בכיתי קצת מרוב צחוק. עכשיו אני צריך קנח את האף. מעניין למה...

בגלל שאנשים מעוצבנים שמעווים את הפנים לא בהכרח נהיים מנוזלים. זה קשור איכשהו למערכת הלימבית או למנגנון אחר של רגשות, כי בכי ודמעות בדרך כלל מתקשרים לעומס רגשי (גם חיובי וגם שלילי). בני אדם החיות היחידות שבוכות מצער (קראתי איפשהו שגם פילים וגורילות דומעים מצער אבל אין לי מושג על מה הם מסתמכים). אז לא רק עניין של גירוי איזורי, אלא משהו מורכב יותר.

בתור גבר (הו המאצ'ואיזם), אני בוכה בד"כ בפנים שלוות, בשקט, בגוף קפוא ונשימה סדירה כדי שאף אחד לא יבחין, ועדיין משום מה באבכת רגע, לפתע האף מימי ומנוזל. אז זה לא נזלת אלא דמעות... מעניין לדעת.

הסברת איך בוכים. אבל לא הסברת למה בוכים כשכואב או כשעצוב?