צריך לקחת בחשבון רק את הזריקות שבסופו של דבר הביאו ניצחון. לקלוע שלושה סלים בדקות האחרונות ולהפסיד זה חסר משמעות בעניין קלא׳ץ

פילוסופית ומקצועית, ואני מניח שגם בראייה האנתרופולוגית של החברה האמריקנית זה בהכרח קיים ואולי אף נותן הסבר ראוי להבדל ב'קלאץ'' בין שחקן אחד לאחר. סטטיסטית - אני מסכים, אין שום נוסחא סטטיסטית פשוטה שיכולה לקבוע חד-משמעית ששחקן אחד יותר טוב ברגעי ההכרעה משחקן אחר. אני לא מתמחה בסטטיסטיקה, אבל למדתי את הנושא בעבר, ואני יכול לומר שקיימות שיטות שבאמצעותן ניתן לתת תשובה הוגנת מספיק בשביל הקורא הממוצע, אבל דרוש לכך שילוב של עשרות גורמים, רובם משתנים, ולבדוק כל אירוע לחודו, וזה מחקר של שנים.

היא שמבחינה סטטיסטית טהורה, 130 זריקות הן כן מדד מייצג מתוך קריירה של 22.4 אלף זריקות. כשרוצים לעשות סקר לקראת הבחירות בישראל מספיקים 450 נשאלים כדי לייצג בטעות דגימה מוגדרת את כל אוכלוסיית ישראל. אז 130 זריקות לא מספיק מייצגות מתוך 22 אלף? הן כן. כנ"ל לגבי 4% מהמשחק - דקות הסיום. בוודאי ש-4% ממשחק שלם זה מדגם מייצג!

סטטיסטיקה, כידוע לכולם, היא משחק בידי מי שמכין אותה. נכון, אפשר ללמוד הרבה דברים על כל דבר בעצם מבדיקה סטטיסטית, ויש לא מעט אנשים שחיים מזה, אבל הכתבה הזו היא פשוט הוצאה עם פינצטה של נתונים שפשוט מרמים ולא מציגים את התמונה האחרונה. יכול להיות שכל מה שכתוב פה נכון, ושאלו הם המספרים. אבל יש עוד אלף פרמטרים שצריך היה להוסיף כדי לקבל תמונה "מלאה", או לפחות יותר מדויקת. ואם כבר אתה בא פשוט להכפיש את קובי ולפאר את לברון (שאגב, אחרי 7 או 8 שנים בליגה עדיין לא עונד טבעת), חבל שלא הבאת את הנתונים של מייקל, שהוא ללא ספק שחקן הקלאץ' הגדול בכל הזמנים, קצת לפני קובי. בקיצור - לך תשחק עם המספרים עוד קצת, ואל תאכיל אותנו לוקשים, זה פתטי.

באמת. תמיד עם נטייה לסטטיסטיקה ונתונים - וזה מרענן. והעניין כזה - יש ים של מדדים, כאילו-מדעיים (קלא'ץ, מנהיגות, שאננות ומומנטום למשל) שמשתמשים בהם כדי להציג ניתוח כבד ראש למצבים. לפעמים הם לא מדוייקים במקרה הטוב ומתחשבים באספקטים צרים מידי, ולפעמים לקוחים מפסיכולוגיה אבל כאלה שאפילו פסיכולוגים נמנעים מלהגדיר כי הם לא יודעים איך. וכל פעם שמדברים על השטיות האלו מחוץ לקונטקסט הראוי להם זה עוד אוויר בבועה של הפרשנות\ניתוח. הבועה הזו היא מה שנותן לגיקים תקווה להיות כמו הסטטיסטיקאי של בילי בין (ג'יימס קוראים לו?). גם באמריקה-אוהבת-הסטטיסטיקות לפעמים בתקשורת נתפסים למדד סטטיסטי הראשון שמוצאים רק כי זה טוב למוניטין (ולרייטינג) להיות "חכם".