אם לא הייתי יודע שלא אז הייתי חושב שילד בן 15 עשה את הכתבה הזאת שמציגה מילימטר מהיופי, החוכמה והעושר החברתי/ תרבותי שיש בכליל. אגב אני מכיר את הבחור ש'אכל ארוחת בוקר גלילית' ואין מצב שהוא מדבר ככה, אלה לא המילים/ שפה שלו. מדובר עם קאובוי אמיתי מחוספס ביותר וקשוח. מקסימום הסתלבט על הכותב לא יותר.. עוד דבר, כליל כבר מזמן, אבל ממש מזמן לא יישוב רק לאנשים שמתפרנסים מאומנות או חקלאות. הרבה מאוד כסף יושב מאחורי הרבה משפחות וזה מה שמחזיק אותם. בנוסף מידי פעם נמכרות אדמות וכל מכירה מחזיקה משפחה לאורך הרבה זמן. זה יישוב יפהפה, מרשים ונדיר בישראל. יש כמותו יש בעולם שלל דוגמאות. הצחיק אותי עניין הבריחה, ממה? כל אחד והמציאות שהוא בוחר ליצור לעצמו ולחיות בה בשלום. והכי חשוב בשקט. זה סגנון החיים הכי שפוי ויפה שראיתי בארץ. ברכות לכולם ורק טוב והלוואי ובישראל יהיו עוד יישובים כאלה.

למגיב מספר 6 - אמנם אנשי תסמונת אספרגר נוטים להתרחק מהציבור הרחב, אבל בינם לבין עצמם הם חברותיים מאוד. ישנה אפילו קבוצה של ישראלים עם תסמונת אספרגר שמתכננת להקים לעצמה יישוב קהילתי שיתופי. זה ההפך המוחלט מתחושת הניכור המתוארת בכתבה. קרא, למשל, כתבות על אוטריט ועל אוטסקייפ ותבין במה מדובר.

3000 שקל זה זול ? זה יקר אש ,אנחנו חיים על הסכום הזה בת"א,אם קונים רק ברשתות זולות ו 3 פעמים בשבוע אוכלים בחוץ בפלאפל של ה 10 שקלים ,תחבורה נוסעים באופניים חשמליות אז אפשר ,ועוד במרכז ,לא דיל שווה ,חדר בפחות מ 250 ש"ח ללילה ? לא אמיתי ,בהוסטלים בת"א משלמים פחות

הכל בסדר, תמשיך בחייך כי העניינים מושלמים. רק אל תשליך את הפחד שלך על אחרים

מה זול מה? יש דירות זולות יותר למשל בהדר הכרמל בחיפה. נכון, לא האזור הכי יפה ומרגש בעולם, אבל יותר זול מהזול של כאן... אנשים, 3000 שקלים זה כמעט שלושת רבעי משכורת מינימום!.

כליל נשמע מקום מעניין לגור בו. גם אני שונא את רוב הישראלים שסביבי.

בחירת המילים במשפט הזה "עכשיו סיימתי ארוחת בוקר גלילית שאכלתי עם חבר דרוזי באחו" מעידה על כמות הפוזה שלא לומר הסרט שהאנשים, או לפחות האדם הזה שמפיו יצא המשפט חי בו. במציאות הוא אכל ביצה מקושקשת, עגבניה וגבינה לבנה.

בורחים מהגיהנום שבזולת. איזה יופי של הגדרה.

אין כמו כתבה שהשורה התחתונה שלה נכתבה בטרם התחיל המחקר. את היישוב אני מכיר לעומק, כמו גם את רוב התושבים, וחבל שבחרתם להציג דווקא את הצד האינדיבידואליסטי של מקום שיש בו כל כך הרבה מעבר. פעם הבאה שאתם מגיעים, תרימו טלפון, נמצא לכם מיטה בחינם. ואפילו כוס קפה.