אני אופטימית מלידה וזה לא שהחיים חייכו אליי תמיד.אך צריך לקחת את הדברים בפרופרציות הנכונות. אנשים אופטימיים הם בדרך כלל אנשים שאוהבים להיות במחציתם נוטים לחייך יותר וכיף להתייעץ איתם על נושאים חשובים. חיים רק פעם אחת אז חשוב להיות מרוצים ממה שיש,זה לפחות התאוריה שלי:-)

היהודים שברחו מאירופה היו אופטימיים שיהיה טוב יותר במקום אחר. הפסימיים נשארו לסבול

אז בעצם הפסימיות שלהם לגבי המתרחש באירופה עזרה להם מאוד בחיים. לעומת זאת הרבה יהודים אופטימיים המשיכו להתעלם עד הרגע האחרון מה"שמועות" על השמדת היהודים. אז בעצם האופטימיות המופרזת מנעה מהם להתמודד כהלכה עם הסכנות. לגבי אלה ששרדו ביערות: נכון שדרושה מידה של אופטימיות כדי לשרוד ביערות, אבל נחוצה מידה של פסימיות כדי לברוח לשם בזמן מלכתחילה. האופטימי עשוי לומר: "אני אשאר בבית ויהיה בסדר". לסיכום: ההערכה שלך לגבי התועלת באופטימיות היא קצת מופרזת, או בוא נאמר אופטימית.. :)

שלפרופסורית הפסיכולוגית קוראים "שרוט". איזה שם מצחיק לפסיכולוג

ל41 הייתכן שאתה פשוט פסימי ? אפשר לשים לב בחברה כאשר מתרחש ארוע שלכאורה שלילי ולראות את תגובות הפסימיסטיים (או סתם "רציונאליים" )שרואים מעתה הרבה שחור.ואת האופטימיים שאני מעריך מאוד שמייד נוטים לחשוב "רגע ,ומה בכל זאת טוב במה שקרה ?.." הגישה שלו נוטה לחשוב מה טוב ולא מה רע אני אוהב להתבונן בהם אם אין הרבה טוב במה שקרה (ויש להם תמיד את הנטייה למצוא את הטוב) אז הם אומרים שלמדו לקח והחכימו. ולאחר מכן הם אלו שמרימים את החברה והמורל ומושכים את כולם למעלה

לפחות לא לאורך זמן. ולכן ההמלצה "תהיה אופטימי - תצליח" לא באמת יכולה לעבוד. ההמלצה "תחשוב חיובי" עוזרת לדכאוני בדיוק כמו שההמלצה "תישאר זהיר וממוקד" עוזרת לאדם ששתה מנה רצינית של אלכוהול.

אופטימיות-ריאלית זה לא רק לחשוב שנשיג כאן צדק חברתי, אלא לעשות כל מה שאפשר כדי שיהיה כאן צדק חברתי.

גם אם יש מתאם בין גישה אופטימית (או פסימית) ובין הצלחה (או כישלון), זה עדיין לא אומר שהגישה האופטימית (או הפסימית) היא הסיבה להצלחה (או לכישלון). לנער נמוך וכבד נשימה יש סיבה טובה מאוד להיות פסימי לגבי סיכוייו להצטיין בכדורסל. הפסימיות שלו נובעת מנתוניו ולא להיפך. האופטימיות שלי לגבי בחינת הבגרות בביולוגיה נבעה מכך שהחומר היה קל לי ואהוב עלי (את חלקו למדתי כתחביב עוד לפני הלימודים), והצלחתי בכל הבחינות הקודמות. זו לא האופטימיות שהובילה להצלחה, אלא אהבת החומר. ובמתימטיקה - סיפור הפוך. החומר לא דיבר אלי. קפצו מנושא לנושא מהר מדי. ולא התחשק לי להשקיע. הראש שלי היה בדברים אחרים. אז הפסימיות היתה מוצדקת... :)

שהוא בעצם גירסה מדעית לתורות המוסר של העולם העתיק/דתי קיראו על כך בויקיפדיה ומשם תמשיכו הלאה בהצלחה

לחיות פסימי ולמות בסוף, או לחיות אופטימי ולמות בסוף. אנחנו נעבור, העולם יעבור, היקום יעבור. הפסימי מן הסתם, יתארך את הסוף הזה מוקדם יותר מהאופטימי, ובזה בעיקר הם נבדלים. וכשיגיע הסוף הזה, זו תהיה התחלה של משהו אחר, חדש. המופלא ממני - מופלא ממני. לנו יש את הכאן ועכשיו ואת האחריות לטעון בחיינו משמעות, סיפוק והנאה כל עוד הם נמשכים. בלוג על פסיכולוגיה חיובית: Www.GoHappier.com  

החוקרת לא נגעה באלמנט הרוחניות במבחנים שערכה. אילו תבדוק מי מהנבדקים מאמין שההתפתחות שלו כיום היא רק רסיס קטן מתהליך ממושך ועמוק הרבה יותר, הייתה מקבלת מסקנות מהימנות יותר.

אז בשורה התחתונה, טוב שאנחנו משקרים לעצמנו? "היכולת החריגה של המין האנושי להביט לעתיד הגיעה עם מחיר כבד, ההבנה שיום אחד נמות. הביולוג אג'יט ורקי מאוניברסיטת קליפורניה טוען שהמודעות למוות עצמה היתה אמורה להוביל את האבולוציה למבוי סתום. הייאוש היה אמור להפריע לתפקוד היומיומי ולעצור את כל הפעילויות הדרושות להישרדות והתפתחות. למעשה, הדרך היחידה שבה חשיבה על העתיד יכולה לשרוד לאורך האבולוציה היא רק אם היא באה יד ביד עם אופטימיות עיוורת". זהו זסיימת את כל הכתבה :)

אורן תודה. ממתינים בקוצר רוח לכתב הבאה.

מחזק את ידיך כמו רבים כאן. לא בטוח אם יש משקל לקול שלי, אבל למקרה הכה-אופטימי שכן, אגיד שמאוד אשמח להמשיך ולקרוא גם בעתיד על נושאים בתפר תודעה-מח-כלכלה התנהגותית-שפה-זמן. כך או כך, תודה!

ללא אופטימיות רבים מאיתנו ימאסו בחיים עם כישלונם הראשון. לכן נכון הוא לראות את החצי כוס (אופטימיות) המלאה

אבל ברגע שזה הפסיק החיים שלי הידרדרו מהרבה בחינות. הלוואי שיכולתי לחזור לאותה תקופה, בה ראיתי הכול ורוד. זה באמת הופך כל דבר לאופטימי.

ותודה רבה לאורן על הכתבה מאירת העיניים. מחכה בקוצר רוח לבאה בתור (בבקשה הפעם יותר בזריזות. אני מתאכזב שלוש פעמים בחודש לגלות שאין באתר שום דבר חדש שלך)

אני חושב שאופטימיות ופסימיות זאת התוצאה ולא הסיבה. 34 רשם: "אופטימי הוא מי שמתייחס לקשיים בקלות ורואה דברים יפים נוספים בחיים כי הוא יודע שהוא יכול להשיג את המטרות שלו. " אני הייתי משנה זאת ל-מי שחייו קלים ומטרות בחייו ברות השגה-אופטמי . למעשה גם המשפט של מגיב 34 אומר אותו דבר רק בראייה סובייקטיבית שונה. 34 רשם:"איך שלא תסתכלו על זה אופטימיים מרוויחים. יש להבדיל אופטימיות לבין הכחשה." זה מחדד את הנקודה שלי שמי שאופטימי הוא כך כתוצאה ממשהו ולא לפני התוצאה,(אם הוא יודע שדברים בחייו הם ברי השגה זה גם מתוצאה-הצלחות בעברו) אופטימיות זה לא דבר שעובדים עליו אחרת זה הכחשה כמו שרשם 34 ,זה פשוט בא לבד כנספח לחיים טובים-מראה טוב למשל נותן לך יותר הזדמנויות בכל תחום שהוא מלכתחילה ולכן גם אם אתה נכשל במשהו אתה נשאר אופטימי כי אתה יודע, לא מקווה ,לא מתכחש, אתה יודע שהעולם כזה שיקבל אותך ולכן אתה אופטימי. אני חושב שאוהבים יותר אנשים שמחים בגלל שהם משדרים במונחים אבלוציונים שיש להם טוב בחיים, למשל יש מזון במעורה להם לכל הילדים ולנשים ואז הם שמחים. לעומתם אנשים עצובים משדרים אבלוציונית שרע להם וחסר להם והפרט ישתדל ללכת למקום שיש בו שיגשוג כדי לקבל גם ממנו, וירתע ממקום חסר שגשוג כי אין לו שום תועלת בו והוא עלול להכחד. זאת הסיבה שאנשים מנסים להראות שמחים או לפחות לא עצובים כי עצב ופסימיות משדרים חיים אומללים- מייצר דחייה. למעשה אצל אנשים שטוב להם גם אם יהיו פסימיים עדיין יעדיפו אותם כי הם עדיין בעלי הנתונים הפנימיין ו\או החיצוניים להצלחה . אבל אם יאבדו את מקור הצלחתם זה לא יהייה תקף. מי שאופטימי לא יכול לזקוף את זה לעצמו באומרו ''אני אדם אופטימי'' תאכלס מי שאומר כזב משפט רוצה להציג את את עצמו כמוצלח זה הכל בין אם זה אמת או לא.

אופטמיסט עם נסיון

אז כל פעם מחדש, הם אומרים לפני המשחקים...אל תקלקלו את הסיכוי...הפעם זה עשוי להצליח... וחוזר חלילה... וחוזר חלילה... בקיצור, אופטימיות לא מוסברת...עושה נזק כמו פסימיות לא מוסברת...

אותם אנשים יכולים לחיות טוב , אלו גם אותם אנשים שלא יקראו את המאמר . אי אפשר לעשות דלית למוח .

כדי להגיע להצלחה אתה חייב להיות אופטימי כי אחרת כל כישלון קטן יפיל אותך. מדובר בתחושה פנימית שמאוד קשה לשלוט בה והרבה פעמים אנחנו משקרים לעצמנו. לפעמים האדם שאומר "אני לא אצליח" הוא דווקא זה שיודע בלב שהוא יצליח, ולעומתו האדם שאומר שהכל "קטן עליו" נכשל. כך למשל מישהו שיש לו קשיים ואומר שהם יעברו - הוא לא אופטימי, הוא פשוט מתנחם מהספק (פסימי בתחפושת). אופטימי הוא מי שמתייחס לקשיים בקלות ורואה דברים יפים נוספים בחיים כי הוא יודע שהוא יכול להשיג את המטרות שלו. איך שלא תסתכלו על זה אופטימיים מרוויחים. יש להבדיל אופטימיות לבין הכחשה.

מחשבה מייצרת מציאות אשר על כן מומלץ להיות אופטימי. כשלון הנו עניין שיפוטי . אדם ש"נכשל" יחל לבחור בחירה חופשית להחלש ולחליפין להתחזק מהנסיון הזה . ביל גייטס, אומר שלפעמים פרוייקט גדול שעבדת עליו ארוכות נכשל, צריך להניח אותו מאחור ולהתחיל באופטימיות יתרה בפרוייקט הבא.

החלק שמדובר שם על מצב רוח ירוד ממש נכון לגבי.. כנראה שאני בדיכאון ולא מודע אליו..

התמונה שאתה מציג היא חצי האמת. להביא ילדים זה באמת עונג (גם אם הוא משרת את 'הגנים' ולא 'אותי') אך זו רק חצי התמונה - החצי השני הוא שימוש בדימיון וביכולות האדם גם להשפיע ולשנות את מרקם החיים והסביבה שקיים סביבו ואשר יהיה הקרקע עבור ילדיו. כל אחד רוצה להשליט סדר משל עצמו והאדם האנושי 'האגואיסט' ששרד עד כה שריין את עצמו קודם כל על ידי הפיכת כל השאר לעבדים שלו (קרי כלכלה). ועם זאת כיום כל העת גובר הידע המדעי והיכולת שלנו להתמודד עם המשאבים שקיימים בסביבה שלנו ולנצל אותם בצורה הטובה ביותר. בסופו של דבר האדם יבין שיש צורך בחלוקה אחרת של העולם שתוסיף לרווחתו ולרווחת כולם וכולם יפרו וירבו וימלאו את הארץ הזאת/ או לחלופין ידמיינו זאת עם סמים חזקים או במציאות וירטואלית. העתיד ורוד ! (וגם אם אני חוטא במה שדובר עליו בכתבה אז זה עדיף לי ! - נה נה בננה)

אני עדין חושב שעדיף מקום טוב באמצע מאשר מקום נהדר למעלה למעלה ובסוף ליפול עד למטה. אני כן מסכים אם רוב הדברים שנאמרו כאן, אבל לפעמים גם פסימיות/ראליסטיות יכולה לתרום לנו לא מעט! תודה רבה וחג שמח (:

כבר אז אבותינו הבינו שקודם כל צריך לדאוג שהמודעות שלך תהיה בריאה. לצערי היום הרבה מאוד ישראלים (קשה לי לאמוד אפילו כמה) הם בדיוק ההיפך. מונעים מהקנאה, הרצון העצמי, הפחד וכל שאר היצרים הכי אפלים של האדם. הביטוי הכי בולט לכך היה ההפגנות הקומוניסטיות בקיץ האחרון. הלוואי המאמר הזה יגיע לכמה שיותר אנשים. צריך קודם כל לחשוב איך אני עושה טוב לעצמי ולא להתרכז ב"מי דפק אותי/את מי להאשים" - מספיק עם המחשבה העקומה והרעילה הזאת שאם אדם רזה ואדם שמן עומדים ביחד ברחוב אז השמן בהכרח גנב את האוכל של הרזה.

הפרופסורית שפיץ,אני מאחל לך חג שמח.

אבל תמיד טוב לקרא את זה שוב.. הפעם עם רקע אקדמי

"חוסר התועלת והתוחלת במשחק החיים הזה." אני אתאיסט. ביום שבו איבדתי את אמונתי והשלמתי עם אי-קיום אלוהים, נפער בי חלל כזה של "אז מה בכלל תכלית הקיום שלי?". והתשובה שהשלימה את החלל הזה, לפחות עבורי, היא "מה שתבחר להיות התכלית שלך". זה אולי נראה לך עדיין חסר תועלת, אבל אני חושב שזה רק אם אתה מניח שכל המין האנושי יגיע לקיצו יום אחד, ואז באמת כביכול אין טעם לכל זה. כעוסק אקטיבי במדע, מעבר להתלהבות שלי מהיקום והסודות שטומן בתוכו, אני יכול להגיד לך שהמין האנושי מתקדם לאט לאט אל עבר חיי נצח ופתרונות נוספים אשר ישפרו את איכות חיינו וירחיבו את ידיעותינו את היקום. בעיניי זה מרתק ולא חסר תועלת. אני רואה בקיום שלנו הזדמנות לחקור את המקום בו אנו נמצאים ולשפר אותו. מה גם - שיש לך בחירה: 1. להיות דכאוני כזה. 2. להחליט להפיק את המיטב למענך ולמען הדורות הבאים, בתקווה שיוולדו לעולם טוב ומתקדם יותר. כל טוב וחג שמח

נניח ואני מסכים עם כל מה שאמרת, מה הפתרון? להתאבד? להמשיך לחיות ולסבול? אולי לקחת כדורים פסיכיאטריים ולהנות כמו כל האנשים?

כל עני צריך לחשוב שיהיה טוב. המחשבות האלו ישביעו ויחממו אותו.

זה קשקוש. איך אפשר לחשוב חיובי במדינה הזאת?

ספר מתנה חדש שיצא השבוע - פשוט חיובי - לנווט את חייך עם חיוך. בסטימצקי.

כבדה בת 50 עם סרטן הריאות שטוענת בתוקף שאין שום קשר בין החצי חפיסה ליום שהיא מעשנת מזה 30 שנים לבין הסרטן שידוע שהוא מופיע כמעט רק אצל מעשנים. אבל לא. אצלה זה מקרי לחלוטין. איך זה אפשרי?!

וגם מצטט אותן רבות ועל כל במה. המשך בעבודה הטובה, ושיהיה לכולנו חג שמח ואופטימי

חיברתי בין כל הכתבות שהיו לאחרונה ומרגיש כמו אדם שנולד מחדש. יחד עם זאת יש להישאר מחובר למציאות.

יופי של מאמר! תודה! מרתק להשוות את הנאמר כאן למה שהקבלה מלמדת. הקבלה מניחה את האחריות לכל מה שקורה לנו במודעות שלנו. אולי היא פשוט שיטה ל"הרחבת אזורי בקרת האופטימיות" במוח?

לא רצויה ומקרית לחלוטין. רק האדם יצק לתוכה שמות מוזרים כמו נפש ונשמה ושאר מרעין בישין של רוחניות. היתרון ברור: אם יש משהו מעבר אנחנו לא כמו פרה וכבשה שבעליל הם יצורי פעולה תגובה. רק אנשים חזקים מסוגלים להודות בפני עצמם שהם יצורי פעולה תגובה בדיוק כמו בעלי החיים. החוכמה היא להתעלות מעל לעובדה המצערת הזו מבלי לערב דת ואלוהים. החוכמה הבאה בתור היא לעכל את חוסר התועלת והתוחלת במשחק החיים הזה. החוכמה שלאחריה היא להפסיק את המשחק חסר התועלת הזה ולהפסיק ולהביא צאצאים למשחק שהם מעולם לא ביקשו להיות בו, אך בצורה מוזרה כל המשתתפים במשחק בעל כורחם משקרים לעצמם שזה תענוג אינסופי ומתעקשים בצורה עיוורת להכניס עוד שחקנים למשחק. וכל אלה שהיו מספיק חכמים לעבור את כל השלבים, לא הם ולא צאצאיהם פה איתנו. וכך נשאיר את מגרש המשחקים לנחותים שבבני האדם. לאלה שמאמינים בלב שלם בכוחות על ובאלוהים (שזה סוג של אופטימיות אינסופית) ולאלה שמתעקשים לא לחשוב למרות הכלי המדהים שיש להם בין האוזניים. ההכחשה היא מנגנון הישרדותי אדיר. החוכמה היא להשתמש בו אבל להפסיק להשתמש בו כאשר הוא פועל נגדך. בחיי היום יום צריך לנצל את המנגנון עד תום ולהנות כמה שיותר מאופטימיות חסר בסיס. בחיי הפילוסופיה המנגנון הזה צריך לקבל מכות קשות על הראש האנושי. בנקודת השילוב בין 2 המצבים של חיי הפילוסופיה וחיי המעשה צריך לדעת לתחום את הקו העדין ולומר: אוקיי, אני במשחק כי אין ברירה, אבל לא אביא עוד שחקנים אומללים למשחק חסר התועלת הזה. אגב ככל שהשחקנים יותר אומללים כך הם אוהבים יותר את המשחק. ולכן יצר המין גבוה ביותר כאשר מצבי מוות מופיעים. אופטימיות חסר שחר מופיעה בדיוק כאשר המוות וודאי. כך שרדנו כמין כנגד כל הסיכויים. וכך נפסיק את המשחק ונניף אצבע משולשת כלפי המצב הספונטאני והבלתי אפשרי ואנטי-הומני הזה שמתרחש לנגד עיננו: עם מודעות אמיתית ואקטיבית. אני יודע שתוכן דברי לא מיועד לרוב האנשים. לא מצפה שיבינו ובוודאי שלא יפנימו. חג שמח ואופטימי לכל עמישראל שחי בארצישראל בזמן בלתי אפשרי ובניגוד לכל היגיון.

תודה רבה לכותב ולכלכליסט. איך אפשר להשיג את הכתבות האלה באופן מסודר למייל?

בס"ד שלום לכולם, חזק וברוך על המאמר, המחקרים והתוצאות. אכן, לחקור מידע זה במוח, למצוא את האזור האחראי לו במוח קשה מאוד. לעניות דעתי, עלינו להסיק מתוצאות אלו על חשיבותה הרבה של האופטימיות והשמחה בחיינו. הטמונה בקב"ה מכיאה לאופטימיות אמיתי ומאוזנת. אנו עושים כמיטב יכולתינו: במציאת עבודה, שיפור מעשינו, לימוד התורה וכו'. התוצאות של הקב"ה, אבינו, הרוצה הטוב ביותר לנו יתן. בתודה ובברכה שנזכה לאופטימיות אמיתית

"אין ייאוש בחיים". פסימיות מונעת את החוויה שבהתנסות.

אופטימיות עושה הרגשה טובה, זה נכון, ועוזרת להניע את גלגלי הפעולה, על כך אין ויכוח, אבל צריך להזהר מאוד ממצב בו אדם מאמין שעצם המחשבות החיוביות שלו יעשו את העבודה. מחקרים רבים אחרים הראו כי כשמדברים על הצלחה בפועל, המצב קצת יותר מורכב. אנשים שפינטזו על הצלחה מפוארת השיגו הרבה פחות מאנשים שדמיינו את הקשיים מראש, ונערכו להתמודד איתם. מי שרוצה לקרוא עוד בנושא, כולל הפניות למחקרים, מוזמן לעיין כאן: http://wp.me/p1K6uX-8L חג שמח

היו המון פסקאות ומשפטים מאלפים בכתבה הזו, אבל הפסקה האחרונה עם המסקנה לגבי ההשלכה של הידיעה שיש מוות שם בסוף, ושהידיעה הזו אמורה הייתה לפגום בכל השגרה המוכרת לנו - פשוט גאונית. המשיכו להביא לנו כתבות מן הסוג הזה.