הורים שיודעים מתמטיקה ואנגלית ירוויחו יותר מאשר הורים שלא יודעים. לכן יוצא שילד להורים עשירים יודע מתמטיקה ואנגלית טוב יותר מילד להורים עניים. שום מערכת ממשלתית לא תצליח לשנות את העובדות הבסיסיות הללו, אלא אם כן התוכנית היא לחטוף את כל התינוקות מבית הוריהם ולגדל אותם במחנה חינוך שיתופי ללא שום קשר עם הוריהם. בכל מצב אחר, הידע של ההורים יחלחל לילדים בכל אינטרקציה בינהם, בלי שום קשר לכסף או למורים פרטיים.

מכיוון שיש מתאם בין רמת השתכרות (מדווחת) ורמת השכלה נראה שהפער נובע מכסף אבל לא כך הדבר. הפער נובע מהשכלת ההורים והתמיכה והמוטיבציה שהם נותנים לילדים. זה בולט במיוחד במשפחות עולים מחבר העמים שמעמדן הכלכלי נמוך אבל השכלת ההורים המוטיבציה והתוצאות בשמיים.

זה בעיקר בגלל שלמורים אין גישה למחשבים-חלקם פוחדים ממחשב. תוכנות לומדה יכולים לסייע לפתור את הבעיה בזמן קצר ביותר

הורים לילד ממעמד סוציו אקונומי גבוה יותר מחנכים את הילד שלהם ללמוד ולהשקיע. סקר מדויק יותר יבדוק מה הם הפרשי הציונים בין אלה שלומדים אצל מורים פרטיים ובין אלו שלא.

אבל מצד שני למה אתם מצפים כאשר משרד החינוך מנסה לחסוך כמה שאפשר בזה שההתייחסות לשעה של מורה נעשת מתוך פאן כלכלי של "בואו נדחוף כמה שיותר תלמידים לכיתה" כי זה לא משנה את "איכות ההוראה" - אז שתדעו שזה ממש כן משנה את איכות ההוראה! לא משנה כמה מורה היא מצויינת, כאשר אדם צריך לחלק קשב בין 38 תלמידים הרבה מתפספסים - כך שלמי שיש כסף יש גם את האפשרות להשלים את הפערים ואפילו להתקדם הלאה. הפתרון הוא להקטין את מספר התלמידים בכיתות באופן משמעותי - אפילו בחצי + להוסיף סייעת או מורה נוספת בכל כיתה כדי שלכל תלמיד יהיה מענה ללא שום קשר למצבו הכלכלי של הוריו - זה נקרא חינוך שווה לכולם

והייתי תלמידה מצטיינת במגמה ריאלית-פיזיקלית. זה גם לא היה כל כך מזמן - סיימתי ב-2002. מיותר לציין שמעולם לא היה לי מורה פרטי, נכון? (להיפך - אני העברתי שיעורים פרטיים לתלמידי יסודי/חטיבה כדי שיהיה לי קצת כסף - מההורים לא קיבלתי דמי כיס). בסופו של דבר - הכל תלוי בילד: ברצון שלו להצליח, וכן - גם במה שיש או אין לו בקודקוד. האמת, שאני חושבת שדווקא העובדה שלא הגעתי מבית עשיר דרבנה אותי הרבה יותר כי רציתי לתת לי ולילדיי העתידיים הרבה יותר מהמעט שהיה לי.

במדינה שלנו כולם נורא ״עניים״ או ״מסכנים״... בכיינים גם. עדיף שידעו שאתה עני ולקבל הנחות והטבות מאשר עשיר

זה ברור שתגבור נוסף בלימודים מסייע, אך בסופו של יום גם עם המורים הכי גרועים ניתן להצליח. הפרמטר הכי חשוב הוא כמה זמן משקיע התלמיד לבד, עם עצמו בלימודים. כלומר זמן המוקדש לשיעורי בית, למידה לבחנים וחזרה על החומר. אני בא מרקע כלכלי נמוך. רוב ילדותי הבוגרת הורי היו בעבודה אך הם לא שכחו להציק לי להכין שיעורי בית וכל פעם ווידאו שאני אכן לומד. באוניברסיטה לא לוקחים שיעורים פרטיים, צריך להתמודד לבד. אם הייתם מכניסים למדד הזה סקר בין כמות הזמן שכל תלמיד משקיע בלימודים ביחס למצב הכלכלי הייתם רואים שילדים ממעמד כלכלי גבוה יותר משקיעים יותר זמן בממוצע מאשר ממעמד כלכלי נמוך יותר. ההורים שלהם מצפים מהם להצליח בניגוד להרבה מההורים מרקע כלכלי נמוך שמשדרים לילדים מסר של תהנו מהילדות, לכו לבלות כי במלא שתתבגרו תעבדו בעבודות כפיים. ההורים שלי תמיד אמרו לי להציב מטרות גבוהות, "בשבילך השמים הם הגבול" ובו זמנית הבהירו לי שעל מנת להצליח בהמשך אני חייב להצליח עכשיו בלימודים וכך מצופה ממני. מבחינתי חוסר בתעודת בגרות או ציונים גרועים היו כשלון שאינו בה בחשבון, ולכן הצלחתי.

טעוני טיפוח.

דרך ההסתכלות הנכונה והאמיתית היא שהמשפחות במעמד הבינוני-גבוה והמשפחות האמידות הגיעו למה שהגיעו ברוב המקרים בזכות לימודים אקדמאים ובסיס אינטלקטואלי תורשתי מתאים ובעיקר בתים שבהם קידשו את חשיבות ההשכלה - מה שהזניק אותם למקום שאליו הגיעו את אותה גישה להשכלה ואת אותו חומר תורשתי ואינטיליגנציה הם מורישים לילדיהם שמן הסתם מגיעים להישגים גבוהים. לאו דוקא בזכות מימון שעורים פרטיים כפי שאתה טוען הורי אקדמאים ובאו ממשפחות שחסכו מפיהן לשלוח את הילדים לאוניברסיטה, אני גדלתי בסביבה דומה וגם אותי עודדו ללמוד (ללא שעור פרטי אחד ב12 שנה) וכך מן הסתם גם אישתי - הרי לא הייתי קושר את חיי למישהי שלא באה מבסיס ערכי דומה והיום שלושת ילדינו תלמידים מצטיינים בכיתות הטובות ביותר (מופ"ת, מצויינות וכו) וגם הם לא קיבלו שעור פרטי אחד ממורה חיצוני. אגב אני ואשתי עוזרים להם כשצריך - זו חובתנו ויש לנו את היכולת, המחוייבות והידע - אם קראת את דברי אתה כנראה כבר מבין מהיכן חג שמח ושנה טובה