גם בלי קשר לכתבה, מעט מאוד בני אדם עוצרים לבחון את דרכם לסיכומי ביניים ומסקנות, לפי מבחן התוצאה. קר ומפוכח. זו אבן דרך קריטית בחיים לא רק למען ריווחיות והתייעלות אלא בעיקר למען שיפור ואיכות החיים עצמם, נפשית ורגשית. בהצלחה

אני חושב שהיא מסכמת יפה ומדויק את הטעות המהותית בכתבה האלגנטית הזו

יש לי הרגשה שיש כאן הבדלים בסיסיים, שמסבירים למשל למה נשים עושות פחות תאונות דרכים מגברים.

למה להגרר לויכוח המטופש הזה שוב, אם במשך שנים , ביום ביום ומחוץ לכותלי הטוקבקים, זה לא התיישב ומוביל רק ללהט הרוחות? יש פה כתבה נפלאה, על טעיות, תפיסת המציאות הסובייקטיבית, כמה שאנחנו מטופשים כשאנחנו בטוחים שאנחנו צודקים (מישהו אי פעם בויכוח קולני עם האשה או הבעל חשב שהוא טועה?) וכמה נזק זה עושה. במקום להתייחס לנקודה, כולם שוב מתחפרים בעמדות שלהם (בתחושת צדק מוחלטת שממחישה את הכתבה יופי) ומדברים על הפן הכי לא רלוונטי בכתבה - יחסי ישראלים-פלסטינים ומה צריך לעשות בנידון. ולנושא, מעבר לתוכן המרתק, הכתבה כתובה באופן יוצא דופן לדעתי. ברור, שוטף, ישיר ורהוט. דיאנה, תודה. כלכליסט, רק תמשיכו עם זה :)

שהדוגמה ההזויה שהביאה הכותבת הוא מיכאל איתן והסכמי וואי כשיש דוגמאות הרבה יותר חזקות לניתוח... 1. הסכמי אוסלו שהביאו אלפי הרוגים ולא נתנו כלום חוץ מפלסטינים עם כוח קצת יותר חזק מאבן (וכדאי שניזכר כולנו מי נתן להם רובים) 2. הגירוש מגוש קטיף שהיה אמור להביא שלום ורוגע לישובי עוטף עזה והביא לנו טילים עד יד בנימין. אבל זה בסדר הבעיה גם קשורה למחלת נפש ובזה קצת יותר קשה לטפל עם הומור אז עד הניסוי השמאלני הבא. שבוע טוב!!!

ועד לא דיברנו על 40 חברי כנסת לא ציונים נוספים...

אם היינו חושבים שאנחנו טועים אז לא היינו עושים את זה

שום דבר לא ישנה את הפצצה העצמית המתקתקת. האופס, טעיתי, תמיד ישאר שם. בר מזל הוא מי שיודע להקיף את עצמו באנשים שיודעים לתת בראש כשצריך ויפה שעה אחת קודם.

לעומת בני אדם פסיבים שאותם זה מכניס לדיכאון ולשיתוק

לא מצליח לנסח את מחשבותי כמה נקודות לא מחוברות ולא מובנות (לצערי) 1א*יחיד שמנטרל את הבעיתיות שבו (מבקר את עצמו ובוחן מצבי מציאות של הרגע לפי שגיאותיו לגבי מצבי מציאות דומה בעבר או משהו כזה) לעומת: ב*יחיד שלא מנטרל את הבעיתיות שבו(נשאר בעמדת האני צודק שלו גם אם טעה) *להודות בטעות בפני עצמי לעומת להודות בטעות בפני אדם אחר לא להודות בטעות בפני עצמי גם אם היא מוכחת (שינוי עובדות בזיכרון עצמי ועוד) במקרה שנדרש להודות בטעות מול אדם אחר: גופו של עניין גופו של אדם- יש אנשים שבויכוח סתמי (לא בעל סנקציה פורמלית) גם אם טועים יצדיקו למרות שיודעים שטועים רק כדי לגבור על צד ב' אלו אנשים אלימים שלא מבינים שבויכוח המטרה היא לברר את העניין ולא להשפיל את האדם שמולם. אולי צריך להשאיר להם את המושג ''ויכוח'' ולאנשים שרוצים להבין משהו עם אדם אחר לקרוא לעניין ''בירור''(בהנחה שאדם שאוהב ויכוחים לא ישקר ויגיד שהוא נכנס ל''בירור'' ממניעים אישיים ''ויכוחיים'' שהוא אוהב ואם הוא שיקר ומעמתים אותו מול עובדה זו והוא מכחיש נוצר מצב ''ויכוחי'' מבחינתו ומצב ''בירורותי'' מבחינת האדם שחשב שהדיון הוא כזה במקרה כזה לאדם הבירורותי עדיף לצאת מהדיון כי אין אם מי לדבר בצד השני שדובר השפה הויכוחית ) אדם שבוחן את המציאות - מפקפק בכל דבר שהוא עושה חושב מסיק ומפקפק גם בהסקה זו . אדם שבוחן את המציאות הרחבה ללמעלה: מפקפק בהגדרה למעלה. ולא רק בגלל שאדם אחר רשם אותה כלומר מפקפק בדבר ולא באומר הדבר(ביררותי ולא וכחני) מחיר הודאה בטעות: מחיר גבוהה: בית סוהר, פיטוריםעונש – מחיר נמוך:ויכוח עם חבר יש כאלה שאצלם ויכוח עם חבר גם ידורג במחיר גבוה או שהכל אצלם מחיר גבוה ואז בכלום הם לא יבחנו את עצמם= מתכון לבורות. טוב ביי.

"פוליטיקאים לא משתפרים כמעט לעולם כי הם תמיד ממציאים הסבר שלפיו צדקו, ומאמינים בו. הם בעצמם לא באמת יודעים מתי באמת צדקו ומתי טעו" Amen to that

מחפש את הספר הרפתקאות במרווח הטעות ולא מוצא, האם מישהו מצא?

נורא נחמד לדבר על טעויות כאלה ואחרות. אכן, תמיד טועים. ניתוק מוחלט מקרקע המציאות, וציפה חסרת משקל בערפילים ורודים שבהם מעופפים פרפרים ופרחים ריחניים - מהווים אובדן שפיות וחוסר אחריות מוחלטים. לא טעויות.

כנראה שזה בכל זאת עניין של פרספקטיבה.

כל הכבוד לעורכי כלכליסט

לא משנה מי עושה את הטעות.אצלו הבנים תמיד בסדר והבת אשמה בכל הצרות של המשפחה.

כיוןן ראיה מעניין אך המציאות הרבה יותר מורכבת ומיכאל איתן למשל טעה דווקא כשחשב שטעה..השמאל שכשל כמעט בכל הנחת מציאות בסיסית עדיין חושב שהצדק נמצא כולו אצלו ! אבל גם בתחומים אחרים עיסקיים מה שטוב לאחד רע לשני ומה שנראה כטעות היום ייראה כדבר נכון ביום אחר..אין נוסחה בדוקה למה נכון ומה שגוי !

נראה לי שיש לך מושג לא נכון לגבי מהו דיסוננס קוגניטיבי.

אשתי אשמה

מעניין מאוד.

לקרוא לדברים "טעות", זהו לרוב שיפוט שנעשה בדיעבד. לכן לשאול "מה הרגשתם כאשר טעיתם?", זו לא השאלה הנכונה. במקומה צריך לשאול "מה הרגשתם כאשר קיבלתם את ההחלטה?". אנשים תמיד מרגישים שעושים את הדבר הנכון ביורת ברגע זה (בלי קשר לזה אם מבחינה חישובית ההחלטה יעילה או לא), אחרת לא היו מקבלים את ההחלטה. הכתבה הזו לא מחדשת למעשה שום דבר. בשורה התחתונה ההמלצה היא - לעודד ביקורתיות והתייחסות לטעויות בתור דבר חיובי, כבר מגיל צעיר.

מחלה שכיחה מאוד ורגעית מטבעה

דיסוננס קוגנטיבי הדברים פעוטים הוא נסבל כי הוא תחום (כמו "הייתי צריך לקנות מקרר אחר" או "לא היינו צריכים לנסוע בעונה הזאת"). או לא נמשך כל יום מהחיים או למרבית היום... אבל דיסוננס כמו "הייתי צריך להיות רופא כמו שרציתי, ולא עורך דין" סופו דיכאון וודאי. ואז אחרי שאנשים נכנסים לדיכאון, הם פתאום מחליטים בגיל 50 להפוך למדריכי טיולים. ד"א, הרוב מראש משכנעים את עצמם שהם נועדו להיות עורכי דין וככה פותרים ופוטרים את הדיסוננס.

In the aftermath and the post decisional regret it is easy to convince yourself that you could have decided differently. These people make hundreds of business decisions weekly so errors will ´statistically occur.

הומור הוא הדבר האחרון שאתה רוצה לנסות על אחרים במפגש טעון. לא כל מה שמצחיק אותך מצחיק אותו. זה יכול גם לפגוע או סתם להרגיז. הצד השני יכול לחשוב שאתם צוחקים עליו ולא איתו. הערה הומוריסטית מצדך גם חושפת את עצמיותך ודעותיך שלא תמיד אתה מעוניין לחלוק עם אחרים. הזהרו מהומור במפגש עסקי ! ודאו טוב טוב עם מי אתם מדברים ועד כמה אתה מכירים את הנפשות הפועלות, לפני שאתם מחליטים להשתמש בהומור.

שהיו נהדרות, מעניינות, פוקחות עיניים, מפילות לשון, אבל תשמעו... זאת פשוט הכתבה הכי מאלפת ומדהימה שיצא לי לקרוא כאן. אשכרה זה הולך לשנות לי את החיים שלי, התפיסות שלי, ודרך קבלת ההחלטות שלי. יש מצב שאני אפילו הולך לרכוש את הספר של קתרין. תודה, תודה, ושוב תודה! :)

אין מה לעשות - בהיבט הכלל חברתי מדובר ב"יכולת", אך בהיבט הפרטני, כל אדם בפני עצמו, אין ברכה ב"יכולת" הזו - לכל אחד מאיתנו, כפרט, עדיף להמשיך להאמין ש"המציאות היא שהשתנתה". אנשים חיים בדיסוננס קוגניטיבי עשרות שנים ואין להם עם זה שום בעיה. וזה טבע הדברים.