מי שכביכול לבד, יכול לחשוב, לכתוב, להתפלסף מתי שרוצה וכמה שרוצה. אם הוא גר בעיר , יש חברות וקבוצות וארגונים מעל ומעבר .

הבאתי את בני יקירי לעולם מתרומת זרע. הילד אהוב עד כלות ומי מסתבר צריך יותר מזה.. ואני - החיוך לא סר מפני.

כמה נוחה הבדידות אם יש רק אוזן ידידות, שלה אפשר למסור עדות, כמה יפה היא הבדידות.

אדם יכול להתבודד קצת אבל להיות לבד זה דבר שאסור,מי ירצה להיות בודד? בנוסף לכך,המודרניזציה הביאה לנו את הבדידות,אם פעם אנשים היו נפגשים כמעט על בסיס יומי בבאר,במכולת,במסעדה השכונתית,במגרש,בשבתות אם פעם חצרות היו פתוחות לכולם היום כל אדם בביתו במבצר שלו.

לכל אלה הבודדים מבחירה ושלא מבחירה. עשו הכל שלא להיות בודדים. האדם הוא חיה חברתית ולא לחינם. רוב האנשים פשוט יאבדו את זה אם ישבו לבד ויביטו לאורך זמן בתהום. כל אחד והתהום האישית שלו שתביט בו בחזרה. כל אחד לבסוף יכנע לכוחות שהוא אמור שלא להתמודד עימם כי זה מעל לכוחותיו. המדהים הוא שהתהום מתגנבת לאט לאט לנשמה. לא תרגישו אפילו שהיא מנצחת אתכם. כאשר תדעו (אם תדעו) זה יהיה מאוחר מידי. זה בסדר להיות לבד. זה אפילו חשוב להיות לבד זמן קצוב.. ומי שלא יודע להיות לבד זמן סביר מצבו קשה כי הוא מפחד עד מאוד ממראות התהום האישית שלו. אבל לבד הרבה מידי זהו מתכון בטוח לצניחה לתהום. ואלה שהתהום אחזה בהם טוב להם מותם מחייהם.

צריך אולי שינוי עמוק בכלל האנושות לגבי היחס של האדם לסביבה.

כמו שכתב הסוציולוג מהכתבה בספרו, יותר ויותר אנשים בוחרים לחיות "סולו"... האילוצים הנורמטיביים, שלהם היה תפקיד חשוב (מדי!) במאה שעברה, הולכים והופכים לפאתטיים יותר ויותר: העובדה שבמדינות רבות 50% מן הזוגות (בצפון אירופה כבר מעל 70%) מתגרשים ; שגם רבים מאלה שאינם מתגרשים "סובלים בשקט" (לעיתים אפילו ללא סקס) רק "בגלל הילדים" ו/או הרכוש המשותף ; העדר החופש ; הצורך "לתאם" ו"לקבל אישור" על כל צעד ושעל ; הפיתויים הרבים "בחוץ" - כל אלה, המאיסו על רבים וטובים את המוסד האנכרוניסטי המכונה "נישואין". יחד עם זאת, חשוב לציין ש"לחיות לבד" זה לא דבר שמתאים לכל אחד: יש אנשים תלותיים שפשוט פוחדים מה"לבד" ; יש קונפורמיסטים חלשי אופי שפוחדים מה"מה יגידו" ו"מה יחשבו עליי" ; יש גם כאלה שאישיותם היא כה חלולה שהם חיים, למעשה, "דרך" בן/בת הזוג... בלעדיהם/ן - אין להם חיים משלהם... בכל מקרה, אנשים שהם אינדיבידואליסטים באופיים, בעלי אישיות מגובשת, היודעים להעסיק עצמם, בעלי תחומי עניין מגוונים ותחביבים רבים, כאלה שבטוחים בעצמם ובאורח חייהם - כל אלה, עשויים ליהנות מאוד מן החיים לבד!

מפתיע אותי מאוד שהמחקרים עוד לא חשפו את העובדה החשובה הזאת. במקום לקבוע בשביל כולם מה טוב ונכון להם באופן שרירותי מוטב לצאת מנקודת הנחה שלכל אחד טוב מה שמתאים לו, לפי טעמו והיכרות עם עצמו. בדיוק כמו שאנחנו לא בוחרים ללבוש רק חליפה אחת קבועה שמשותפת לכלל החברה אנחנו גם לא חייבים לבחור סגנון חיים אחיד. אנחנו בעידן ה'קסטום מייד',הגיע הזמן שנתרגל לזה. -תמיד יהיה קיים איזשהו מיין סטרים אבל ישנן אינספור דוגמאות שמוכיחות שלרוב שם ישנם האילוץ, הכניעה, השמרנות,נקיבעון המחשבתי,הצביעות ושאר מריעין בישין. בקיצור-ככלל;טוב לו לאדם שיחיה בחופש לפי בחירתו ורע לו לאדם שכופה על עצמו סגנון חיים שאינו שייך/מתאים לו.

its two different things, ..to be alone, on your own, getting to know yourself... and to be lonely...its more a feeling, deep state of mind-beeing-think of it !!! ..

אתה לא נשמע כאחד שנמצא לבד מבחירה שזה נושא המאמר. תנסה לפנות למטפל העוסק בהיפנוזה הוא יוכל לעזור לך ללמוד טכניקות שיעזרו לך לא להישאר לבד.

רק מה לעשות - עוד לא מצאנו את הדרך להתחבר בינינו בצורה הנכונה!!!! אנו מקנאים אחד בשני - לא מפרגנים - בתחרות מתמדת להשגים וכו' - ולמעשה אנו כל כך זקוקים - לתמיכה של חברים - למגע - לאוזן קשבת!!! צאו וראו כמה אנו משקיעים כדי למצוא חן בעיני החברה, אבל הקשר בינינו כל כך שגוי, כל כך מלאכותי. כל כך מזויף ולא אמיתי!!! אנו חייבים להפנים - כולנו עשויים מאותו חומר ומאותם יסודות - עלינו לקבל אחד את השני בצורה סובלנית ומחבקת - למרות הבדלי דעות, דת, צבעים, שפות. ביסודו של דבר - כולנו שואפים לאותו דבר - להיות נאהבים, מקובלים, מחובקים, -רק חבל שאנו לא מבינים זאת ומשקיעים את כוחנו ומרצנו בדברים שוליים - על מנת להשיג עוד ועוד דברים ולהראות לאחרים שאנו שווים יותר!!!!! בסופו של דבר - כולנו שווים - לא יותר ולא פחות - וזקוקים אחד לשני כאוויר לנשימה!!!!!

אל תשפוט כל דבר שנראה לך חריג כבעיה באישיות.יש הרבה מקרים של אנשים שהתייתמו ללא אחים או שהחברים נעלמו למסגרות חברתיות משלהם ויצרו בדידות. בכל זאת,לא טוב היות האדם לבדו.

אוי כמה שאני מבינה אותך. אכן הטכנולוגיה משפיעה מאד על סגנון החיים ועל איכותם, ולא תמיד לטובה. לכאורה הצורך האנושי כל כך להיות בחברה, להיקשר לזולת, או לקבוצה כלשהי עם מכנה משותף, צורך זה אמור להשתמש בטכנולוגיה להקל על היקשרויות כאלה. ואנו מגלים שבעצם בני אדם 'מסתפקים' בטכנולוגיה בקשריהם עם זולתם. תשובה חלקית לכך ניתנת בכתבה. נראה שמי שקשרי חברה אותנטיים עדיין חשובים לו יותר מאשר קשרים וירטואליים, צריך היום להתאמץ יותר ליזום ולגרום לכך להתממש. למשל: לחפש את אותם אנשים שיש להם סגנון חיים דומה, דיעות דומות בתחומים דומים, ערכים דומים, תחומי ענין דומים וכו' ולהיעזר באותה טכנולוגיה הקיימת היום. לחבור לאותם אנשים, להתעניין בהם, להזמין אותם, לבדוק את התאמתם אלינו, וההמשך, והתוצאה, מתממשת. עדיין רוב רובם של בני האדם מבקשים קשר וקירבה, לא תמיד יודעים איך לעשות זאת, ולא תמיד מקצים את המשאבים הנחוצים לכך. בהצלחה.

האם באמת "מתחזקות הקריירות העצמאיות"? או שכולנו עדיין שכירים שנים ארוכות באותה חברה אצל אותו מעסיק?

יוטאנג, פילוסוף סיני (ופרופסור באוניברסיטת קולומביה :) נדרש לנושא בחיבורו "על חשיבות החיים". http://en.wikipedia.org/wiki/Lin_Yutang

טוב מאוד היות האדם לבדו

ללמוד להיות לבד, להכיר את עצמך ולהגיע לשלווה, מדובר בדבר הבסיסי ביותר.

נראה לי שלמרות הקושי-בלשון-המעטה לחיות בחברה האלימה של אסירים יש בקרב רובם העדפה לכך על פני בידוד (הבידוד נחשב לעונש). סתם רעיון

בצרפתית יש אימרה מוטב להיות לבד מאשר להיות בחברה לא טובה

אני גם אומר זאת מנסיון אישי שלי. אני לא חי בזוגיות ואפילו אין לי חברה והדבר מאוד מתסכל. גם ללא קשר לחברה ממין נקבה, אלא סתם חברים ממין זכר שאני לא מחפש איתם משהו רומנטי, אין לי והדבר לא בריא לטעמי. מדי פעם יש רצון לשוחח עם מישהו, להיות כאחד האדם שיש לו חברים ואין בנמצא. לפחות מבחינתי, לא טוב להיות לבד. בהנחה שאני לא אדם מיוחד, אני מעריך שבאופן כללי, האדם הוא יצור חברתי. הוא לא רוצה להשאר בודד. גם פייסבוק מראה על הרצון, לא להשאר בודד. אמנם אלו לפעמים רק חברים וירטואליים, אבל זה מראה על רצון לחברה, לא להיות לבד. להשתייך למשהו.