זכיתי לעבוד ב"גוטקס" קצת יותר משלוש שנים מלאות בסיפוק . מקום תוסס חי ובועט. גם בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה. משפחת גוטקס דאז הייתה מאוד קפדנית מדוייקת ונעימה עים כל הלחצים שבעבודה. ההכנה לעונות ולשיווק היו רוויות באקשן מטורף , אנספור של אריגים נפרשו על שולחנות ותחת ידייהם הנאמנות של כל עובדי החברה מוצרים עים נשמה הגיעו לשווקים הכי רחוקים על פני הגלובוס. {זכיתי לכתוב גם יצירה שיר על דגם שנקרא כמדומני "צ'רדס" אשר תורגם להונגרית לגברת לאה גוטליב ז"ל}. יהי זיכרה ברוך.

הירושה שהשאירה לנו ולעולם היא גדולה ותזכר לעד, בהיסטוריה בהווה וגם בעתיד. יהיה זכרה ברוך.

אני לא מכיר אותה היטב אך את שמה שמעתי מאשתי ובעתונות. בתור מישהו שחי בארהב כבר שנים רבות אני יכול לומר שגוטקס היא חברה ידועה בחנויות יוקרה, עד כדי כך שכבר שמעתי כמה פעמים את הבדיחה: הדבר הראשון שעושים כשקונים בגד ים הוא לא ללכת לים, אלא ללכת לעורך דין, כדי לצרף אותו לצוואה ולירושה. כל הכבוד לה, גם מבחינת פריצת הדרך האופנתית וגם מהבחינה המסחרית.

יצא לי הכבוד לעבוד כשנתיים במפעל גן טקס ולהכיר את ארמים וגב גוטליב לאה זל שניהם מהונגריה בנותיהם מרים ויהודית זל היוו מחה שהתחילו ביצור מעילי גשם ועברו לייצר בגדי ים לכל העולם בזמני הייצוא היה 70 מליון דולר לאה היתה המעצבת והצל היצירתי והחדשני בגן טקס כולנו עבדנו בשנת 1975 כמשפחה אחת גדולה והיינו כולם עובדים בגלל ארמים ולאה כמה נס ייצור צעיר הגעתי למקום שכולם עבדו מתוך גאווה בזכותה של לאה גוטליב החכמה והאצילית יהיה זכרה צרור בצרור החיים דן שחר עבדתי יחד עם אישה מדינה סוניה בכנר שהיתה חברתה הטובה של לאה גוטליב זל

גב' גוטליב הייתה אישה עם יכולות, אשר באו לידי מימוש.