חברים יקרים. אני מסכים עם התגובות שהכתבה אכן לא מצליחה לתת תמונת מצב של חווית ה-MBA בארה"ב. אני לא חושב שהיא מתיימרת לעשות זאת, אבל זה אכן פספוס, כולל הציטוטים מפי, שהם במקרה הטוב לא מדויקים, ובמקרה הרע מסולפים. נשאלתי ע"י הכתבת לגבי חווית ה-MBA האישית שלי וסיפרתי לה באריכות על היתרונות והחסרונות של התואר, אך בסופו של דבר נכנסו שני משפטים נטולים מכל קונטקסט. לא טענתי שהתואר עצמו הוא טעות ושלא לומדים בו כלום. סיפרתי לה שמאחר ובאתי מעולם השיווק במטרה לחזור אליו, לא יצא לי ללמוד המון בתואר, אלא זה רק היה בעיקר צוהר להתמחות מעניינת שלא הייתי יכול להשיג ללא התואר. בדיעבד, סיפרתי לה, לא הייתי בוחר ב-MBA, אלא בתואר פחות כללי שיותר ממוקד ומתמחה בתחום שלי. אבל שוב, אין מדובר בתיאור של MBA בארה"ב אלא על החוויה _האישית_ שלי. MBA הוא תואר נהדר להשתלבות בעולם הייעוץ האסטרטגי, הפיננסים וההיי-טק בארה"ב. לישראלים שרוצים דברים אחרים, לא בטוח שזה התואר האידאלי. בקיצור, יש בהחלט עוד מקום לכתבה מעמיקה הרבה יותר שתסקור מגוון רחב יותר של דיעות ושל חוויות בנוגע ל-MBA בארה"ב.

נתגעגע למילואים, אבל הגיע הזמן לחשוב על הילדים שלי כי המדינה בטוח לא חושבת עליהם. במקום להשקיע בחינוך משקיעים בחרדים. ישמו אותנו האל, מה יהיה עוד חמישים שנה?

ולו רק מהסיבה שבחרו להגר,( זמנית?) מישראל. ישראל הופכת למדינה לבנטינית, שבה ערסים בני כל העדות, צעירים כזקנים, נותנים את הטון. מדינה מגעילה, בקיצור. שלא לדבר על יחסי עובד -מעביד, רווחה ושכנות טובה שנעלמו מן הארץ. ולא, אני לא מסכן לא כלכלית לא עדתית ולא חברתית. אם הייתי צעיר ב20 שנים לפחות הייתי מנסה מזלי בארה"ב שוב. ולא ניסיתי כי ישראל הייתה ועודנה בית. וחייתי בארה"ב יחסים המושתתים על כבוד הדדי, צניעות, שמירה מהודקת על עקרונות של חברה הגונה ומהוגנת עושים את החיים לאפשריים יותר. וכן, קיים חסרון גדול: העדרותו של ביטוח רפואי נאות , ממלכתי המאפשר נגישות לרפואה סבירה וזמינה. אבל גם זה יקרה.

חברים, ישראל מעולם לא סיפקה מצע של דשא ירקו ונוח. אטם תיזגרו בהורים שלכם בצעירותם הם עבדו קשה, נשכו שפתיים וגידלו אתכם בקושי רב. העניין הוא שבני הדור שלנו נהיו מפונקים, נפתחו העיניים בעקבות הגלובליזציה וכולם רוצים מה שרואים בטלביזיה. זה לגיטימי, אבל אין לזה קשר לאן שהמדינה הגיעה. אנשים פשוט רוצים יותר ועם כל הכבוד ישראל היא שוק קטן עם פחות הזדמנויות ויותר קשה לעשות כסף , בייחוד כסף גדול. כך היה וכך יהיה.

באמת מה? הרבה. אבל אם מוצאים עבודה אז יכול להיות טוב. אם לא, אז אפשר לעזוב. ולכל מי שמתלונן שהוא לא לומד כלום בתואר MBA, בתור אחד שעשה כזה והפיק ממנו הרבה ואפילו ממשיך להתעסק בתחום שנחשפתי אליו שם, זו בעיה בגישה של מי שבא ללמוד. רק רוצים להשיג את התעודה ולחזור לעבודה. בחלק מהשיעורים הסטודנטים אפילו לא טרחו להגיע. אחר כך מתלוננים שלא למדו.

עבודה טובה!

זו בדיוק הסיבה שהם מחפשים אותה במקום אחר, מי ישאר כאן?

בארה"ב התפיסה היא, חלום מהווה הקדמה לביצוע ומעשה, בישראל החלום הוא רק עוד חלום. משהו תקוע וחורק במערכת, בתפיסה הישראלית.

חבל מאוד

תמיד לשאול את מי שרואה במרחק של זמן מבין ומשלם מחיר , לעתים מחיר כבד על "הצלחה" מה קרה לילדים למשפחה מה קרה לסבא והסבתא

אי אפשר פשוט לצחוק על כל העולם תמיד, לערבי ישראל לא חסר אינטלגנציה וכישרון אולם האפליה הציונית כן כן אלו שלא מבינים איפה הציונות של הצעירים "הישראלים" בארה"ב..המצב הזה פשוט נמאס לי כערבי נוצרי שחי במדינה המגעילה הזו אך אל דאגה יומי ויומם של מוכשרים אחרים עוד יבוא ואנו נראה לכולם כמה שווה הכישרון שלנו ואת החומוס והפלאפל לכו לאכול בשטראוס אנו נועדנו לדברים גדולים יותר.

ציפיתי לקרוא כתבת מוסף טובה על החוויות של בוגרי מב"ע ישראלים בחו"ל ועל השאיפות (ובחלק מהמקרים, ניפוץ האשליות). במקום זה קיבלנו כתבה אפויה למחצה, חצי סיקור של פגש בניו יורק, ומאמר שנראה כאילו נכתב בחופזה מבלי לומר דבר. חבל. להוכמן- "לא למדתי שם כלום, אפילו קורס אחד לא עזר לי במשהו". כנראה שזה אומר משהו לגבי הידע שבאת איתו למישיגן, או משהו לגבי איכות התוכנית של מישיגן, או משהו לגבי הציפיות המקוריות שלך. באמת, כלום? חבל, #2.

קצת מפתיע לשמוע שבעצם לא לומדים שם שום דבר משמעותי, אבל אפשר להבין למה הולכים ללמוד דווקא שם. קראתי במאמר "MBA בתוכניות המובילות בעולם - כדאי?" באתר של ארינגו שבוגרי 5 תוכניות ה-MBA המובילות בארה"ב משתכרים בממוצע למעלה מ-200,000 דולר בשנה, כחמש שנים לאחר סיום הלימודים. ממוצע השכר בקרב בוגרי הטופ-20 בארה"ב כחמש שנים לאחר סיום הלימודים עומד על כ-168,000 דולר בשנה, שהם פי 2.5 עד פי 3 משכרם לפני ה-MBA.

דווקא היו כמה עניבות...