א. אני מדבר מתוך פוזיציה ב. יש לי הרבה פוזיציות אחרות, אבל אף אחד אחר לא מתקרב לאיי. ג. ילדינו, נינינו, וצאציינו לדורות עוד יקראו על המהפכה הסינית שבעיצומה, ועל השפעתו של אדם אחד עליה ועל העולם כולו. ד. אין דומה לאיי בגאונותו בשימוש בכלי תקשורת של ימינו וביכולתו לגייס תמיכה מהעולם כולו, וזאת חרף ניסיונות להשתיקו על ידי הממשל, ובעידן של עודף מידע וזמינות שלא ידענו כמותו אי-פעם. ה. בפאן האמנותי גרידה, כל יצירה שלו מתומצתת ומובנת ברגע, חזקה ומשאירה סימן/זיכרון. הוא משלב תוכן רלוונטי עם פיסול, ארכיטקטורה ועיצוב בן זמנינו, עשוי לעיתים מפריתי אספנות היסטוריים. הדרך והשימוש ברדי-מייד מזכירה את גאונותו של מרסל דושמפ, אך במימידים ושאפתנות גדולה בהרבה, והתוצר אייקוני כמו אנדי וורהול או פיקאסו. ו. המלצה חמה - גו לונג.

דיסידנט בלתי מתפשר במשטר קשה,ואשתו מלווה אותו במאבק.מעניין שהוא כאמן ומאבקו מוכרים כבר כמה שנים טובות באירופה, אז מה קרה שאנשים פרובינציאלים בפינה זו של העולם פתאום גילו אותו,אולי כי איפשרו לו להציג ולמכור בארה"ב,המאור של "אנשי הרוחות" אצלנו? אגב,יצירותיו נמכרות היטב ובסכומים גבוהים ואולי היה אפשר להביא לכתבה/ראיון איזה צמד נוסף מתוך היצירות המרשימות שלו,כמו אלו הנמצאות בסין ובגרמניה,למשל.

הוא נולד בבייג'ינג ב־1957, בתקופת השיא של הקומוניזם הסיני ותקופת האימים של אזרחי המדינה, המכונה "מהפכת התרבות". מהפכת התרבות התחילה רק בשנת 1966, התכוונת לקפיצה הגדולה קדימה.

איי ווייוויי אוהב את הבן אדם הזה

ככל שהכתבה התקדמה, הופתעתי מהדמיון והנועזות שלו. האיש גאון בעיני

זאת ההוכחה לכך שהוא טיפוס נרקסיסט. אבל למי אכפת העיקר שיעזור לסינים.

כתבה מעניינת מאוד מצער מאוד לשמע את המחיר שאלפי אומנים סינים משלמים יום יום כדי לחיות חיים חופשיים ויצירתיים

i know his Market very well and I can estimate that just last year he sold for more ten millions usd

תחת הממשל הקומוניסטי העם הסיני בגדר צבא עבדים, מנגד הממשל הסיני מוצא דרכים לשעבד את המערב.

מה הקשר בין הדוגמא שלך למסקנות? בכל מקרה, ניכור בין אנשים אתה תראה בכל מטרפוליטן או מקום מאוכלס בהרבה אנשים. גם בניו יורק וגם במומביי.

היחס של הממשלה לאנשים ואפילו לילדים שמחלחל גם לפשוטי העם לפעמים. דוגמא פשוטה: אני וחבר ישבנו בתוך רכב הסעות מחכים שסינים מקומיים ימלאו את המושבים כדי שנוכל להתחיל את הנסיעה ליעדנו. אחד המקומיים ניסה להכניס לתוך הרכב תינוק בן כמה חודשים אל ידיה של אמו שישבה במושב האמצעי, כשחברי יושב ליד הדלת. האינסטינקט המיידי של חברי היה לשים את ידו על ראשו של התינוק כדי שלא ייפגע מהתקרה כיוון שהמקומי הרים אותו גבוה ובמהירות לתוך חלל הרכב. כשהמקומי ראה זאת הוא חייך וסימן בידו סימן חיובי לעברו. אני מבין שהמקומי לא התכוון להרע, אבל זה המחיש בפניי את האדישות הנורמטיבית של האנשים כלפי אחרים שהם לא חלק ממשפחתם.