דרך השם אתם יכולים להבין במה ובמי דברים אמורים:תקשורת נמוכת מצח,וולגרית,מתלהמת,מפטרת מאמנים סדרתית,צעקנית באיצטלה של קול סמכותי,רכלנית עד אין קץ.אה כן -מתמקדת בענף הספורט היחיד (כדורגל) שאין בו רמה,אין לו הישגים ,אך צבוע כל העת צהוב.שוכחת באופן מופגן את הענפים האחרים בהם יש רמה ויש הישגים.בקיצור תקשורת פארש.חבל.

סוף, סוף מישהו אומר את מה שכולם חושבים. ניכר שהכותב מעורב רבות בתקשורת הספורט בכלל וזו של ישראל בפרט. הבעיה עם שדרני ופרשני הספורט היא, שהם אפילו לא מבינים מה לא בסדר...

חן חן על הכתבה ציינת את רוב הגורמים לאלימות ברם לא אח הפרשנים המשובצים לשידורים של קבוצות שהם מזווים איתם הכתבה הינה תאור של המון העם שמתנהג באותה צורה בכל מקום

התיחסות אישית ותמונה של קופמן מיותרת, אך באמת דוגמא אישית הן בתחום האימון אך גם פרשנות הספורט קיימת בכל העולם מלבד ישראל. באמת הגיע הזמן שמישהוא יצביע באומץ על אחת מהבעיות המרכזיות בספורט הישראלי - ״התקשורת״. אין ספק שבכוחה לשנות, אך כשמקבלי ההחלטות נגועים באותה מחלה , שום דבר לא יקרה.

התקשורת מתנהלת באופן מסחרי ומספקת לצרכניה את מבוקשם. וכנראה, שהאלימות המילולית וגם הפיזית היא הסחורה הטובה ביותר. ובובה של לילה מאירה בזרקור את התופעה. אין פלא שחלק כה גדול של הציבור מתרחק ממגרשי הספורט על כל המשתמע מכך. התקשורת לטעמי היא רק המראה שמבטאה את המתרחש על המגרשים ומחוצה להם, ואין כאן הפתעה. האלימות המילולית והפיזית באה לידי ביטוי במעשי מנהיגינו, בדרך הארץ בכבישינו ובהיותינו עם כובש (בל נשכח) אין לנו את היכולת לדחוק את האלימות ממחוזותינו ולהחליפה בערכי נועם אחרים. והקופ והאחרים משקפים בתוכן דבריהם ובטונים האלימים והבוטים את דרך הביטוי הנהוגה בציבור. חבל שלכך הגענו. באניה

כל הכבוד כדאי שהתקשורת תסתכל גם על עצמה

כל הכבוד לד"ר תמיר על דבריו. אפשר להיות יותר קונקרטי ולתת דוגמאות ולצעיר למכביר: על תרבות השוק ביציע העיתונות, אתרי הספורט 103 ו-102 ששכחו מה היא תרבות דיון ועל ערוץ הספורט שלאורך שנים היה מודל לאיכות ואולי לאור התחרות קצת איבד מההובלה לטובת הרייטינג. כחלק מהצורך לטהר את תרבות הספורט יש מקום גם לדבר על ניגודי אינטרסים! דוגמאות: 1. ערוץ 1 מעסיק כפרשן במשחקים את אבי נימני שהוא סוכן שחקנים. 2. ערוץ הספורט שאמור לקדם את תרבות הספורט ותורם הרבה מעסיק את שלמה שרף שעסוק וקשור בקידום שחקני נוער. אלי אוחנה שבכלל מאמן בנבחרת ואיך הוא יכול להיות אובייקטיבי כשהוא מקבל שכר מההתאחדות? 3. אמש התקיים משחק מכריע בליגת הכדורסל נשים אלא שהמשחק שודר בערוץ מתחרה לערוץ הספורט והבוקר חיפשתי בערוץ הספורט ולא מצאתי דיווח אפילו על התוצאה וניצחון אשדוד. וזה על קצה המזלג. אולי השינוי המדובר יכלול גם שינוי ותרבות מתקדמת יותר ושקופה.

תקשורת הספורט הפכה להיות זירת אגרוף

מר תמיר, שוב תודה לך על כתבה נפלאה מבית היוצר שלך. הפעם לא חששת לקטול קנים,לא קטנים ולהעלות על שולחן הדיונים את הדברים הבאמת חשובים,בטרם נעסוק בספורט. ירית לכמה כיוונים וכולם אבל ממש כולם,נכונים עד מאוד! עצוב לראות שדווקא במקום בו אנו רוצים לתת קצת פורקן לנפשנו,נחשפת פה תרבות של תקשורת בפרט,שממש לא עושה חשק להתקרב למדורי הספורט,לראות פאנל של 'דברי חכמה',כביכול ועוד כהנה וכהנה,ממש עצוב! האם תופעה זו היא תופעת מראה שלנו כציבור ועם,יכול מאוד להיות,ולכן זה מחריד שבעתיים.. אני תקווה שמישהו שם למעלה בין אם מקבלי ההחלטות(השרה לבנת) ובין אם בתקשורת ו/או בכל מוסד ספורט אחר,יעשו משהו בנידון,כי אחרת פשוט "שהאחרון יכבה את האור.." אני מציע שכל אחד ואחת מאיתנו ייקח כתבה זו לתשומת ליבו וניסה לעשות משהו בחיי היומיום שלו בכלל ובחיי הספורט שלו ו/או התחביב שלוף,בפרט. קדימה לשינוי תרבות תקשורת וספורט בריאה יותר!

התקשורת, מתוך עודף רומנטיקה (אם לשפוט לחיוב) הובילה להדרת הקהל השפוי מהמגרשים ולהעפת קולות מקצועיים ושקולים מניהול הקבוצות. במשך שנים מפמפמים לנו שתפקיד האוהדים הוא לצעוק ולדחוף את הקבוצה. מאדירים את הדמויות ההזויות ביותר בקהל האוהדים של הקבוצות ועולבים בקהל השקט שבא להינות ממשחקים. מספיק אם אזכיר את הקריאה הנפוצה לאוהדי מכבי ת"א בכדורסל "קהל קונצרטים". זה מזכיר את מה שקרה באנגליה לאחר אסון הילסבורו. שם הוחלט עקרונית ללכת עם הרוב השקט ולא עם האוהדים ה"מקצועיים". גם שם התקשורת הייתה נגד בשם הרומנטיקה, אך המנהלים הובילו את השינוי הדרסטי עם הרוח הגבית של האסון וביטלו יציעי העמידה ורדפו אחר החוליגנים והרחיקו אותם מן המגרשים. מעבר להישג הכלכלי העצום במשיכת סוגי קהל חדשים והעלאת כמות הצופים זה הוביל אף לתמונות מרגשות של 3 דורות של אוהדות צופות במשחק ביחד. אצלנו כאשר היו קולות שרצו להוביל לגישה דומה התקשורת התעללה וביטלה אותם. לטעמי אחד מהחטאים הגדולים של התקשורת היא התרומה להעפתו והגחכתו של לוני הרציקוביץ' ממכבי ת"א. גם אם היו טעויות ניהוליות בתקופתו אין זו סיבה לביטול כל מעשיו. הקהל שמגיע היום למגרשים אינו שונה בין הקבוצות. אלה אוהדים מקצועיים שלרב נראה שיותר חשוב להם לנצח את הקהל שממול מאשר מה שקורה במשחק. אוהדים שאינם נהנים מהספורט עצמו בו הם צופים ורק נצחון מספק להם. לכל קבוצה יש גרעין אוהדים כזה וההדל הוא רק בכמותם. נדמה לי שהתחושה בהנהלות הקבוצות היא שאלה הלקוחות שלהם ולכן מחויבים להם ורוחם שולטת במתרחש. לטעמי זו טעות. 100000 אוהדי מכבי ת"א שקונים חולצות שווים הרבה יותר מ-1000 רעשנים ביציע. במצ'סטר ומדריד הפנימו מזמן. סוג קהל זה מאפשר ואף דורש את התנהגויות השחקנים בהן חזינו.

מרתק ונכון, במיוחד העניין על כתבות מתפרסמות כמה שיותר וכתוצאה מזה הם לא יותר מחצאי שמועות וספינים, והטון בו הם מתפרסמות שגורם לדרמטיזציה (שבתקווה הופכך לרייטינג - כניסות וצפיות). ההתנערות המוחלטת של התקשורת מאחריות למחסור בתרבות הספורט מדהימה אותי מחדש כל פעם, אבל אנחנו מקבלים את מה שמגיע לנו - אנחנו מתגמלים כתבות צעקניות בקריאה או רפרוף, אנחנו ממשיכים לצפות בשידור גס ובהמי, אנחנו ממשיכים לבוא למגרשים מבלי להיות בטוחים שלא נהיה עדים לאלימות פיזית, ובטוחים שתהיה אלימות מילולית. גם לנו, צרכני הספורט, יד במה שקורה פה. נכון, לא רק לנו, אבל גם. לגבי הפרשנים עצמם - אני חושב שמן הראוי להיות יותר ספורטיבי מהדוגמה שאנחנו מקבלים בטלויזיה, אבל רק כי אדם שמן לא אומר דבר. לדעתי, בין אחוזי שומן בגוף לחוסר תרבות ספורט אין קשר.

סוף,סוף מישהו אומר את האמת לאמיתה, יום נעים.