אנחנו הופכים אנושיים יותר, ידידותיים יותר, זקוקים יותר לחברת בני מיננו,חומלים יותר ומבינים בפעם המי יודע כמה את מגבלות כוחנו. ולמה באופן רגיל אנחנו בדיוק הפוכים? האם תמיד נהיה זקוקים לאסונות טבע כדי להזכיר לנו כמה טוב להיות יחד,להתחשב לעזור? וזה שוב קורה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ארץ שהביאה את הניכור,האגואיזם והאינדודואליזם לשיאים חדשים.כדי שהתחשבות עזרה חמלה ואנושיות יחיו בקרבנו ביום יום יש צורך בבנית כלי שיכול להכיל איכויות אלה,כדי לבנות את הכלי צריך חינוך אחר וכדי להסכים לקבל אותו צריך להתייאש מדרך החיים העכשווית.אולי דווקא אר"הב שחינכה את העולם לניכור תוכל לחנך אותו גם לקירבה? ימים יגידו.

אם המצב החברתי והכלכלי , המבוסס על דאגה עצמית בלבד, אף אחד לא ינצח, זה יוביל אותנו שרק החזקים ישרדו וינצחו, אם לא ניקח את עצמינו וננסה להבין לאן אנחנו מובילים את העולם שבו אנחנו חיים, אם לא נעבור שינוי משמעותי ביחסים בינינו, בדאגה אחד לשני, אז נוביל את החיים שלנו לצרות, חייבים להתחשב לדאוג ולא רק בגלל שלי יהיה טוב יותר, רק כדי שלכולם יהיה טוב יותר, ואז בטבעיות גם לי יהיה טוב, בואו נעשה את זה ביחד, אין לנו עולם אחר!!!!