כל מי שחולם על אחווה עולמית יכול להמשיך לחלום. היסוד הלאומי-בדלני (יכול להיות גם אתני ואחר) ממשיך לפעום בעוצמה. לא רק בבריטניה, אלא גם בספרד (בסקים, קטאלונים ועוד), באיטליה (צפון מול דרום), בבלגיה (פלמים מול ולונים) ועוד ועוד. מדובר במדינות משגשגות פחות או יותר, ובוודאי חופשיות וליברליות, ועדיין אנשים רוצים להתאחד ולהתאגד עם הדומים להם.

מן הראוי שכול מדינה תחולק למחוזות ותאפשר להנהיג בהם אוטונומיה כלכלית. ריכוז הכוח המנוקז למקום אחד, גורם לעיוות חברתי בחלוקת העוגה הלאומית. מתן עצמאות כלכלית למחוזות, תאפשר פיתוח משאבים ויצירת מקומות עבודה, בהתאם לצביונו של המחוז. ריכוזיות השלטון משתקת כל יוזמה לצמיחה באזורים הלא מקורבים לשלטון והרחוקים ממוקד מקבלי ההחלטות.