מי ירצה לפתוח עסק ולתרום לכלכלת המדינה ביצור תעסוקה וצמיחה. ככה זה שאתה מרוויח המדינה מחכה ליד הדלת, העובדים מנצלים את זכויותיהם עד תום. וכולם חוגגים. שאתה קצת בתקופה קשה המדינה בועטת ולא תוותר לך על שקל, העובדים עוזבים ורוצים את זכויותיהם והבנקים סוגרים את הברזים. ולך חפש את החברים שלך. המדינה לא דואגת יש מספיק פריירים. כולם חושבים שאם יש לך עסק את אתה מסודר, הלוואי.

מספיק לקוח בינוני אחד שמפגר בתשלום והבנקים ישר סוגרים אותך אפילו אם עבדת איתם 10-15 שנים קודם ועשית להם המון כסף. עד שהבנקים המקומיים יפסיקו להעדיף לווים גדולים (ולוותר להם על מאות מיליוני שקלים) מאשר לפזר את האשראי בין לווים קטנים ובינוניים ולהרוויח קצת יותר על האשראי כנגד סיכון גבוה יותר שלא יפיל את הבנק נשמע עוד ועוד סיפורים כאלה. בסך הכל אלודה זה עסק שיכל להתייעל ולשפר את המאזן שלו אם היו נותנים לו די אוויר.

בא בן אדם שחייבים לו כסף, אומר תביאו את הכסף. אומר החייב אירי שחר שאין לו כסף. בא הבחור מאלודה וצועק שזה לא הגיוני ומאיים ואומר שהוא רוצה את הכסף עכשיו ומנכ"ל בסט ביי זורק אותו ומאיים להזמין לו משטרה. אירי שחר מודה שהוא חייב 200 אלף ש"ח (ובטח היו פיגורים קודמים שגם עליהם לא שילמו הצמדות וריביות) וזה לא מזיז לו שהוא שלח אנשים הביתה ופירק את אלודה. על זה שבא הספק וביקש את הכסף בתקיפות...זה חציית קו אדום... בושה, אין צדק ואין דין במדינה הזאת.