אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
קראו עוד סגור

להפיל את ההליקופטר

84 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

פרסם תגובה בטל
83.
זוועה
שטויות במיץ עגבניות היום עם מה שקורה בחוץ צריך לשמור על הילדים מסוטיי מין .מגננות אלימות.מסייעות אלימות לילדים. זה הכי חשוב גם הגננות לא חסר להן הן רואות שהאימהות לא איכפת להן שמות את הילד/ה בגן והולכות בלי לומר שלום בלי לתת נשיקה לא כל האימהות כאלה כמובן אז הגננות מתייחסות בהתאם הפוך אימהות צריכות להראות לגננות בבוקר כן אנחנו נשחק קצת עם הילד/ה שלנו בבוקר עד ארוחת הבוקר ניתן נשיקה לילד/ה ואז נלך כי מגיע השלב שסוגרים את השער של הגן לא הכל וורוד בגן הורים צריכים לשים עין על הילדים ולראות שכייף בגן
ם | 11.02.19
80.
בהרבה מקרים, גם הריטלין בא לספק כיסוי דומה
כאשר הילד לא מצליח לעמוד בדרישות של המערכת, הריטלין מעצב אותו ופוטר אותו מאחריות. הילד יגדל עם הקביים של הריטלין, ובלעדיהם לא ידע ללכת בחיים. הזהרו! המחנכת של הילד שלנו לחצה שנתיים לתת לו ריטלין עד שהוא בעצמו למד איך להתמודד עם האופי המיוחד שלו מול דרעישות המערכת.
שניר ב"ג | 03.03.13
79.
או במילים אחרות :אשתי (לשעבר)
אמא'לה הייתה מתווכת לה את החיים. בצבא הייתה עושה יומיות ולא אוכלת בחדר אוכל כי "זה מגעיל", באוניברסיטה אכלה מקופסאות שהביאה מהבית לשבוע ואצלנו בבית לא ניקתה ובפרט לא שירותים (ולמותר לציין שהיא חרבנה בטונות, זה כן...). אה, כן, ולהביא ילדים היא לא רוצה כי זה "ממלא אותה אימה". בקיצור, טעות קולוסאלית...סססאמק ערס...
יניב | 26.02.13
77.
עד כמה שזה לא נעים להודות, אני תלוי בהורי אליקופטר.
הכתבה הזו כל כך נכונה, ועד כמה שזה נשמע פשוט לעשות סוג של צעד ולהתנתק מהתלות של ההורים זה בכלל לא קל. קיים פחד שאם תעשה משהו על דעת עצמך, תעשה אותו לא טוב ותאכזב את עצמך ועל הדרך את הוריי האליקופטר שלך כי הם תמיד היו פה בשביל לתת לך ביקורת וכיוונו אותך. לנהל את הכסף שלך ולהרגיש בנוח עם ההחלטות זו משימה בלתי אפשרית. אני כל כך כועס על ההורים מבפנים, אבל אני לא מוציא את זה כלפי חוץ, כי גם אם הם יעשו את הצעד במקומי, הניתוק הזה ישפיע עלי ואני אהיה סמרטוט. אני פוחד מהיום שהם ילכו לעולמם ואני אהיה בודד בעולם בו הם השאירו אותי, אך כדי להתגבר מהפחד הזה אני אומר לעצמי שזה לא יקרה בקרוב.
איוון | 31.12.12
76.
איזונים
אהבת יתר טובה הרבה יותר מנוקשות, התנכרות ודחייה הורית כבר בשנות ה80 למדנו בחוג לפסיכולוגיה שתלות יתר גורעת מיכולת ההתמודדות העתידית של הילד בתחומים רבים הורות מתסכלת "טובה דייה" מחייבת את ההורה להיות אדם עם יכולת הכלה, סובלנות בטחון במעשיו , ידיעה שאי אפשר כל העת לשאוף לאושר תמידי הורים "מפקידים" את החינוך בידי המערכת ולכן כל כך הרבה לחץ, כעס וזעם מופנה על ידם ל למערכת ש"לא מצליחה" לעשות את מה שהם נמנעים לעשות
 | 01.12.12
73.
הסיבה האמיתית - חוסר התמצאות שאנו חיים בעולם גלובלי ומקושר
הסיבה האמיתית היא שחסר לאדם הבחנות לגבי החיים. אנו חיים בעולם שכולו מבוסס על יחסים בין אישיים, כולנו קשורים זה לזה. חייבים כבר היום לחנך את הדורות הבאים ובעיקר קודם את עצמינו לראיה רחבה ואחראית, ראיה מתוך דאגה ואחריות הדדית. השכל שנרכש תוך כדי הבנה שאנו חיים בעולם גלובלי ומקושר גורם לאדם לקבל החלטות ממקום אחראי כלפי זולתו ולא מתוך עולמו הצר, ובכך יוצא מהרגשנות יתר כלפי הקרובים לו. די ברור שאנו רוצים הכי טוב לילדינו, אסור להפוך אותם ל"נכים". לכן בטרם ניתן להם עצה רגשנית כזו או אחרת, מחוייבים אנו להיכנס לתהליך עמוק של לימודים לגבי החיים איך מגיעים לתפיסה של חיים מתוך עתיד בטוח לנו ולילדינו, וזה קורה שיוצאים מצורת חשיבה של דאגה אך ורק לעצמי לאחריות ודאגה הדדית. אפשר כבר היום לקבל ידע רב בעניין באתר arvut.org.il זה עובד רק אם נעבוד יחד.
יוסי | 09.09.12
72.
בישראל זה לא ככה
הכתבה מתארת ומתעסקת בעיקר (חוץ מדוגמא אחת) בחיים האמריקאים הממוצאים. חשוב לזכור שאצלנו, בארצנו הקטנה, החיים מתנהלים קצת אחרת. רוב הציבור הולך לצבא ומשרת לפחות שנתיים-שלוש. תקופת השירות הצבאי מוציאה את האנשים מהסביבה הטבעית שלהם לעולם שבחוץ ומפגישה אותם עם כל קצוות החברה הישראלית ומביאה אנשים לחוות חוויות של הצלחה באמצעות מאמץ. לכן, אצלנו בארץ התופעה הזו, של הורי הליקופטר, היא פחותה יותר אך עדיין קיימת
בן | 31.08.12
67.
" האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" טשרניחובסקי
המאמר מתקף את מה שאנחנו מלמדים עשרות שנים בקבוצות הורים. לכן, כל כך חשוב לעצור לחשיבה כשהילדים שלנו צעירים, לחשוב רחוק, " אנחנו מגדלים את המבוגרים של המחר" ולבדוק את הגישה החינוכית, ההתיחסות והתגובות שלנו לילידים. לאג'נדה שלנו יש השלכות . " האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" אמר טשרניחובסקי וידע הוא אומר, שבת שלום לכולנו. וכן, זו הזדמנות לחשוב להצטרף לקבוצת הורים לומדת אחרי החגים ואולי עוד קודם, שלכם באהבה, עינת גבע., מנחה ומדריכה במכון אדלר.
עינת גבע, מכון אדלר | 10.08.12
63.
תוצאה ישירה של הורות הליקופטרית היא התלות הכלכלית של הילד בהורה ובמדינה ...
כאשר בוחנים את המחאה החברתית המתרחשת במחוזותינו, לא צריך משקפי ראייה חזקות כדי להבחין באנומליה הזועקת לשמיים. נסו למצוא מקום במסעדה או בבית קפה. היכנסו לכל חנות אופנה,נעליים וכו' הכל מפוצץ. ומי לדעתכם ממלא מקומות אלה בהמוניו? צדקתם! המוחים בכיכרות. הם אינם רואים איך הם מבזבזים את עצמם לדעת ומצפים מהמדינה ובעיקר מהוריהם למלא את כיסיהם המתרוקנים על בזבוזים חסרי תועלת. הם נעזרים בהוריהם המבוגרים ולא חושבים לרגע חשבונאית- אם אצבור פרוטה לפרוטה, אוכל לקיים את עצמי ואת משפחתי. אם אדאג היום לצרכי בעתיד, לא אפול למעמסה. אף פעם לא היה קל לרכוש דירה בארץ. אף פעם לא היה קל להתפרנס במדינה. ההבדל היה נעוץ באחריות שהיתה מוטלת על כל אחד ואחד. ידענו שאם לא נתנהל כלכלית נכון, איש לא יבוא לעזרנו. ידענו כי בפנסיה נוכל אולי לשבת בבתי קפה. לא חשבנו שארוחות אוכלים במסעדות. יצאנו פעם בשנה לחגוג יום הולדת אן ארוע אחר משמח. היום, אנחנו המבוגרים חולקים את מעט הכסף שצברנו בשנות עבודה ארוכות ומייגעות (ולא תמיד במשרדי הייטק מפוארים) עם ילדינו הבוגרים שלא נוטלים אחריות מלאה על חייהם. הם התשתחרו מן הצבא, נסעו לחצי שנה ומכירים כל חור בגלובוס. כל פרוטה (שלהו ושלנו) מושקעת ברווחתם ומה איתנו?
מיכל | 08.08.12
61.
הורי הליקופטר
קראתי בענין את המאמר הדן בהשפעת החסות ההורית המוגזמת על תפקוד ילדיהם בחייהם הבוגרים. (של ה"ילדים", כמובן). מעניין היה לגלות כי תופעה זו רווחת בארה"ב ומחלחלת לחברתנו. נוח היה לחשוב כי תחושת האיום הבטחוני הקיימת בארץ היא הגורם העיקרי המצדיק קיומה של אחריות הורית מוגזמת . מעניין לחשוב כי תחושת אי בטחון נובע לא רק ממצב בטחוני. ובראיה רחבה יותר, ראוי אולי לסקור תופעה זו בהיבט אוניברסלי המעיד על נטיות וחולשות אנושיות מעל ומעבר למיקום גיאוגרפי.
שמעון מרים | 07.08.12
59.
wow
כשהתגייסתי(1981), הורי לא ידעו את שמות מפקדי או איך הם נראו. שיחת טלפון מהטירונות (תותחנים...) בשלוש שנות שירות הם היו בשני אירועים סיום טירונות וסיום קורס מפקדים. כולל מלחמת לבנון ה-1 והמלחמה שלפני המלחמה צה"ל מה קורה? מדוע אתם מאפשרים ייצור המוני של סוג חדש ומתוחכם של חיילי "שוקולד"? תעבירו תקנות שאינן מאפשרות קשר סימביוטי בין חיילים בשירות חובה/פעיל וההליקופטרים..
asher | 06.08.12
56.
מהכרות אישית
בתור אחד שנמצא המון בקליפורניה לצורך עבודה ועובד עם לא מעט בוגרי קולג' צעירים אני חייב לציין שזאת תופעה מאד מאד מוחשית. אנשים בני 25 שמחכים אחרי העבודה שאבא ואמא יבואו לאסוף אותם (שעה נסיעה לכל כיוון). אנשים שלא מסוגלים לחשוב אלא אם אמרו להם על מה, איך ומה אמורה להיות התוצאה. מזעזע....
עדי | 05.08.12
54.
עצמאית בשטח
מסכימה עם רב הדברים, ההורים שלי גידלו אותי בגישה שהעזרה הכי טובה לילד היא לא לעזור לו . אין הדבר אומר שלא לכוון , לתמוך, לייעץ ולאהוב ובטח שלא לעמוד מהצד ולהזניח אך בהחלט לתת לילד לחוות את חוויות החיים ולהתמודד איתן, לנסות ולהתנסות בדברים גם אם לא תמיד בהצלחה, להציב מטרות ולנסות להשיגן וכל זאת כשההורה נמצא שם תמיד כשצריך אך שאני כילדה מחליטה ההחלטות וצועדת להגשמתם בעצמי. הכל עניין של איזון וכל דבר שהוא קיצוני עשוי להזיק יותר מלהועיל, הורים תפקידם לכוון, לייעץ ולתמוך אך בהחלט לא להוביל או לעשות הכל במקום הילדים 
ילדה | 04.08.12
53.
נסיון לתרום משהו לטוקבקיאדה :)
1. א - לבד מכל הסיבות שצוינו כאן, הורות הליקופטרית יכולה להיות תוצאה של השקעה עצומה (בעיקר כלכלית) בילדים היום - בין אם בחינוך שלהם, בהעשרתם ובמתן כל מיני מנחות חומריות שונות, דבר שקורה יותר היום מבעבר, עם השינויים הסוציו-אקונומיים השונים בחברה. בגלל ההשקעה הגדולה הזו בילדים (עוד לפני שנולדו אפילו, בין אם זה בסדנאות, בדיקות הריון שונות ומתקדמות, הכנת הבית לילדים, קנייה של מוצרים לרך וכו'), הורים רבים מנסים כביכול להחזיר אותה ולוודא שהילד אכן צולח את שנות ילדותו ובכרותו. ב - מעניין לדעת כמה מאותם הליקופטרים הם חד-הוריים ולחלופין - לכמה מההורים הללו יש בן יחיד. אני מכיר הורים הליקופטריים (משני הקטגוריות גם יחד) גם יחד ואני יכול להבין מדוע הם כה תובעניים וכה חטטניים. 2. אמא אחת כתבה כאן שמערכת החינוך מאצילה את סמכות החינוך והכנה הילדים להורים. אין בזה שום דבר שלילי. להורים יש חלק מהותי, תמיד היה ותמיד יהיה, בחינוך הילדים, בהכנתם למטלות שונות, בהעשרתם ובהתפתחותם. אז למה יש היום הורות הליקופטרית יותר מבעבר? הרבה הורים מנסים, עקב סדר יומם וסגנון החיים המודרני (הנהנתני / סוחט), להתנער מהדברים הנורא בסיסיים האלה שקשורים בחינוך ילדים: ללמד את הילד, לדבר איתו, להקשיב לו, לדון איתו, להתווכח איתו על נושאים שונים ברומו של עולם, להקריא לו וכו'. הורים בימינו, גם בזמנם הפנוי, לא יודעים, לא יכולים או נותרים אדישים כאשר עליהם לתרגם את האחריות הטבעית לפיתוח עצמאות לתוצאה המבוקשת: התנהגות חיובית אצל ילדים ויציבות פסיכולוגית. בהמשך לקו הזה, אותם הורים מנסים להתנער מהאחריות הבסיסית שלהם, שהם אומרים שיש להחזיר אותה למוסדות שונים. כולנו יודעים שמוסדות ממשלתיים, ובפרט בארצנו הקטנה, אינם יעילים - מסיבות מערכתיות וחברתיות. למעשה, הורים בימינו, וזו לצערי האמת, רוצים יותר בנוחות ורוגע מלחנך ילדים. הם התרגלו שעושים עבורם את העבודה, במקום שהם יעשו אותה. מה שמחזיר אותי לנקודה 1. ברגע שהם כן עושים את העבודה, אחרי שהם כבר השקיעו את זמנם בכך, אחרי שהם כבר אינם בוטחים בגורמים חיצונים שיטפלו באחריות *שלהם* - הם רוצים לוודא שהילדים אכן יצליחו. הבעיה היא בהורות המודרנית, שהיא חלק בלתי נפרד גם מסגנון החיים המודרני.
The Great Dong | 05.08.12
52.
יש משהו לא מדוייק בכתבה
כנראה שעקב ערבוב ביחד של כמה מחקרים לפני שיש תוצאות חד משמעיות, וגם בגלל הנטייה להכליל קבוצות אוכלוסיה ולאפשר רק "דגם פסיכולוגי אחד" - בכל אופן מה שלא מדוייק וצורם הוא התיאור של ילדי ההליקופטר כאנשים אוהבים ונחמדים יותר ומצד שני כחרדתיים ואומללים, שאינם מאושרים מחיייהם. שני הדברים לא יכולים להתקיים ביחד, אדם שמקרין אהבה ומתנהג בצורה נחמדה לאחרים (ההיפך מנרקסיזם וההיפך מהתרכזות באני) - הוא חד משמעית אדם שיחוש יותר סיפוק ושלווה בחיים.
ליהי | 04.08.12
51.
מדוע "הורי הליקופטר" בוחרים להיות הליקופטרים?
המחקרים שמצוטטים בכתבה מתארים בפירוט רב את הנזקים: הנפשיים,הקוגניטיבים וההתנהגותיים הנגרמים לילדי הורי הליקופטר והסכנות האורבות בפתח לקיום חברה ומשטר כפי שמוכרים לנו היום.כדי לפתור בעיות אילו לא מספיק לתאר את הסימפטומים אלה לטפל בבעיה עצמה :מדוע הורי הליקופטר בוחרים להיות כאילו? מהם המניעים והסיבות האמיתיים שמניעים אותם הורים לבחור להתנהג כך על אף התוצאות שהם גורמים לילדיהם,אין ספק שזה נושא מעניין מאוד למחקר וחשוב יותר שתוצאותיו יכולות לתת כלים מעשיים לאותם הורים בפרט ולכלל ההורים שמתחבטים כל הזמן בשאלה המטרידה מכל: איך לגדל את ילדנו להיות בני-אדם!!!!
נסים | 04.08.12
49.
תוצאה איומה היא פגיעה בתחושת העצמיות.
מכירה מקרוב, לא סתם הליקופטר אלא טייסת מסוקים שלמה. יש לי הרבה דברים לומר על הכתבה, בעיקרון הדברים נכונים. אבל יש עוד שתי תוספות עיקריות: זה יכול לגרום לתחושה של פגיעה בתחושת העצמיות: לא ברור מה שלי ומה לא שייך לי. לא ברור לי מי אני, ומי שייך לדחליל שנושא את שמי אבל הוא בעצם שלוחה של ההורה/ים. וגם: פחד לאבד את עצמי, מה שנקרא 'חולשת האני'. קושי במציאת איזון בין ריחוק לקרבה. אגב- אחת הסיבות המרכזיות שלמדתי בירושליים היא שאמא שלי לא סבלה את העיר וכמעט לא באה לשם. זה גורר פגיעה אנושה ביכולת לקירבה, כי כל קירבה מאיימת לגזול ממך את שאריות עצמך. כל מי שהוא באמת אתה נידון להסתרה, שמא חשיפתו תגרום להפשטתו עד העצם וביקורת איכות מדוקדקת. וככה יוצא שאולי הדברים שבאמת היה רצוי שיעלו על פני השטח, מתחבאים בפינות מאובקות של הנפש, לעיתים אפילו נסתרות מעצמך. (מניסיון אישי הכל כמובן). ועוד לא הזכרתי את הפעמים שהשיפוט של ההורה מוטעה: הכתבה דנה במקרים הללו כאילו לפחות ברובד המעשי והתכליתי ההחלטות של ההורים היו נכונות, אבל מה קורה אם הניסיון לגונן על הילד גורם בדיוק הפוך? למשל הורה שמתווכח עם מורה על ציון או על יחס לילד, יכול לגרום לזה שהמורה ישים עין על הילד ויתנכל לו בהערות סדיסטיות או בהפעלת לחצים משלו (שוב מניסיון מר שחלקו את מכירה). זה גם משדר מסר לילד שהעולם הוא מקום קשה ורע, ושכל יחס או מטלה שיש לו נגיעה אליהם- יש להם משמעות גורלית. גם אם העולם מקום לא קל בחלקו- האם באמת לכל התרחשות יש השפעה גורלית?! גורלית במובן של קריטית. והתוצאה- חוסר יכולת להבחין בין מה שבאמת עלול להיות קריטי לבין מה שלא נעים אבל סתמי. התוצאה של מרידה- יכולה להיות אדישות יתר, למה שבאמת עלול להיות חשוב. --- אירה ציטטה לי פעם מישהו שאמר: מי שאוהב את הילד שלו, צריך לתת לו לנסוע לבד. על כל קושי של הילדים שלה- היא בדרך כלל אומרת: "גודלים מזה/ מזה תצמחו".
דחלילה | 04.08.12
46.
הבעיה מתחילה מזה שהעולם מסוכן ואכזר
אולי זה נשמע מטומטם אבל היום המודעות היא גבוהה יותר מאשר בעבר. לתת לילד לשחק לבד בחוץ בגן הציבורי ? לא חסרים היום סוטים. לתת לילד שירביצו לו בבית הספר ובגן מבלי להתערב ? טירוף מוחלט מועדונים ? סכנת נפשות. צבא ? גם שם יש ניצול ואנשים לא אחראים שמסוגלים לעשות נזק לילדכם וחובה להתערב. עבודה ? לשמור מרחק אבל להיות עם עיניים פתוחות ויכולת לעזור בעצות. בקיצור צריך למצוא את הגבול בין לשמור ולסייע מפני בעיות וסכנות לבין לתת לילד לפתח עצמאות. מסובך ? כמובן .טעויות ? תמיד יש . אבל אפשר למצוא דרך אמצע.
ירון | 04.08.12
45.
לא להאמין איזה סיוט זה
אחרי שסיימתי צבא ואוניברסיטה, התחלתי לשלוח קורות חיים. אבא שלי לא הסתפק בזה שאחפש בעצמי, ומצא גם הוא בשבילי. כשנחתי משליחת קורות החיים היו שואלים אותי "אתה לא רוצה למצוא עבודה?". לפעמים הייתי מגיב על המעורבות ההורית הזאת בבריחה מהבית. היום אני כמה שנים אחרי פיטורים ועדיין בחיפוש עצמי. שוב ההורים מנסים להציע לי כיווני התפתחות. לא בא לי לקבל את הייעוץ הכפוי הזה. תנו לי למצוא את הדרך בעצמי!
עמית | 04.08.12
40.
זה מתחיל בגן
שההורים מתייצבים או מתקשרים לגננת או להורים אחרים שהילד מדווח להם שההוא הרביץ או אמר משהו.....לא נותנים לילד הזדמנות לחוות תיסכולים או להתמודד. לי הייתה בצוות אמא לחמישה גדולים מאד(שהם בעצמם הורים) וכל היום אבל כל היום פותרת להם את הבעיות אם זה מול הצבא או מול רשויות-מדהים כמה הכתבה נכונה אבל מה אפשר לעשות לאיזו חברה הפכנו
יפית | 04.08.12
37.
הילד בן שלושים
לדור הביניים קשה לנשום. מצד אחד הורים מזדקנים ומצד שני ילדים שזקוקים לתמיכה אינסופית. אולי הגיע הזמן שמישהו יחקור את המחיר הנפשי של הורים שנתבעים להיות מטפלים של הוריהם, ילדיהם ונכדיהם. דאגנות היתר והתמיכה כבר הפכו לנורמה והצעירים מתייחסים לזה כאלו זה מגיע להם.
אימא | 04.08.12
36.
צריך שניים לטנגו...
צריך שניים לטנגו... "הורי הליקופטר" מתעופפים לאן שמאפשרים להם ונוחתים על מסלולי נחיתה רחבים שהוכשרו לכך בכוונה ומראש. אותו שופט שכתב למרצה בתיכון, יודע כנראה מניסיונו, שמכתב ממנו פותח דלתות. אילולי הייתה רווחת נורמה של "לחיצות ידיים סודיות" והסכמות בקריצה, היו "הורי ההליקופטר" מתרסקים מול חומות מגן בצורות. כדאי שאנשי האקדמיה, המפקדים בצ"הל, וכל בעלי הסמכות יבדקו את עצמם. מתי בפעם האחרונה הם סייעו לחבר שהתקשר בנוגע לצאצאיו. מכאן זה מתחיל. ואולי אפילו לפני כן... זה מתחיל למעלה מכך. במשטרים שהמינהל הבלתי תקין, משוא הפנים והשחיתות פושים, אל תצפו דווקא מהאזרחים הפשוטים לנהוג אחרת.
ריקי | 04.08.12
35.
תוספת חשובה לכתבה מעולה
דבר ראשון: ההורים ההליקופטריים הם בראש ובראשונה אנשים שבמקום להתמודד עם הפחדים שלהם ולהתחשב בצרכים של הילדים, משליכים את הרגשות חוסר בטחון שלהם אל הילדים. התוצאה כמובן עגומה ועצובה... הילד מרגיש שכדי להיות אהוב ע"י הוריו הוא מוותר על חלק מהצרכים שלו (מכאן אין עצמאות, סקרנות ויצירתיות). דבר שני: אליה וקוץ בה - לילד כזה יש בחירה: כשהוא מתבגר ומגלה את העולם הוא יכול להתעמת עם ההורים ולהבין שהם לא עושים את כל הדברים ל"טובתו" אלא ל"טובתם", גם אם זה מגיע מתוך חוסר מודעות מסוימת (כפי שתואר בכתבה, הבחורה כ') או הילד יכול להעביר את האחריות על הרגשות שלו להורים (ממלא הם עושים הכל בשבילו), אומנם מתוך מכעס (ולכן הכל מתנהל מסביב לכאב וכעס) - מה שמשאיר אותו ללא יכולת לנסות לגלות את עצמו וכמובן להיות יצירתי וסקרן (אלא כועס וממורמר). הקיצר - גם לילד יש בחירה!!!
שירה | 03.08.12
34.
הבעיה מתחילה הרבה לפני התיכון
כבר בגיל הגן, הגננות דואגות להעביר חלק מאחריותה (כמו הכנת הילד לכיתה א') להורים, והמגמה הזו הולכת ומתעצמת בבית ספר. המערכת חינוך כולה מצפה למעורבות אקטיבית של ההורים בהכנת שיעורי בית ומטלות אחרות (חלקן ניתנות מראש תחת הנחה שאין שום סיכוי שהילד בכיתה א' או ב' יצליח להכינן בכוחות עצמו). אז אין זה מפתיע שההורה שהורגל, ע"י מערכת החינוך, ששיעורי הבית של ילדיו הם באחריותו, ימשיך לשאת באחריות ללימודי ילדיו גם כאשר הם בקולג'.
אמא | 03.08.12
29.
אלה הורי ההליקופטר , ומה עם ההורים "המחליטים " ?
קודם כל תודה רבה על כתבה מאירת עיניים אשר חיזקה את מה שאני נלחם בו מזמן ,די ללא הצלחה כבר שנים רבות . עם רגעים קטנים של הסרת מכשולים מסוג זה עבור ילדי . מעל ומתחת להורי ההליקופטר ישנם אלה החודרים {"כפצצה חודרת שריון "}לעצמותיהם של הילדים ,באופן בוטה וחסר מודעות כלל ,באמתלה כי כל מה שהם עושים זה "לטובת הילד " חושבים בשבילו ,מרגישים בשבילו , וכמובן מחליטים עבורו כמעט כל דבר עד גיל בוגר , { מעל גיל שחרור מצה"ל } . במקום לצייד אותו בכלים להתמודדות עם כל דבר הנקרא בדרכו , הם עושים עבורו את המאבק עצמו ואף לא מסבירים לו מדוע כך ולא אחרת . אז עם איזה כלים ייצא הוא לדרך העצמאית ? ותסלחנה לי כאן האמהות החד הוריות , אני חושב שיש ממש צורך לבדוק ,כמה מתוך חוסר הביטחון האישי והכלכלי שלהן ,מועבר באופן גלוי לילדיהן ? אז נכון הם ילדי המפתח וחימום הפיצה בגיל 5 במקרו גל ,אבל יחד עם זאת בחלקים הרגשיים והכלים לעצמאות,אתן עומדות שם "כחומת מגן" ,המתגלה מהר מאוד כחומה חוסמת ולא מגנה כלל אלא מוסיפה מכשול גדול בדרכי ילדיכן ,לעבר העצמאות האישית , האם תהיו אתו גם בליל חתונתו עם הכלה כדי להסביר את איך באים ילדים לעולם ...??? רבותי ,נשים ,אמהות ובכלל אנשים, הגבול נמתח הרבה יותר מוקדם ,בתחילת התיכון . עד תום יב היו הורי ההליקופטר כדי להנחות לחזק ,להעצים ,להכיל כאב ,צער , כישלון, והצלחות ,ובקיצור להעצים אותם עד אין סוף בצורת נוגע לא נוגע . להיות ברקע ולא במרכז הבמה . תנו לילד להחליט מתי לפנות אליכם בבקשת עזרה! ובדקו לעומק כל הזמן שהכול תקין ללא ידיעת הילד /ה . ולא דרכו . יכולתי לכתוב כאן עוד רבות ,אך די בכך כי אתן שורה שאמר לי בוגר צה"ל , כי כל מה שאמו עשתה"עבורו "עד עתה ,היה יותר בשבילה ולא בשבילו , לכן הגיע למסקנה כי היא אינה אוהבת אותו כמו שהרגילה אותו לחשוב, אך לא להרגיש . בלהט הרצון לגונן שכחה בדרך, פשוט להיות שם לו ,לעזר ולא לממש את עצמה ונשיותה דרכו . אז נשים יקרות נכון שילד הוא מימוש הנשיות, אבל הוא לעולם לא מימוש העצמאות שלכן אלא שלו בלבד . .. היו שלום ודרך צלחה לכולם בגידול אוצרותיכם ,לדרך של עצמאות וחיים טובים הנבנים בידיהם בלבד ובאמצעות הצעותיכם ולא החלטותיכם... תודה .
אמנון  | 03.08.12
22.
גדלתי כילד להורי הליקופטר
הכתבות תמיד מנתחות דברים בדיעבד. טרם נולד ההורה המושלם. כאשר הילד נולד, ההורים מאד צעירים, כמעט ילדים. גידול הילדים הוא ניסוי ותהייה. כתבות המירשם האלה מעניינות סוציולוגית - אך אני בספק שמונעות טעויות בעתיד. בכל מקרה - נראה לי שעדיף הורה הליקופטר אוהב כמו שהיו לי, מאשר הזנחה או חוסר עניין - שהם כנראה הפן השני של העניין.
הראל  | 03.08.12
19.
לא נגעו בכתבה בנושא חשוב נוסף
הילדים מקבלים היום הכל מבחינה כלכלית. ההורים אינם מעוניינים שילדיהם יפסידו: חוגים, בגדי מותגים, טיולים לחו"ל, יציאות לבילויים, לימודים גבוהים, רשיון נהיגה וכו' וכו'. כל זה עולה כסף אבל לא מצופה מהילדים שירוויחו כסף זה, והילדים מצידם מעדיפים להשאר בבית גם בחופש, להנות ולבלות ולקבל כסף להוצאות מתי שיתחשק. הרי אף הןרה לא יגיד: אתה לא יכול לצאת לסרט/ מועדון/ מסיבת יום הולדת כי אין לי כסף לתת לך, לך תעבוד ותחיה על תקציב! אם לא הייתי דורשת מבתי ועוזרת לה למצוא עבודה בחופש הגדול, היא לבד לא היתה עושה זאת. ומאוד קשה לי האלטרנטיבה השנייה של לא לתת לה כסף ולבודד אותה חברתית. הנה בעייה!
נורית | 03.08.12
18.
הסמים והאלכוהול הם לא תוצר של הורות הליקופטר, אלא של שטיפת מוח של המדייה את הנוער
+ גישה חופשית לסמים ואלכוהול. אין ערוץ בטלווזיה האמריקאית שלא מפרסם כל כמה שניות פרסומת על בירה. אין סרט שלא מראה כמה COOL זה לשתות ואיך כל חיי החברה של הנוער הם סביב השתייה. הנוער האמריקאי עובר שטיפת מוח על כמה שתיית אלכוהול זה דבר טוב. ואז באה הצביעות עם המסר הכפול - שכשהנוער בא לבצע את מה שהוא רואה בפירסומות ובסרטים - זורקים אותו לכלא על זה. הסמים והאלכוהול מאוד נגישים לנוער ומצוייים בכל מסיבה. למעשה מי שרוצה להיות אחד מהחברה יש עליו לחץ חברתי לשתות ולעשן. כך שלהאשים את הורות ההליקופטר ביצירת דור של ילדים שבורחים לסמים ואלכוהול - זה ממש לא נכון. במלחמת ויאטנם היו בעיות קשות של סמים ואלכוהול בקרב החיילים ואז לא ידעו על מונח ההורות ההליקופטרית.
במלחמת ויאטנם גם היו סמים ואלכוהול | 03.08.12
13.
ילדים חייבים גבולות רק ככה הם יוכלו לפתח את הסקרנות שבהם בלי גבולות
אלה היחידים שהם ינסו לפרוץ יהיו אלה החקוקים בחוק כמו אלכוהול בגיל צעיר, שימוש בנשק חם וקר, התעללויות בבעלי חיים ובילדים אחרים, משמע אלימות, סמים וכדומה. הורים, תתחילו להציב גבולות לילדיכם, אל תהיו חברים שלהם ותשקיעו בהם כל יום חצי שעה (במינימום) כדי להתעניין בחייהם. זה שינוי קטן שיוצר שינוי אדיר אצל הילדים
 | 03.08.12
9.
זה קיים היום בעוצמה גדולה בארץ
בעלי קצין בצבא. בכל פעם שהוא יוצא ל"אפטר" אני שומעת כדרך אגב את השיחות שלו עם ההורים של החיילים שמתקשרים בלי הפסקה. הילד שלהם רוצה לצאת לשבת הזו ולא אחרת, הילד רוצה שיעבירו אותו קורס, הילד רוצה...הילד רוצה... שלא לדבר על חיילים שערקו מהצבא וההורים מגבים אותם ו"עובדים" על הקצינים בעיניים, כל שכן בטלפון. נכון, הצבא לא מושלם אבל זה ה מ ק ו ם לתת לילד להתבגר ולהתחיל להתמודד עם החיים וגם שם ההורים עדיין מרחפים מעליהם, כמו הליקופטרים... חבל שאנחנו מגדלים דור כזה...
דפנה | 03.08.12
4.
האמת שזה נשמע כמו מאפיין של פער דורות קטן בין הורים לילדים...
הורים צעירים שעדיין "בעניינים" כשהילדים מתבגרים. וזה משמח אותי, כי אני בן זקונים, וחוויתי ילדות מאוד מגוננת. אבל מצד שני, בערך מגיל 15, הרגשתי שההורים שלי הם זן נכחד, והם כבר לא מבינים את העולם המודרני. כך שכל מה שעשיתי מאז, מבחנים, ראיונות, החלטות וכו', עשיתי בעצמי, וחוץ מברכת הדרך לא קיבלתי שום עזרה או מאידך לחץ. לעיתים זה גרם לי קצת לקנא באנשים אחרים, שיכולים לסמוך על ההורים בכל מיני דברים שאינם כלכליים - כמו הפעלת קשרים בחיפוש עבודה וכו', אבל כיום אני מרגיש הרבה יותר שלם עם הבחירות שלי בחיים, והכתבה הזאת מחזקת את הרגשתי.
ג'ו | 03.08.12
3.
כתבה לכל הורה
קראתי את הכתבה וזיהתי אצלי הורות ״אליקופטר״ גדלתי חמישה ילדים באותה שיטה של דאגה והרבה מהבעיות שלהם לקחתי על עצמי והשתדלתי להקל עליהם את החיים. חלק מילדי יצאו עצמיים בהתנהלותם בחיים. ורק עכשיו לאחר שקראתי את הכתבה הבנתי מדוע לא כל ילדי יצאו חזקים בקבלת החלטות וזקוקים לעזרה.היום שהם נשואים העזרה באה מנשים חזקות שיש להם.הכתבה מאוד טובה ומאירה עיניים וחבל שרק היום בהיותי סבתא נחשפתי אליה על ידי אחד הבנים.( זה רמז למה שהוא מרגיש) אני מצידי חושבת שיש לי אלמתים של הורי מגונן אבל לא כזה שרץ לכל מקום עם הילד אלה כזה שמוכן להקל על חייו. השאלה היא איפוא הגבול? ומתי לשחרר? והאם טוב יותר הורה פחות היכפתי ? אני מחוייבת לעביר את תוכן הכתבה להרבה הורים שאני מכירה שמתנהגים כמו שהתנהגתי בצערותי אבל עם יותר מעורבות.
רחל | 03.08.12
2.
זה אותו דבר עם המדינה.
מדינה חזקה ודומיננטית שמנסה "לדאוג" לתושביה יותר מדי (למשל מדינות רווחה שמספקות דברים "חינם") מנוונת אותם ומייצרת אזרחים מפונקים. מאידך מדינה מינימאליסטית (מינארכיזם) מובילה לכך שתושביה תופסים יותר אחראיות על חייהם ומגלים יותר תעוזה ויצירתיות ע"מ לדאוג לעצמם.
נועם | 02.08.12
תודה, קיבלנו את תגובתך ונשתדל לפרסמה, בכפוף לשיקולי המערכת