כשהייתי ילדה רציתי להיות שחקנית או זמרת. ויתרתי על זה במהלך השנים. כמעט פניתי לתחום של ראיית חשבון כי ככה יצא (יש יותר הפוך מזה?!), אבל כשבאמת חזרתי אחורה לחשוב כילדה, מה בא לי??? גיליתי שאני פשוט אוהבת ליצור תוכן בידורי/ נרטיבי. היום אני מביימת ועורכת וידאו. אין מאושרת ממני. אז נכון לפעמים מתפשרים, (אני גם עורכת סרטי חתונה), אבל מה אני אגיד לכם כשאתה פועל ממקום נכון- העבודה באה מעצמה. ולפעמים אתה מגלה שמה שחשבת שאתה רוצה זה לא מה שאתה באמת רוצה. בקיצור- אני חושבת שהכוונה היא לא לעסוק בדיוק במה שחלמנו כילדים- אלא למצוא את הגרעין הקשה שהזין אותו. אני חושבת שכדי לחשוב כמו ילדים צריך המון אומץ, זה לא פשוט לעשות זאת אחרי ש"גדלנו", וכן! צריך להסיר מעטה של ציניות, שדרך אגב לא יזיק לכמה מכם...

ויש לו חופש בחירה "לבחור כמו ילד". לכל השאר, השלב הראשון הוא "לבחור כמו ילדים", אך אחריו מגיע השלב השני-"האם הבחירה הזו טובה גם כשיש לי ילדים?" (-: נאמר, מה תעשה אותה א', "שחולמת להיות מאמנת עצמאית", אחרי שתגלה שסביר שהעיסוק הזה, עם "אפשרות לנהל את עצמה כעצמאית ממקום נינוח, אחר", יכניס לה 3000-4000 ש"ח לחודש? ובמבט רחב, בוא נזכור שאנחנו חיים במערכת כלכלית-חברתית שכלל אינה מאפשרת לרוב האנשים לנהל קריירה "חלומית". למשל, האוצר דואג למימון בתי ספר לרפואה בהיקף שקטן מהדרוש. כדי להיות רופא בישראל צריך גב כלכלי חזק (ללימודים בהונגריה) או הישגים אקדמיים מעולים (כדי להתקבל ללימודים בארץ), וכן הרבה סיוע ואישיות חזקה (כדי לשרוד התמחות ארוכה במחלקה תת-מאוישת). מה יעזור לחייל משוחרר ממשפחה סבירה, שאוהב לעזור לאנשים ויכול להיות רופא טוב, |"לחלום כמו ילד" על רפואה אם יש לו בגרות בממוצע "רק" 92? בהקשר הזה, לאמירה "תחלום כמו ילד" יש אמירה מובלעת "ואם לא תשיג את החלום- כניראה שהבעיה אצלך", שהיא כמובן שגויה.

ילד סופר דופר מושפע ממה שהוא רואה בסביבה. ילדים עושים ועוד איך עושים חשבון לסביבה...איך יגיבו...מה יחשבו....ילדים אלופים בזה

לכל גרוזיני יש שביל(י). חלאס עם כל המומחים לניואייג' .בזעת אפך תאכל לחם.

ספר שמדבר בסגנון הכתבה - לכל אדם יש שביל .

כשאתה ילד אין אחריות. כשמתבגרים פתאום יש אחריות. כשמתבגרים מבינים שאי אפשר לעשות רק מה שרוצים כל היום - cest la vie.

ממש יופי של ניתוח עשיתי, בחרתי ב3 שניות משהו בגלל שביקשו. ילד, ואפילו נער, לא יודע מה מהנדס עושה בעבודה. אבל בחרתי בהנדסה וזה סבבה. ילד לא יודע שכבאי הוא אדם שרוב הזמן הוא לא גיבור מהולל אלא סתם עובד אבל אולי הוא רוצה להיות גיבור ולכן מעניין אותו להיות כמו הגיבורים שראה, בשביל התהילה. או ששוטר לרוב צריך לשבת על התחת ולעשות דברים משעממים, למלא דוחות ולאכוף עבירות קטנות, שגם הן חשובות. אין כל כך הרבה תהילה בלמצוא את הנהג ללא רישיון, או לחפש בדירה סמים או נשק (ולא למצוא כלום).

עבודה לא בוחרים, לוקחים מה שיש, עובדים בפרך ואומרים תודה.

מה לעזאזל אני צריך לעשות???

כשהייתי צעיר, רציתי לשחק כל היום במחשב בלי שיציקו לי ולשמוע רוק כבד כל היום. היום אני מתכנת, ובת'כלס זה בדיוק מה שאני עושה (תכנות זה משחק מגניב מאד למבוגרים).

איזה כיף!!! מצאתי את הכיוון.

נכתב על ידי מהנדס תוכנה שעובד בפלאפל