להיפך, לנשים כואב הרבה יותר. יש להן יותר חיישני כאב והן יותר עדינות בהרבה. החושים חדים יותר. ועובדה שגברים הולכים מכות ובנויים ללכת מכות. נשים עובדות ליעדות כואבות בטירוף שגברים בחיים לא יעברו ובאמת לא היו עומדים בזה, אבל זה לא אומר שלאישה יש סף כאב גבוה יותר, אלא שהיא סובלת יותר ושותקת יותר ביחס לכאב שלה. הרי גבר שמכה אישה זה לאין שיעור יותר חמור מאישה שמכה גבר. אפילו באינסטינקט אנשים מבינים את זה, אבל מתנגדים לזה, כמו ארגוני הגברים שרוצים לטעון "אם שוויון אז מותר לי להכות נשים". כשהנשים המבוגרות טוענות שלנשים יש סף כאב גבוה יותר, הן בעצם מתכוונות שהן שורדות את הכאב טוב יותר...וגברים מתים מכלום. לא שלנAים פחות כואב. להיפך, זה שכואב להן יותר, מדגיש את הסבל שהן עוברות.

לדעתי הוא זהה, ואולי גברים מחוסנים יותר ובאמת יש להם פחות צורך לבכות ולהתלונן, למשל, וזה לא רק עניין חברתי. אבל זו רק דיעה ואולי היא לא רציונלית, צריך לחקור :-)

ועדיין לא נראה שיש הבדל בסף הכאב בין זכרים לנקבות. לא נשמע סביר שמבין כל היצורים בטבע האדם הוא היחיד שמציג תכונה כזו. מה שהרבה יותר הגיוני הוא שיש הבדל ב"תפיסת" הכאב (מנגנונים גבוהים) ויחס לכאב להבדיל מהתחושה עצמה. תיאורטית אין מניעה לעשות fMRI או אפילו למדוד מתוך נוירוני הכאב עצמם כדי להשוות את הסיגנל. מאידך, רוב המודלים מדברים על כך שכשהמוח משחרר את החומרים הנכונים הכאב עצמו יורד ולא רק תפיסתו. קיצר, שאלה לא מוגדרת היטב.

מי קבע שהמגדר הוא המפתח? סתם הנחת יסוד שגויה. ואגב - לכ הפמיניסטיות שיורדות כאן על דברים בהנאה גדולה: נסו ללכת מסע כומתה. אחרי 80 ק"מ הכאבים כל כך גדולים, שאי אפשר בכלל לתאר זאת. הכל כואב: הרגלים, המתנים, המפשעה, הגב, כל הגוף כאב אחד גדול. כל צעד הוא סבל מטורף. ועוד יש 20 או 40 קילומטר ללכת... תלוי באיזו יחידה את. והגברים עושים זאת !

אני מטפל בשיניים בלי זריקה ועברתי 4 ניתוחים בלי הרדמה.

MRI ולבדוק את תגובת המוח בזמן-אמת.

זה בדיוק כמו לקחת את כלל הביקורים אצל רופאי משפחה, לחלק לגברים ונשים, לראות שיש שם יותר נשים בצורה מובהקת ולהחליט שעל פי זה נשים הן חולניות יותר (ולא נגיד, שהן היפוכונדריות או מה שיותר סביר, שהן מטפלות בעצמן טוב יותר) הנתון המחקרי נכון, המסקנה מופרכת.

וואפילו משתמשת ברעיונות שונים לשיעורי חינוך. אבל מסקנות הניסוי פה הן איך לומר. בעדינות....נו - לא משהו. מספיק לראות גבר שעושה בדיקת דם או גבר עם שפעת....... ממש ממש מצפה ממך ליותר רצינות בתשובות - ולפעמים אפשר גם לומר "לא יודע, אין לי תשובה".

חבר עבר את אותו ניתוח בקע שעברתי.על הבכי שלו שמענו עוד שבועות אחרי.... אני כבר יומיים אחרי הניתוח כבר קמתי והסתובבתי ואחרי שבועיים הפנמתי. הבנאדם היה מושבת לפחות חודש עם משככי כאבים...

ניסוי תלוש מההקשר, והאמת? נראה קנטרני מעט. כאילו כל מה שהוא רצה זה להוכיח שהבנים שווים יותר או משהו. שינסה לבקש מאימא עם גב כואב להרים את התינוק שלה ולנקות את הבית. ואח"כ מאבא באותם תנאים... בלידה הכאב מתאזן ומתרכך על ידי אנדורפינים שמופרשים בכמויות מאסיביות כך שהיולדת חווה רגע צירים ורגע מעין עילפון. אי אפשר ממש לקבוע שהאישה עומדת בכאב הזה כי הוא מרוכך. מצד שני אי אפשר להמעיט בו. ואם כבר מחפשים מדד אובייקטיבי, לא יותר פשוט היה למדוד את עוצמת התכווצות הרחם בזמן ציר חזק?

read the "Milgram experiment ...

נשמע מזעזע, אבל יותר מדוייק. כאבי צירים מאוד כואבים, אבל אחרי כן קשה לאמוד את עוצמתם. והשאלה לגברת שסבלה מכוויות וטענה שהכאב גדול מצירים, נשאלה בזמן שזו חשה בכאב, כך שזה לא ממש סובייקטיבי.

אם אתה רוצה לבדוק עוצמת כאב באופן אובייקטיבי ולנטרל את העניין החברתי כביכול (נניח שגברים מדווחים פחות על כאב כדי לא להיראות חלשים) או האישי (אתה לא יכול לכמת כאב צוואר בין שני אנשים כי הגורמים והעוצמה שונים זה מזה), אתה צריך לעשות ניסוי יותר מבוקר. למשל: לתת שוקים חשמליים בעוצמה עולה באופן הדרגתי, כך שכל הנבדקים מקבלים את אותה עוצמת זרם בדיוק. ולצד השאלון המסורתי של "דרג את הכאב", לבדוק גם מהירות דופק או כל מדד אחר שמעיד על כאב. תעשה את הניסוי הזה כמה פעמים על כמה אוכלוסיות שונות ואז תסיק מסקנות. רוצה לשמוע את התוצאות :)

גם במחקר שהבאת הגברים עשו מה שהחברה מצפה מהם.

אם לגברים יש עור עבה יותר בכף היד, זה יכול להפחית את עוצמת הכאב בטבילת היד במים חמים (או לפחות ליצור השהיה).

האינדיקציה היחידה שאתה משתמש בכתבה זה הדירוג הסובייקטיבי של הנבדק ואתה לא טורח אפילו לציין (חוץ מזה שזה סובייקטיבי) שמגברים מן הסתם מצפים חברתית להיות יותר גבריים...

בארבעת השבועות האחרונים להריון, סיבולת הכאב של נשים עולה פי 3 או 4, למיטב זיכרוני. אז סף כאב הוא לא משהו קבוע, וכך נשים יכולות לשרוד כאבים בלידה ועדיין ביום-יום סף כאב שלהן נמוך משל גברים.

בתקופות פרימיטיביות (שלחלוטין לא מעידות על המצב הרצוי באורח החיים המודרני – אני ממש לא שוביניסט) היה זה תפקיד הגבר לצאת לצוד, בעוד שהאישה הייתה נותרת במקומות בטוחים יותר. עבור שני המינים היכולת לחוות כאב היוותה יתרון, כיוון שהיא עודדה אותם לטפל בפציעות ולנוח כשצריך. מאידך, הכאב עלול גם להזיק: אם אדם נפצע והוא נמצא, למשל, לצד חיה מסוכנת, אז עדיפה הבריחה – למרות האפשרות שהיא תחמיר את הפציעה – על פני מנוחה לצד החיה. לכן נצפה שאלה שהייתה להם הסתברות גבוהה יותר להימצא בסכנה יהיו בעלי סף כאב גבוה יותר – ואלה הם הגברים. לגבי הכאב שנשים חוות בהריון: א. הוא כמעט ואינו פוגע בכושר ההישרדות של העובר או האם (הוא אמנם מונע מהאם את היכולת לברוח במקרה הצורך, אבל על פי רוב אישה בהריון מתקדם ממילא תמצא במקום בטוח יחסית, ואולי אף תחת השגחה). ב. גם אם הכאב פוגע בהם האבולוציה הייתה מתקנת זאת על־ידי הקטנת הרגישות לכאב של העצבים באזור צוואר הרחם (ולא באזורים אחרים) או על־ידי שחרור הורמונים בעת הלידה שיקטינו את הרגישות הכללית לכאב (דומני שלאדרנלין יש השפעה כזו, אבל יכול להיות שאני מתבלבל עם הורמון אחר). למרות זאת, חשוב לציין (אם זה לא ברור) ששיטה זו – לשער השערות על סמך תהליכים אבולוציוניים – הינה לחלוטין בלתי חסינה לטעויות: אולי יש כמה גורמים חשובים שלא שמתי לב אליהם. אולם השיטה הזו נותנת השערה שהיא בהסתברות גבוהה למדי עד גבוהה נכונה, וביחד עם מחקרים שיוכלו לאשש או להפריך אותה נקבל השערה העומדת בסטנדרטיים מדעיים מתקדמים. בכל אופן, בינתיים יש לנו השערה נורא מעניינת!

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

תקיעת הזרת בפינה של המיטה הוא מבחן שאף מין לא יוכל לזייף את הכאב המתלווה אליו. תחששהו על זה