כל הכבוד על אומץ הלב וכן יושרך הצועמקי דברי כדורבנות המשך בדרך זו

כתבה מעניינת ומציפה את נושא הרדידות והסיפוק המיידי. כדי לקרוא כתבה או מאמר המנתח מערכים טקטיים וכדי לבחון פילוסופיות ניהול משחק וכו' יש צורך בקהל מעמיק, בוגר, ובעל חזון. כבכל נושא גם בספורט, הקהל מבקש סיפוק מיידי. לא רק על המגרש - האוהדים מפטרים נושאי משרה לאחר הפסדים, אין תשתית נוער מקצועית וההישגים ברובם (חוץ מבקרית שמונה) נרכשים באופן מיידי בכסף. כנ"ל בתקשורת - למי יש רצון להתעמק ולנתח סוגיות באופן מקצועי? הקהל נהנה מלהתעצבן/ לצחוק על חשבון מישהו/ ומלקבוע דעתו שברור שהמאמן טעה כי... אחרי קריאת של 5 דקות על תספורות השחקנים. וזה מספיק. אין שאיפה ליותר כי אם היתה שאיפה היה לה מענה בתקשורת. ככה זה - כוחות השוק. זאת הרדידות שפושעת בחברה ואינה מדלגת על תחום תקשורת הספורט. הרצון לסיפוק מיידי מוביל לרדידות ולתוצאות מהותיות עגומות בכל תחום מהמדע והחינוך דרך הספורט ועד לניהול המדינה על ידי קברניטיה.

שוב אנחנו זוכים לכתבה חותכת מפרי עטו של ד'ר תמיר, כתבה שאינה בוחלת וקוטלת כנים מתוך דאגה למקצוע העיתונות והתקשורת, נותנת כבוד לסובבים במינון הנכון. רק במאמר מוסגר,יש כמה כותבים טובים כולל במדור זה,המשאירים כבוד לתחום הפרשנות הניתוח והמקצועיות,אך המינון הוא טיפה במים,וחבל... כול גוף צריך לשעות בדק בית אצלו ולראות מהו המינון הנכון,האם קו המנחה אותי הוא רק למכור ולהיות ראשוני או שמא אני תופס פינה ונישה של מיוחדות הכתיבה הביקורת ע'פ מדדים שונים ומקצועיות בשמה הטהור?!.. יש כאן הרבה שאלות פילוסופיות איך תופסים דברים וכו' האם גם כאן הקידמה שיבשה את דעת העורכים,הסוקרים העיתונאים ושאר האנשים העוסקים בתחום זה. הכי חשוב לא להגיע לזילות המקצוע ולהשניא הסביבה לתחום שכולם אוהבים. ולסיום - שאפו שאפו!!!