בחברה פרטית איננו נפוטיזם.

כמו למשל שבין השנים 2008 ל2012 חברות משפחתיות קיבלו מתחת למדד. וב200 חברות אחרות המדד שונה.

חפש בספריית האוניברסיטה העברית הקשר בין רווחיות בחברות ציבוריות לבין שכר המנהלים. גם שם משפחת ברוניצקי (רק אז אורמת נכנסה לבורסה) בלטה לטובה בכל פרמטר ובעיקר צניעות בשכר מנהלים שהם במקרה בעלי שליטה. מצאתי קשר מובהק הפוך בין שכר המנהלים לרווחיות: ככל שהשכר היה נמוך, כן התשואה להון, הרווחיות התפעולית וקצב צבירת המזומנים (ונכסים פיננסים מהשקעת מזומנים) היו גבוהים. וגם להיפך: שכר גבוה נצפה ביחד עם מינוף גבוה ורווחיות נמוכה.

הדברים תלויים במינון של מניות בידי המשפחה ובידי הציבור. וכיצד החלק המשפחתי מוחזק והאם העסק הוקם על ידי אחד או שני אחים ויותר או משפחות והאם הניהול השוטף בידי בן משפחה או מנהל חיצוני. בישראל לידיעתי החברות המשפחתיות מנוהלות על ידי בן משפחה לעומת חו״ל ששם ברוב המקרים בני משפחה בדירקטוריון אבל לא בתפקידים אופרטיביים שוטפים הכל כמובן תלוי בגודל החברה. ובגודל המשפחה וכמה יורשים היו הכל קל יותר שמדור לדור יש רק יורש אחד. חברות משפחתיות שהפסיקו להיות כאילו היו ויש רבות. לדוגמא: עלית אוסם וכמובן כל משרדי רואי החשבון הגדולים שפעם היו משפחתיים והפכו לשותפויות רבות שותפים.

המשקיעים בקרן של קרדיט סוויס עושים מזה תשואות מדהימות בשוק טוב, וירידות מתונות במשבר שנת 2008.

נכון שהחברות ציבוריות כלומר חלק ממניותיהם בידי הציבור אבל מרבית המניות בידי בעלי השליטה ובעלי השליטה רשאים למנות את מי שבא להם לכל משרה מטבע הדברים הם לא טיפשים ולא יפקידו משרות בכירות בידי בני משפחה שלא ראויים לכך אלא להיפיך במקום לסמוך על אדם זר הם מעדיפים קרוב משפחה איכותי ומקצועי (כמוהם) זה לא ממש נפוטיזם אבל כשמישהו שהוא סתם איזה עובד שיש לו יכולת השפעה על גיוס עובדים מביא קרוב משפחה שלו שלא שוה הרבה והוא מתקבל לעבודה רק בגלל שהוא קרוב משפחה ולא בגלל הכישורים וכשהוא מקודם על חשבון אחרים יותר כשרוניים אז הנפוטיזם מתפרץ במלואו ואז כדאי לבדוק מה עושות החברות שחלק ניכר מעובדיהם הם בני משפחה של עובדים אחרים לא חברות שהבעלים משתף את הבן שלו ומכין אותו לרשת את האימפריה בבוא היום

המדינה הפכה להיות עסק משפחתי של כמה משפחות הון שלטון. התוצאה: מדינת עולם שלישי בה רוב הציבור עניים ועבדים, שכבת ביניים בתהליך היעלמות, ושכבת שומן עבה המשופעת בארמונות ויאכטות. ככה זה כשכל אחד מעסיק את הילדים שלו, החברים שלו, וה"נאמנים" והשתקנים שלו. תוכלו אולי לבלבל את הפתיים עם הפרטים, אך לא אותי כי אני מבין את התמונה הכוללת.

התכוונתי שאין עסקים ששורדים יותר מעשרות שנים, הכוונה למעלה מ-50 עד 100 שנה. תשאלו איפה החברות שסבא או סבתא עבדו, לרוב הן לא קיימות יותר או שינו פאזה כגון בזק.

כל הכבוד, דן

העיקר זה ראייה ארוכת טווח - זה מה שעושה את ההבדל ונותן יתרון לעסקים משפחתיים. יחד עם זה בא קושי - סכסוכים בתקופת מעבר דורות.

מצד שני, אין כמעט עסקים ששורדים מעבר ל-3 שנים. העסק מחליף בעלים, מחליף את תחום העיסוק. איפה כל חברות עגלונים? סוסים וכו'? אם רכבים חשמליים יתפסו, אז יצרני מנועי בעירה פנימית יעלמו. כפי שאתם הבנתם, האינרציה של לשמר את הקיים גם יכולה לרסק את החברה מכיוון שטכנולוגיה משנה את פני הכלכלה.

מעניין מאד!!