בתמונה רואים שתי פרות בכלוב ברזל פצפון שתקרתו מחכך את גבן, תחת השמש הקופחת הן לא יכולות לנוע בו ימינה או שמאלה. רפתות לא נראות כך - אבל כדימוי בהחלט כן - מעוותים את גופה, מנפחים את עטיניה, פטמותיה חתוכות ומדולקות, רובצת על צואה ושתן, שיגרה של הריונות, ראשה כפות לאכילה, תוחלת חייה מקוצרת מליותר מעשרים שנה לכחמש שנות עינויים. ברגע שאינה מניבה כמות כדאית של חלב - היא מושלכת להריגה. אולי דווקא צריך לשלם לרפתנים יותר ולחוקק בהתאם, שהפרה תקבל יחס לא רק של מכשיר לחליבת כסף, אלא כבעל חיים שמרגיש כאב וצער.

כנראה שהבעיה היא לא ברפתנים, אלא בשרשרת בדרך- המחלבות ורשתות השיווק. הדרך היחידה היא לפרק את המחלבות הגדולות ליחידות, ולהכניס מחלבות חדשות לשוק.

עיין ערך שוק הסלולר. לא הפחתת הקישוריות ולא שום דבר אחר. רק תחרות, ובקרוב גם ייבוא מכשירים מקביל, רק הם מביאים להפחתת המחיר הסופי ושומרים עליו נמוך.

זה ששבעה מיליון ישראלים משלמים ביוקר עבור חלב ומוצרי חלב לא מעניין אף אחד, העיקר שמונופול החלב שומר על כוחו. ולדימיר איליץ' לנין ז"ל מבסוט כי יש עוד מדינה, חוץ מקובה וצפון קוריאה, שתומכת במושגים כמו "מחיר המטרה".