לרוב המגיבים כאן אין שום הבנה מינימלית באיכות מול מחיר. יש לי מערכת קולנוע של אונקיו מהדגמים המפוארים ואליו משודכים סט של JBL איכותי, ועדיין זה בית שימוש בהאזנה למוזיקה... לעומתה יש לי מגבר סטראו שעלה 1400 ש"ח יד שנייה פטפון שגם קניתי ב400 ש"ח ביד שנייה ואליו שידכתי רמקולים מדפיים גדולים של B&W ב900 ש"ח גם כן מיד שנייה. והאיכות? צליל אנלוגי אמיתי, חם, מלא ועגול שעוטף אתכם מכל הצדדים כמו לאכול במסעדת יוקרה וחמתך משלמת על הארוחה... בכדי להגיע לאיכות כזו בצליל דיגיטלי צריך להשקיע במערכות HI END יקרות ברמה של עשרות אלפי שקלים! את זה אני משאיר לנוער הצעיר שעדיין אין לו ילדים וגר אצל ההורים... וזה עוד לפני שדיברתי על חוויית ההתעסקות עם הווניל ואני לא רוצה בכלל להזכיר את הדבר הבזוי הזה שנקרה MP3 שגם מערכות HI END לא יעזרו לו...

לאור כול התגובות של מביני העניין המקצועניים לגבי הבדלי האיכות והנוחות לטובת הקבצים הדיגטלים למרות שכל אספן תקליטים יגיד לכם שהאיכות וההנאה מרובים בשמיעת תקליט מאשר בדיק וכו' . אז נכון שכל רכב חדש ממשיג סוסיתא ונכון שרוב אספני התקליטים לא מקשיבים לתקליטיהם במערכות הכי משובחות ועוד ועוד . אבל כמאמר הסלוגן על תקליט של אלביס" 50 מיליון מעריצים אינן יכולים לטעות" והמסקנה שאותם חובבי מוזיקה ובכלל לא משנה האם מדובר בתקליטי יד שנייה חבוטים ושרוטים או במאזיני מוזיקה הכי חדשנית וכו' עדיין קהלים גדולים ומגוונים ואני מנמה עליהם בוחרים לרכוש מוזיקה בפורמט הויניל ולכן סביר שהם מחפשים משהו אחר שלא הדיסק ולא קבצי ההורדה נונתים לו מענה . אז נכון שאי אפשר לרוץ בפארק או לשמוע ברכב בפטיפון ולכן סביר שזה לא כזה שחור או לבן ויש לשלב בין הפורמטים לפי צורך השימוש . אבל מי שמחפש רגש ,תחושת שייכות, וקצת מעבר להאזנה כמוזיקת רקע וחשובה לו העטיפה והקרדיטים אז סביר יבחר באופציה זו . והעובדה שצעירים רבים בוחרעם בה ולא בהכרח כטרנד אלא כדרך חיים . אגב לחובבי הטרנד הירוק לפני שאתם מכפשים את התקליטים בזיהום הסביבה בדקתם בכמה מוצרי פלסטיק מזהמים לא צתכלים וחד פעמיים השתמשתם ביממה האחרונה ? יכול להיות שאת הקפה שעכשיו אתם שותים ערבבתם עם כפית כזו ! לא ככה

ויניל מוסיף לצליל כמה עיוותים מאד נעימים לאוזן, אבל קל להשיג אפקט דומה גם באמצעים מודרניים. אפקט של חלודה (סרט מגנטי) קשה יותר להשיג, אבל לא ממש צריך. 2488.2ks/s ומעלה, ב-24 ביט (או 32!)... יופי של סאונד -- כשיודעים מה עושים.

תקליט www.youtube.com/watch?v=4eC6L3_k_48#t=3m56s CD www.youtube.com/watch?v=4eC6L3_k_48#t=6m06s וכמובן שמי שרוצה יכול לצפות בכל הקטע ביוטיוב.

יום אחד איש אחד חוזר הביתה עם ערימת תקליטים. אשתו מתעצבנת ואומרת לו " למה אתה קונה כ"כ הרבה תקליטים, בכלל אין לנו פטיפון"? בעלה עונה לה : " נו.... ואת לא קונה חזיות" ?

יש הנחתה של כ 2.5 דציבל במרכז העקומה. ברב ההפקות בתהליך המסטרינג מהנדס הקול יודע מה לעשות בשביל לפצות על ההנחתה, בשנות ה-90 לא כל מהנדסי המסטרינג היו מודעים לבעיה ולכן הצליל הסופי נשמע פחות עמוק. עכשיו כיוון שעוד אין: רמקולים דיגיטליים - בסופו של דבר רמקול זה ממברנה שזזה בהתאם לגל מסוים (תופעה אנלוגית), וגם אם תהיה טכנולוגיה חדשנית היא עדיין תצתרך להזיז את עור התף שהוא ממברנה,אלה אם בטכנולוגיה עתידית יוכלו ל"השמיע" לנו ישירות למח ואז אנחנו כבר לא מתעסקים בתופעה הפיזיקלית הקרויה קול. ובסופו של דבר האוזן היא מכשיר אנלוגי, ורב מקורות הקול (שירה, כלי נגינה וכו) מלבד סינטיסייזרים למינהם הם אנלוגיים,ברב המקרים המרת האנלוג לדיגיטל תתרחש וההמרה לאנלוג בסוף תהיה בכל מקרה. הבעיה שאנשים הפסיקו לחפש איכות (אני מדבר על סאונד למרות שלדעתי גם במוזיקה עצמה, אבל זאת כבר דעתי) בכל מקרה. היכולות של הקלטה דיגיטלית איכותית, או לפחות של הפרמטר הכי חשוב והוא מנעד דינמי (בגדול ההפרש בין הצליל החזק ביותר בהקלטה, לצלילי החלש ביותר), הולכות ומשתפרות ואפשר לראות את זה לפי הערכים שמתקבלים בהקלטות קלאסיות איכותיות של היום לעומת כאלה של סוף עידן האנלוג. אבל בכל סגנון אחר למעט אולי חלקים מהג'אז המנעד הדינמי יורד (ע"י שימוש מוגזם בקומפרסורים) ויורד, עד שבהקלטות של היום חליל ותופים יוצאים כמעט באותה עוצמה. אבל תמיד ישארו מעריצי אנלוג (כמה מחברי הטובים ביותר) ולא נשכנע אותם אפילו במקרה שלי שבו אני מהנדס קול (לא עובד בזה יותר היום מהנדס תוכנה) והם לא. אבל אם זה מה שגורם להם להרגיש טוב ולהיות יותר מחוברים לאוסף המוזיקה שלהם אז שיהיה להם בסבבה.

קובץ FLAC באיכות 24 ביט ממקור טוב יעשה את העבודה בצורה הכי טובה. עד אמצע שנות ה-90 לא ידעו להעביר לדיסקים ככה שרוב הדיסקים שיצאו באותה תקופה נופלים באיכות שלהם מתקליטים ולכן עדיף את המהדורה של התקליט על הדיסק. לרוב הבעיה הזאת כבר מאחורינו כי בהוצאות מחודשות עשו את העבודה בצורה טובה.

רק לידיעתך MP3 הוא בהגדרה קובץ דחוס, כלומר ירוד מבחינת האיכות שלו לעומת הCD

ומנסים לנפח אותו בכתבה באופן מלאכותי לחלוטין, כאילו מדובר במגמה עולמית, ובלי שום קשר למציאות. וואוו, דיווחו בארץ על כפול מכירות של תקליטים בשנים האחרונות... מה, מ-50 בחודש, ל-100 בחודש? הנחיתות של התקליטים מול מדיה דיגיטלית במחשב היא כל כך גדולה וכל כך משמעותית, שאפילו להעלות את הטענה שהתקליטים באיזשהו מקום עדיפים - פשוט מגוחך עד כאב. זה נשמע ישן, אז זה נחמד ונוסטלגי. זהו. לך תרוץ בפארק עם פטיפון.

כל היתר גיבוב של שטויות (פחות או יותר) הכל תלוי אך ורק במקור הסאונד גם תקליטים חדשים שיוצאים, מקורם בהפקות דיגיטליות ממוחשבות. הדבר היחיד שעולה על איכות הסאונד של היום, הוא הפקת תקליט וייצורו תוך כדי הקלטה, דבר שנעשה בו נסיון מעניין בסוף שנות ה-70 אך בסופו של תהליך, עלות הפקת תקליט כזה הורידה את הרעיון מהמדפים. תקליט כזה נקרא אז תקליט בשיטת DIRECT TO DISC אם אני זוכר נכון...

משו משו

מערכת דיגיטלית *טובה* תהיה טובה יותר מתקליט אנלוגי בדיוק כפי שמצלמה דיגיטלית *טובה* טובה יותר מפילם (וכן אני יודע על מה אני מדבר) כמה אנשים אתם מכירים שיש להם מערכת דיגיטלית טובה - או מצלמה דיגיטלית טובה? - כמו שהתמונות של הטלפונים הסלולרים נראות (ולא הם לא טובות) כך גם המוסיקה שהנגנים האלה מפיקים. אנשים שכחו מזו איכות והם אוכלים מה שמאכילים אותם. הדור הצעיר - לפחות חלקו - יכיר בכך ויתחיל לדרוש איכות. אם לא היום מחרץ

היי אספן ותיק מעוניין לקנות תקליטים ששוכבים אצלכם ללא שימוש לא מוסיקה קלאסית תודה גל galho11@gmail.com

תקליטים תופסים מקום, מתבלים, יש לנקות אותם, צריך לקום כדי להעביר שיר, אין אפשרות לפלייליסט, ההתעסקות טרחנית, צריך לשמוע גם שירים שלא אוהבים, אין להשיג כל אלבום בתקליט. אני גם מאוד אוהב איכות אבל קובץ בקידוד 192 קס"ש הוא יותר מסביר ואפשר בהחלט להנות וגם להשיג כל שיר, לגבות, לנייד, לערוך, לתייג, לקטלג לשתף ומה לא. כך שמי שהתרגל לקובץ יהיה לו קשה לחזור חזרה באופן שוטף. אולי באירועים מיוחדים ובאלבומים מסויימים שבאמת חשובים למאזין.

מה נשרף יותר מהר? מ(א)תיים דיסקים, או מ(א)תיים תקליטי ויניל? נגיד שריפה סטנדרטית... לסיום אני רוצה לקנח בנתון משלי: השנה קניתי מ(א)תיים מקלות קטנים כאלה לניקוי אוזניים. זה גם חזר לאופנה מסתבר

א' - לכל בנאדם עם מערכת קולנוע ביתית יש היום מגבר לא רע, ותמצא לא מעט אנשים כאלה. עכשיו, אם תחבר לו נגן אמ.פי או פטיפון זו החלטה שלך. ואגב, לכייל פטיפון זו לא תורה מסיני. ב' - גם אם חלק מהטענות שלך נכונות, הן לא תקפות לחו"ל. שם למשל, תקליטים מכל הסוגים, גם אמנותיים וגם מסחריים (אבל בעיקר אמנותיים) יוצאים כל הזמן. המוזיקה הקלה שאתה מדבר עליה הרבה יותר נפוצה באיי טיונס מאשר על מדפי תקליטים. ג' - בעידן של היום כשכוחן של חברות התקליטים הולך ודועך לצד עלייה היסטרית בכמות היוצרים (לכל אחד יש תוכנת מוזיקה על המחשב היום), הויניל מהווה מעין מסר של אמנים שמוכנים ללכת צעד אחד קדימה לקראת המאזין. בתכלס אני לא נגד דיגיטליזציה, אני שומע גם תקליטים וגם קבצים באיכות גבוהה, הצרה היא שאיי טיונס ואמזון יצרו סטנדרט האזנה נמוך מאוד. אז הנגנים יכולים להיות מצויינים, השאלה היא בסך הכל אם תוכל למצוא את המוזיקה שאתה אוהב בפורמטים שיכבדו אותה.

איזו פורשה שנת 1969. או פרארי שנת 59. או איזו מרצדס נוצצת שנת 54... או תספורת שנות ה-80 שחוזרת לאופנה. אבל תפסיקו לחפור לנו עם ה"עושר הטונאלי" וה-"עומק" של הסאונד. אולי בשנות ה-90 המוקדמות היה עוד איזשהו שמץ לטענות האלה, אבל היום? מזכיר לי נורא את האנשים שנצמדו למצלמות רגילות כי "איכות התמונה". היה לי ויכוח עם צלם מקצועי שניסה להוכיח לי שהרזולוציה של סרט היא פי כמה וכמה ממצלמה דיגיטלית, ושרק מסרט אפשר להגדיל. רזולציה של סרט 200 של קודאק גולד רגיל הייתה... 2M בערך. של 400 ASA - פחות מ1.3. סרט ASA100 - בערך 2.5. יחסית למצלמות דיגטליות עם 8 מגה פיקסל ד'אז. אז די עם החפירות.

איכות הסאונד של הויניל היא ללא תחליף. רק כשמקשיבים לתקליט מבינים מה מפסידים בהקשבה לדיסק מסונתז במערכת מצויה.

תקליטי הוניל הרגישים לחום ואו שריטות שווים לשום דבר מדובר במוצר בחמש מדרגות ירוד לעומת הCD ובטח MP אבל תמיד יהיה את זה שיעדיף סוסיתא על רכב אחר .... וישבע שזה יותר טוב נו טוב גם סבא שלי עליו השלום רכב על פרדה..

לתקליט יש רעשי רקע מהחיכוך של יהלום בתוך חריץ פלסטיק מן הסתם. אני בטוח שלא אחד, מהאוספים תקליטים ,עשה בדיקת שמע מקצועית לדעת מה הוא באמת שומע .הכל עניין של נוסטלגיה תמיד הזיכרון של הנעורים גורם לנו לצבוע את השמיעה. התקליט גם לוקח המון מקום ,והמון זמן בהתעסקות בנקיון (סטטי) והמון המון כסף. ובסוף זה ממש ממש מזהם את הסביבה. והאירנים עושים על זה קופה.

אין ספק שתקליט, אם הוא לא מלוכלך, שרוט ושחוק, ואם הוא מנוגן בפטפון איכותי ומכוון היטב המונח על משטח יציב ומאוזן, המחובר למגבר פונו איכותי, יכול להפיק תוצאה מוזיקלית נהדרת (ועדיין, עם כמה מגבלות). מכירים הרבה שיש להם מערכת אנלוגית כזאת? מניסיון, כמעט אצל כל אלה שחוזרים לתקליטים מטעמי אופנה, התקליט נשמע מדיום נחות ושטוח, מפני שהם מקשיבים עם מחרשות, לא עם פטפונים וציוד אנלוגי מתאים. העניין הוא שהמכשור הדיגיטלי הגיע בשנים האחרונות לרמה מוזיקלית כל כך מרשימה, עד שאפילו התחום היחיד שהיה בו יתרון כלשהו לתקליט, אני מתכוון לעושר הטונלי, אפילו הוא כבר נעלם. מה שנשאר זה יתרון מוחץ של הנגן הדיגיטלי האיכותי על פני הפטפון, ובכל פקטור אפשרי. דרך אגב, שימו לב שמדברים בכתבה הזאת רק על מוזיקה קלה: פופ, רוק וכיו"ב. אבל כל העניין הזה של התקליטים לא נוגע בכלל למוזיקה האמנותית לסוגיה, שאפשר להשיג אותה רק בתקליטורים (ולרוב בהקלטות איכותיות בכמה וכמה רמות על פני ההקלטות הזוועתיות של המוזיקה הקלה).

הכותבת מתייחסת לזה כטרנד, אבל בעידן בו רוב חנויות המוזיקה המקוונות מוכרות לך MP3 באיכות זוועתית מבלי אפילו ליידע אותך באיכות הקובץ (אמזון למשל מוכרת קבצים של 192 kbps ועוד לא טורחת לציין את זה בשום מקום) - אין פלא שמאזינים מעדיפים את הפורמט הישן והאמין.