אני עובד במוסד ממשלתי בעבודה שנחשבת לסוגשל צווארון כחול. אולם אני בכלל כלכלן עם תואר ראשון, וידוע שבמדינתינו מקטלגיםאותך ע״פ מה שאתה עושה, ורבים מופתעים שאני בכללאקדמאי כי זה לא מסתדר להם עם הסטטוס הנוכחי שלי. לומר שזה לא מפריע לי? זה יהיה ממש שקר, ואני לעיתים מסתירזאת או מסלף מעט את התפקיד. אבל ברור לי שקיים בי פוטנציאל לא ממומש בעיקר בתחום הכלכלה/שיווק/ ניהול. מדוע אני לא עוזב? כיוון שלאחרונה הבנתי כי הרקע שממנו הגעתי בילדות, יצר אצלי תחושה של חוסר יציבות, ולראשונה בחיי יש לי עוגן עם קביעות, תנאים ושכר הגון אולם בסטטוס נמוך, אוליי בעתיד יהיה לי האומץ לצאת החוצה..

מי שיכול לקום בבוקר ולהחליט שעיסוקו אינו הולם את שאיפותיו/ערכיו/יכולותיו/מטרותיו וכ..בסה"כ נהנה מאפשרות שאינה מתאפשרת לרבים ויוצא שמדובר ה"צרות של עשירים" על פי רוב. לו היתה נתנת הזדמנות שווה הרי שכולנו הינו נהנים מפרץ של תנועתיות חיובית לאורכה ולרוחבה של ארצנו ולהנות כולנו מפריחה גדולה עוד יותר. נכון שגם עובדי אשפה נדרשים [ כבודם במקומו ] אבל יעשה הדבר מבחירה וכאן כל ההבדל.

שכבר שש שנים התעשיה מתעלמת ממני (אני בוגר הנדסה בר אילן)

ללת