - מה שנקרא עצמאי ללא תיק. אמר לי פעם רואה חשבון שהוא גם עו"ד שעד שאני לא מרוויחה מעל שלושים אלף שקל בחודש זה כדאי כי במדינה שלנו ברגע שאתה עצמאי אתה הופך לאזרח סוג ב'. כל הזמן חושבים שאתה משקר, מרמה, גונב. אז אפילו את זה אין לי ואני פשוט מאושרת. ביני לבין הכתבה הזו אין שום קשר. בכלל מתוך התגובות כאן אני רואה שיותר אנשים לא מסכימים מאשר מסכימים עם הדברים. אני לא חושבת שניתן לקבוע אם משהו כזה הוא טוב או לא. זה כל כך אידיבידואלי וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו להיות מאושר. בהצלחה לעצמאים, קומו, תתקלחו, תתלבשו ותעבדו.

שיש לך משרד סגור ללא צעצועים וכל מיני מסתובבים סביבך...

מעולם השכירות באתי.. והדילמה שמובאת בכתבה הזו מרתקת ואף נכונה.. אני עובד מהבית כבר כשנה אני מנהל את זמני בין עבודת מחשב, שיחות עם לקוחות, אך בין היתר אני משלב לא מעט פגישות במהלך היום. בעיה בה אני נתקל זה מעת לעת היא דווקא החורים באמצע היום, בהם בין פגישה לפגישה יש לך שעות פנויות, ויש לך ים בעבודה וכל שאתה רוצה באותם רגעים זה לא להתברבר, שיהיה לך את המשרד ה"לגיטימי" עם סביבת העבודה הנוחה לחזור אליו ולתת עבודה עד הפגישה הבאה. לבית לחזור זה לא תמיד נוח ( הפגישות בתל אביב, הבית לא ), כך אני מוצא את עצמי עוצר בעוד בית קפה ומוציא עוד קצת כסף בשביל לשבת ולעבוד משם. לפעמים הזמן בורח לי רק מהחיפוש איפה לשבת, מקום עם נקודת חשמל, שיהיה נוח ונעים לשבת בו, עד לפגישה הבאה.. ובכל זאת אסכם מנקודת המבט שלי - אם בנית מצב בו אתה מרוויח טוב מהצורה האלטרנטיבית - ברור שעדיף לעבוד מהבית! חשוב שההכנסות יהיו גבוהות, אחרת קשה להחליט אם אתה מתפשר או שאתה עושה את הצעד הנכון בבחירה שלך. נקודות שאהבתי בכתבה - ה"בדידות" וה"בריינסטורמינג" שחסר באמצע היום עם עמיתי לעבודה.. אבל עדיין זה הכי קרוב ל'לחיות את החלום!!' אין בכך ספק :-)

אין מחיר לחופש.

אני מתקשה מאוד להתמודד. אין רגע שקט בבית. בעלי כל היום מדבר בקול רם בטלפון, לפעמים תוך כדי הסתובבות בכל הבית. הקול שלו, והטונים הרציניים של התנהלות עסקית חודרת לכל פינה בבית ואני חשה שאין לי שקט ושלווה בביתי שלי. הוא אוכל ומשאיר צלחות בכל מקום, המחשב הנייד שלו, הכבלים, כל הטלפונים והניירות מסתובבים בכל הבית. וכמובן אין שעות עבודה מסודרות. הדבר הראשון שהוא עושה כאשר הוא קם בבוקר זה לבדוק את המחשב והמיילים שקיבל. וכמובן שהכל דחוף והוא מייד גם מתיישב לענות עליהם. הטלפונים מצלצלים בכל שעות היום ואין לנו אפילו ארוחה אחת שאנו אוכלים ביחד, בשקט, ומדברים על משהו מחוץ לעבודה שלו. אני מרגישה מדי יום צורך לצאת מהבית כדי לברוח מהמתחים שלו ומדחיפות המתמדת של ההתנהלות.

כשהמשרד נעים, מעוצב בטעם טוב, עם פינת קפה ראויה והרגשה שלא חסר לך שום דבר כדי להיות פרודקטיבי, לא צריך לעבוד מהבית. זה מה שגוגל השכילו להבין, וההוצאות שלה על עיצוב המשרדים ואספקת האוכל אמנם גבוהות יותר, אבל זה שולי כשמסתכלים על הכיף של אנשים לבוא לעבודה והנוחות שהם מרגישים להישאר עד שעות מאוחרות, וגם לקחת הרבה הפסקות כשבא להם ולא להרגיש שמישהו מביט מעבר לכתף בשיפוטיות. שמעתי על כל כך הרבה משרדי זוועות שאני מבינה למה אנשים רוצים לעבוד מהבית, בטווח הארוך זה לא משתלם גם למעסיק כשהעובדים שלו ממורמרים.

חשוב לציין שיש קשר גם בין עבודה מהבית לבין סוג העבודה- מרבית המרואיינים בכתבה הם עצמאים או פרילאנסרים. המתח, הלח. וחוסר הוודאות שבו הם חיים נובע, סביר להניח, מאופי ההעסקה הלא בטוח שלהם ולא מהעבודה מהבית. קשה להפריד בין השניים. בכל אופן, אני עובדת מהבית ומתקשה להחליף אותו במשרד . זה שמבחינת רבים עבודה=לנסוע חצי שעה (לפחות) ולהכנס לבנין משרדים קר ומשמים- התפיסה הזו היא שנראית לי משונה ולא טבעית. ותקופות שקשה- כדאי לשבת ולחשוב איך ומה אפשר לשפר. בבית, בניגוד למשרד, אפשר לעשות הרבה שיפורים- לקנות כיסא נוח יותר, לקבוע לקפה עם עמית/חבר, לעצב מחדש את סביבת העבודה , לפתוח את היום במדיטציה.. האפשרויות הן אינסופיות ואולי זה מה שמבלבל.

If not working from home I woould have never get my dream job living in the midwest working at the east cost etc. But all good things have a price sso what. It does not sound like this author put any time into research this issue and is unable to juggle kids home and work.

מזדהה מאד עם תחושת הרקבון וערבוב הרשויות שמוזכרת בכתבה, לכן החלטתי ששווה לשלם שכ"ד לא גבוה כדי להפריד בין הבית לעבודה, לצאת ולפגוש אנשים. בנוסף בתחום שלי צריך להפגש עם לקוחות וזה לא תמיד נעים בבית. עכשיו כבר קשה לי לחזור ולעבוד בבית. אבל אין כמו העצמאות, לעולם לא אחזור להיות שכירה.

בתור אחד שאוהב לקרוא תגובות ובדרך כלל נגעל מרדידותן, נהניתי לקרוא את הכתבה וגם את התגובות המרתקות. אני משתדל לעבוד יום בשבוע מהבית ומרגיש שזה מרענן, אפקטיבי ויעיל...

בתור אחד שאוהב לקרוא תגובות ובדרך כלל נגעל מרדידותן, נהניתי לקרוא את הכתבה וגם את התגובות המרתקות. אני משתדל לעבוד יום בשבוע מהבית ומרגיש שזה מרענן, אפקטיבי ויעיל...

כשהילידם היו קטנים זה היה מצוין: הם בגן ואני אוספת אותם ב-16:00 ומתנתקת מהעבודה. העבודה היא לפי תפוקות כך שאף אחד מעולם לא רמז שאני מאמה - הפוך - רק שבחים על היעילות. העבודה זלגה לחיי הקטנים רק פעם אחת כשלא עמדתי בדד-ליין ובעלי היה במילואים. אז שבוע הם בהו מול הטלויזיה עד ארוחת הערב. היום (לצערי) עלי להראות את הפרצוף שלי במשרד ולמעט ההחשפות לכמות האגו, המניפולציות, התככים והריכולים שאנשים מסוגלים להם במקום עבודה - אני לא רואה במה היתרון.

ואין לי שום רצון לחזור ולעבוד במשרד. החופש הזה שווה מליונים. ובדידות? מה זה בכלל בדידות? אדם בודד הוא אדם שאינו יכול לסבול את חברת עצמו וזה לא משנה היכן הוא עובד.

אבל לכל דבר יתרונות וחסרונות. אולי עדיף ללמוד לנהל את עצמך ואת ההרגשות שלך לגבי דברים . הרבה יותר נוח שמוכתב מלמעלה ואפשר לקטר ולהפנות אצבע צאשימה..

1. כשהקמתי את העסק רק חכיתי ליום שאני אכניס מספיק כסף לשכור משרד. היום הזה הגיע מזמן ואני עדיין עובד מהבית. בדקתי כמה משרדים וזה נראה לי כמו כלא של 4 קירות מוקף באנשים אוממללים שמתים להיות בים. 2. תחושות בדידות וריקבון לעומת מוטבציה לעבוד שעות ארוכות מגיעות בגלים, on and off כל כמה חודשים. במקרים כאלה אני ממליץ לצאת מהבית בכל מחיר אפילו סתם להסתובב , מומלץ לאמץ תחביב מחוץ לבית (קורס/ התנדבות / חד"כ) . למי שיש חבר/ה קרוב שיכול להפגש לצהריים פעם פעמיים בשבוע זה מעולה. 3. בבית אפשר להגיע לרמות גבוהות מאוד של ריכוז ותפוקה. 4. החיים יפים למי שעובד מהבית, לא שמעתי על אחד שעשה את הצעד ומיוזמתו חזר למשרד. בהצלחה לכולם.

חניה? ציוד משרדי?

עדיף לעבוד יומיים-שלושה בבית ובשאר הימים לעבוד בחצי משרה בחוץ. לצאת למשרד, לדבר עם אנשים, להיות בעניינים. בבית נראה לי שהתנתקתי מהעולם. לאורך זמן זה רע. אם מצליחים לשלב - אידיאלי.

השתלם למעסיק - לא היה צריך לשלם נסיעות, לא היה צריך להחזיק משרד. לי זה השתלם קצת פחות. הנטייה שלי לוורקוהוליזם יצאה כליל משליטה. ימים שלמים מול המחשב. בפיג'מה. בכל פעם שחשבתי ללכת לישון, בדיוק חשבתי על עוד רעיון ועל עוד פיתרון. ובסוף..? ביום שהבוס שלי זרק לי שבכלל אין לו מושג אם אני לא מרמה אותו, ואולי לא עבדתי מספיק שעות.. ביום הזה נפל לי האסימון. הבנתי שהוא בכלל לא מעריך לא אותי, ולא את העבודה שלי. שאין לו מושג כמה שעות עבדתי, שהוא משלם לי שכר מינימום אבל מקבל עבודה של מקצוען ולא מבין את זה בכלל. שכבר אין מה לסחוט ממני, ושהקידום לעולם לא יגיע. ברגע הזה התפטרתי. מצאתי עבודה אמיתית. בחברה שמסוגלת להחזיק משרד. בשכר אמיתי. אין מצב שאסכים שוב לעבוד מהבית. וכשמישהו מבקש ממני כזה דבר, השאלה הראשונה שעולה לי לראש היא, האם הוא בכלל מסוגל או רוצה לשלם תמורת העבודה. כנראה שלא. מעסיק שלא רוצה או לא מסוגל להחזיק משרד, זה מעסיק שקשה לסמוך עליו לגבי המשכורת.

צריך משמעת עצמית, קשיחות, ייזמות ויצירתיות. למרוח את היום אפשר גם במקום עבודה מסודר ולהשיג תוצאות רציניות אפשר גם בבית. ההתחלה כמעט תמיד קשה וקצת סיעור מוחות היה יכול להיות ניפלא אבל על זה מוותרים מתוך בחירה כשעובדים לבד מהביתובמקרה שלי הביזנס התחיל להצליח רק אחרי מעל 10 שנים ולא כל אחד מסוגל להחזיק מעמד ולשרוד את השנים הראשונות

אני יועץ ביטוח לעסקים, עצמאי כשלוש שנים ועובד מהבית, ישנם ימים בהם אני עסוק יותר וישנם פחות, תלוי בעומס העבודה, אשתי עובדת מחוץ לבית בחצי משרה, הילדים כבר נשואים, אני ממש נהנה כל יום ויכול לארגן לי את העבודה ובו זמנית לבצע מטלות כמו סידורים קניות וכו', אחד היתרונות בעבודתי הוא ההמנעות מזחילה בפקקים בשעות הבוקר ואחר הצהרים או הערב , את הפגישות עם לקוחות ואחרים אני קובע לשעות שנוחות לי, בין היתר אני משתתף פעם בשבוע במפגשי נטוורקינג של אנשי עסקים כמוני בתחומים שונים. בין היתר כשנופלת עלי המוזה ולא חשוב באיזו שעה משעות היממה, אני נהנה לכתוב מאמרים בנושא בו אני עוסק . מה היתרון במקום עבודה שאליו אתה צריך להגיע כל יום באותה שעה, לעשות כל יום את אותן המטלות, לפגוש את אותם האנשים, לצאת באותה השעה, להזדחל כל יום בפקקים, לצאת לחופשה כשלמעביד שלך נוח, (פה אני כבר גולש להבדל בין שכיר ועצמאי) די, מספיק, עד כאן, אפשר להמשיך בדיון מכאן ועד הודעה חדשה. שבת שלום לכולכם

מפרידים את איזור העבודה, קצת עבודה עצמית (לא חסרים מדריכים בנושא) והעבודה מהבית הופכת להיות בדיוק החלום שרצינו להגשים. אני לא מכיר אף אחד שעובד במשרד ומאושר.

כך אני משלב בין שני העולמות: לפעמים נשאר בבית; שיחות מסדרון עם עובדים במשרדים שכנים; שקט מהבית וכשבאמת צריך אותי באמצע היום אני מיד קופץ; התפוקה בשמיים. לאחרונה יש הרבה עסקים שמצטמצמים והם מציאים חלקי משרד וחללים לשכירות משנה. אני שוכר בפ"ת - המחיר כולל גם את מחיר הארנונה, החשמל, המים ונקיון החללים הציבוריים.

אני גם מכת העובדים מהבית ונהנתי מאוד לקרוא את הכתבה שהייתה מעמיקה בניגוד לכתבות רבות על נושא זה. תודה

בדיקת מבחנים, הכנת מערכים, עדכונים באתר האינטרנט הבית-ספרי, שיחות טלפון עם הורים - הכל מהבית. בחדר המורים אי אפשר לעבוד: צפוף, רעש, אין תנאים. אז אנחנו עובדים בבית שלנו, עם הטלפון שלנו והמחשב שלנו, בשעות הערב, הלילה וגם בסופי השבוע. עם "עוז לתמורה" אנחנו עובדים 40 שעות בביה"ס, ואח"כ חייבים להמשיך לעבוד בבית, כי את העבודה שדורשת שקט, ריכוז ומחשב ניתן לעשות רק בבית. בעסה לנו.

אין לי בעיה שהעבודה והחיים מתערבבים - מעולם לא הייתי מאלה שמעבירים כרטיס - וכעת אני גם מתוגמל בהתאם. כעצמאי אני מרגיש יותר סיפוק מהעבודה - והיות ואני עובד עם לקוחות שונים אני צובר יותר ידע ונסיון. בהתחלה היה באמת קשה והרגשתי כמו שמסופר בכתבה - אבל בניתי לעצמי שיגרה יומית שמשלבת דברים אחרים (ספורט ומנוחה באמצע היום) עובד גם סופי שבוע - ולוקח חופש באמצע השבוע אם העבודה מאפשרת - ככה מבזבזים פחות זמן בפקקים או בקניות בסופר. הדבר היחיד שמבאס אותי בתור עצמאי זה לשלם ביטוח לאומי.. המס הידוע בתור ה-"פרוטקשיין" - משלמים אותו ולא מקבלים אותו אף פעם בחזרה.. זה כאב פחות שהייתי שכיר...

אני עובד בבית כבר 4.5 שנים, בשנתיים האחרונות יש לי אפשרות לעבוד במשרד אבל אני לא מצליח להביא את עצמי לשם אפילו פעם בשבוע. בנסיבות החיים שלי המתח בין צרכי הבית לעבודה מצומצם - קחו בחשבון שילדים ממש קטנים יש לאנשים בטווח גילים מסוים (30-40 אולי קצת יותר) ברוב שנות העבודה שלנו אין לנו ילדים קטנים - לילדים בגיל תיכון במילא אין זמן להורים. העבודה בבית מאפשרת לי שליטה מוחלטת בזמן שלי אם זה ללכת לבריכה או לחדר כושר במשך היום, קניות, סידורים ובישולים - נוח לי יותר לעבוד בערב עד השעות הקטנות של הלילה. עובד מהבית נמדד לפי התפוקה נטו ולא לפי שעות בהן ישב בפרצוף מעונה ליד השולחן במשרד - כמובן שלפעמים צריך להשקיע שעות ארוכות ולא שגרתיות אבל מצד שני השליטה בתכנון הזמן מאפשרת לפצות על זה.

דווקא נשמע לי רעיון לא רע, תלוי במחיר, כמובן.. תודה :)

אחרי כ 25 שנים בהם הייתי שכיר, פתחתי עסק פרטי. אני עובד מהבית כבר 17 שנים ומעסיק מספר עובדים שעובדים מהבית שלהם עבורי. המשרד צמוד לבית אבל מופרד ממנו בכוונה. ( אין כניסה למשרד מתוך הבית. צריך לצאת מהבית על מנת להיכנס למשרד). אני ובני ביתי יודעים ומכירים את הגבולות חופש שלי וכולם משתפים פעולה. אם סוג העבודה מאפשר לך לעבוד מהבית ואת /ה מסוגלים להפריד לחלוטין את העבודה מהבית, כל בני הבית מבינים את היתרונות ואת החסרונות. אני מתלבש בבוקר, אוכל ארוחת בוקר, נכנס למשרד ועובד. בצהרים עושה הפסקה : פעם להכנת ארוחה למשפחה ופעם הולך לחדש כושר. אחרי הצהרים חוזר למשרד ומסיים בשעות שקבעתי לעצמי. מבחינתי, זה הדבר הכי נפלא שיכולתי לייחל לו מבחינת מקום העבודה שלי.

לעבוד רק מהבית זה בעיתי, פתרון יותר טוב זה לעבוד יום יומיים מהבית אז יותר פרודקטיביים (אין הפרעות ואפשר להתרכז) חוסכים שעתיים של פקקים, ומצד שני יש את האינטראקציה בעבודה שהיא חשובה גם להפרייה הדדית.

העבודה מהבית מאפשרת חיסכון עצום בכסף ובזמן. לא חייבים להחזיק רכב, כי כמות הנסיעות הנחוצות צונחת דרמטית. חוסכים בין שעה לשעתיים בכל יום על נסיעה לעבודה. אוכלים בבית ולכן חוסכים על מסעדות / בתי קפה. עצמאיים כמובן לא משלמים על שכירות משרד. מה שכן, חייבים לדעת לשים גבולות בין שעות העבודה והמנוחה. חייבים בבית אזור עבודה שמופרד פיזית מיתר הדירה. חשוב שתהיה שעה קבועה ביום לפעילות גופנית כדי לצאת ולזוז קצת. חייבים משמעת עצמית כדי לא לבזבז את שעות העבודה מול יוטיוב או פייסבוק. עבודה מהבית היא אפשרית, היא חסכונית, היא תורמת לסביבה. פשוט צריך להתגבר על הקשיים.

אפשר לשלב עמית לעבודה, להתגבר על הבדידות. כמו כל דבר, יש לעשות זאת נכון.

מה האנשים עשו לפני מאות שנים? איך הצליחו גם להתפרנס וגם לנהל משפחה באותו מרחב? מה עשו האיכרים? בעלי החנויות שגרו מעל החנות וכל המשפחה השתתפה בניהול החנות? המשרתים? הנפחים, הטוחנים, האורגים ובעלי המסבאות? איך לעזאזל הצליחו לחיות לפני המהפיכה התעשייתית?

הכתבת פותחת את הכתבה באמירה שעבודה מהבית היתה הבטחה גדולה שלא התממשה. והיא נותנת כל מיני סיבות, כמו הקושי לטפל בילדים ולעבוד בעת ובעונה אחת. ואני שואלת, ואמא שעובדת מהמשרד מצליחה לטפל בילדים שלה תוך כדי עבודה? ואת לא צריכה לקחת מטפלת, לשלם לה, לא לראות את הילדים, לסבול מרגשי אשמה ולשלם בקריירה כשאת עובדת מהמשרד? ברור שזה שטויות. הבעיה היא לא העבודה מהבית, הבעיה היא מי שחוסך בגנים/פעוטון/מטפלת בגלל שהוא עובד מהבית, ומגלה שאי אפשר גם לעבוד וגם לא לעבוד בעת ובעונה אחת. אני עובדת מהבית כבר שנתיים ובשבילי זה עובד מצויין. לא הייתי מחליפה את זה באורות הנאונים והשקוביות. זה עשה אותי חולה. ואני יכולה לוותר על שיחות הקפה, הפוליטיקה המשרדית, הרכילות והתככים. יש לי חברים ויש לי משפחה וזה מספיק לי. מעדיפה את זה ככה.

ואני לא מתכוונת לביצוע העבודה. צריך לקבוע זמנים קשיחים, אזור מוגדר בבית, פגישות בחוץ עם אנשים- ולעמוד בזה כל יום. אין להסתכל על מיילים, אין רגע לכתוב עוד משהו או לעשות עוד טלפון. אפשר לקבוע במחשב שבשעה מסויימת יוזר מסויים ננעל וכדי להמשיך לעבוד ממנו צריך ססמא (מהסוג שלא זוכרים בע"פ)שמוחבאת בחדר אחר. היתרון במקום עבודה חיצוני הוא שזה מציב גבול פיזי בין העבודה לבית אז יותר קל לעמוד בזה. למרות שכיום עם כל אמצעי התקשורת השונים גם העובדים ממקום העבודה הרבה פעמים ממשיכים גם מהבית. בנוסף, כשמגדירים גבולות קשיחים ועומדים בהם גם בני המשפחה לומדים לכבד את הגבולות האלה (כן גם הילדים! באופן מפתיע הם לומדים להתנהג בצורה שאנחנו מלמדים אותם..). בהקשר הזה- טיפול בתינוק/פעוט זו עבודה במשרה מלאה ורוב האנשים יתקשו לשלב בין זה לבין עבודה נוספת. תשאלו כל אם צעירה שבתמימותה חשבה שבזמן חופשת הלידה היא תכתוב תזה, תעשה קורס או פרוייקט שדחתה הרבה זמן או סתם תשלים שעות שינה.

כולל אני... ושלושתם לא רוצים לחזור למשרד. אבל זה הכל עניין אינדיבידואלי. יש אנשים שחייבים לדבר כל הזמן עם אחרים, ויש כאלה שאוהבים שקט וחופש. ולגבי שעות עבודה: אני עובד פחות ממשרה מלאה, רק שזה מתפרש על יותר ימים ושעות. אם אני רוצה ללכת לקניות, או לשחות בבריכה, אני הולך - אין בוס.

כמו בכל תחום מדד האושר הוא סוביקטיבי אנחנו יכולים ליהנות מהבית או מהעבודה במשרד כל אחד מאיתנו מתנהג אחרת

1. לא כל מי שעובד מהבית עובד יותר שעות, זה תלוי בתפקיד ובחשיבות של התוצר, וכמובן גם ביכולת של העובד לעשות הפרדה ולהגיד די - אם התפקיד מאפשר לו זאת. יש כאלה שזה לא ממש משנה אם הם היו במשרד או בבית - הם וורקהוליקס בכל מקרה. ולפעמים זה גם סבבה כי הם אוהבים את מה שהם עושים. 2. בהמשך ל-1, אי אפשר להגיד שרק בגלל שמישהו עובד יותר שעות הוא נותן יותר תפוקה כי יש מחקרים שלמים שאומרים בדיוק ההיפך. אני חושב שדווקא זה שהעובד בבית, מכניס אותו ליותר פוקוס לעומת במקום העבודה בו הוא מוקף בהפרעות ללא הרף, קטנות כגדולות. כשאתה בפוקוס, אתה יכול לייצר יותר בפחות זמן. יש משרות שלמות שמתמקדות בתוצר הסופי שלך ולא בזמן שלקח לך להגיע אליו, כך שיש אנשים שיכולים לסיים את העבודה שלהם מהבית גם תוך 3 שעות. אמיתי לגמרי. 3. בגלל שאני אדם פרודקטיבי, לא טרחתי לקרוא את הכתבה הזאת עד הסוף כי פחות או יותר אחרי 2 פסקאות כבר יכולתי להבין לאן זה הולך. ולא, אני לא עובד מהבית. 4. לעבוד מהבית זה אחד הדברים הכי נכונים וחכמים לעשות, לדעתי. היתרונות גוברות על החסרונות. איך אמר ג'וג'ו חלסטרה... ותחשבו על זה.... אוי אוי אוי....

לא משנה מה הנסיבות.

אני מעצבת פנים שעובדת מהבית- בימים שאני חורכת את המחשב ולא מטפסת על בנינים אני מכריחה את עצמי לעשות הפסקות יזומות בבית קפה או הליכה קצרה לראות שמים ועצים ומצד שני בתקופות של לחץ אין כמו לעבוד בלילות ובערבים ללא הפרעות וטלפונים. במשך הזמן לומדים לאזן-וגם... הילדים גדלים......

שכירים יכולים לשבת ולא לעשות כלום כל היום, ועדיין רגועים כי הם יקבלו משכורת. אם אתה עצמאי, אתה מודאג כל הזמן, גם בבית וגם במשרד תאמינו לי. ניסיתי את הכל.

חוסך צרות.

מה שנכון נכון...התחלתי את היום ב8...נגשתי ישר למחשב ונזכרתי לאכול משהו רק שעתיים לאחר מכן (לפני פגישה), ורק הרגע סיימתי לעבוד. אבל תמיד יש משהו לשנות באתר, או לענות לאימייל. אני קורא לזה הזמזום בראש שלא מפסיק. אין ספק שעדיף לשכור משרד קטן, אבל העלות לא קורצת.

הכל נמרח יותר מדי, ההשוואה של עבודה מהבית לעבודה עם שעות נוספות היא שגוייה כי שתיהן לא אידיאליות אם יום עבודה היה 7 שעות למשל, אז אני בטוח שהתפוקה של עובד לשעה הייתה גדולה משמעותית מאשר ב9-11 שעות. מה לעשות הרצל צדק

כשעובדים מהבית, בן או בת הזוג נוטים לצפות ממך לדאוג גם לכל תחזוקת הבית, לסידורים הקטנים, לבישולים ולקניות, לקפיצות לדואר ולבנק, ופעמים רבות קשה להם לזכור שגם אתה מגיע מיום עבודה.

אני עוסק כבר כ-4 שנים בסחר בינלאומי בתחום המתכת - מהבית. הייצור בסין במספר מפעלים והלקוחות ברחבי העולם. אני מפקח על כל העיסקה מהצעת המחיר עד לבית הלקוח האמצעות מיילים , צ'טים וסקייפ. זה מאוד מעניין ומאתגר והעיקר אני עובד בשעות הנוחות לי ומתאים את עצמי לספקים וללקוחות .בסופי שבוע מנוחה מוחלטת ולעיתים קרובות באמצע היום נח כשעה. ההרגשה אחרת לגמרי והסיפוק עצום, אז נכון שלפעמים משקיעים המון שעות מחשב, אבל בתיכנון נכון של יום עבודה משולב עם פגישות ומשימות הבית זה נפלא. הינכם מוזמנים לחוות ולשאול שאלות באופן חופשי באמצעות כתובת המייל המצ"ב. בברכה דרור